שרון לוי | 29.8.24 | 19:14
כשנה וחצי לאחר ששלושה תושבי אור עקיבא הועמדו לדין בתיק אלימות, בית משפט השלום בחדרה גזר את דינם. השלושה, בהם שני אחים, שהואשמו על ידי התביעה המשטרתית בתום חקירת משטרת חדרה, הם:
נדב א’ (26)
זיו א’ (23)
אילן א’ (59)
בתמצית, כתב האישום המתוקן מפרט אירוע מ-3.2.23 שבמהלכו, בעקבות ויכוח על חניה בבית מגורים משותף בין המתלוננים לבין הנאשמים, התפתח אירוע אלים. מגזר הדין עולה כי המתלוננת החנתה את רכבה בחניה ציבורית וחסמה את רכבם של הנאשמים בעת שמקום החניה לא היה משויך לאף אחד מדיירי הבית. עוד נטען בגזר הדין התנהלות המתלוננת הובילה לחילופי דין ודברים בין הצדדים ובמהרה הדבר גלש והוביל לאלימות בין המעורבים.
בחודש מרס 2024, השופט אלכס אחטר הרשיע את נדב וזיו בתקיפה וחבלה ממשית על ידי שניים ויותר, בעוד אילן הורשע באיומים ובניסיון לתקיפה סתם. כבר ביום ההרשעה, נגזר גם דינו של אילן.
בגזר דינו של אילן אז ציין השופט אחטר כי “אין חולק כי המתלוננת החנתה את רכבה בחניה ציבורית במובן זה שחסמה את רכבם של הנאשמים בעת שמקום החניה לא היה משויך לאף אחד מדיירי הבית, כך שלמעשה לכל אחד מדיירי הבניין, המשותף הייתה זכות לחנות במקום החניה אלא אם כן מדובר בחניה לנכים וברור כי רק למי שהוא נכה מוקנית הזכות לחנות במקום זה. עם זאת, יש מקום לאבחן את עניינו מיתר המעורבים חלקו באירוע מופחת, אכן עבירת האיומים בה הורשע נמצאת ברף הנמוך של החומרה כך גם עבירת האלימות שהינה ניסיון לתקיפת סתם”. נוכח קביעות אלו, נגזרו על אילן מאסר על תנאי למשך חודשיים וקנס של אלף שקל.
בתוך כך, נדב וזיו נשלחו לאחר הרשעתם לקבלת חוות דעת של הממונה על עבודות השירות. עם קבלת חוות הדעת, לפיה שניהם נמצאו כשרים לביצוע עבודות שירות, ב-18 ביוני נשמעו טיעונים לעונש.
מטעם המאשימה העיד המתלונן שנגרמו לו חבלות יבשות מהן סבל חודשים לאחר מכן. עוד העיד שמספר חודשים לאחר מכן, המתלוננת ובתם היו מתעוררות בלילה משום החוויה שעברו. המאשימה הגישה תמונות המתעדות את החבלות שנגרמו למתלונן ומסמכים רפואיים. עוד הגישה דיסק ובו סרטון המתעד את האירוע.
המאשימה הפנתה לסרטון ממנו ניתן להתרשם מעוצמת האלימות בה נהגו הנאשמים וזאת אך בשל ויכוח על חניה, כאשר הנאשם נדב הצטייד בגז פלפל אותו ריסס בפניו של המתלונן ולאחר מכן הנאשמים תקפו את המתלונן בבעיטות ואגרופים בכל חלקי גופו, גם לאחר שהגיעו שכנים וניסו להפריד.
השופט קבע כי “עולה שהנאשמים תקפו וחבלו חבלה ממשית בצוותא וזאת ביודעין ותוך תכנון מוקדם לאחר ששוחחו עם המתלוננים בטלפון, קבעו להיפגש עם המתלונן בפתח הבניין, נדב הצטייד בגז פלפל אותו ריסס בפניו של המתלונן וביחד זינקו על המתלונן כפי שניתן להתרשם מהסרטון.
“הנאשמים בעטו במתלונן והכו בו באגרופים גם כשהמתלוננת צעקה עליהם שיחדלו ולא חדלו מניסיונם גם כאשר הגיעו שכנים וניסו להפריד ביניהם. לטענתם, כל האירוע קרה בשל התנהלות המתלוננים אשר חסמו את רכבם שלהם ודרשו שיזיזו אותו, שלא בצדק. אולם, על אף שאין מחלוקת שהתנהלות המתלוננים לא ניתנת להצדקה, הרי שאסור היה לנאשמים לקחת את החוק לידיים, וודאי שלא לנהוג באלימות פראית ומשולחת רסן בה נהגו. ככל והמתלוננים חוסמים את רכבם שלא כדין, מצופה מהנאשמים לנהוג כאזרחים שומרי חוק ולהתקשר למשטרה ולהתלונן”.
לאור קביעות אלו, השופט גזר על נדב שמונה חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי בן ארבעה חודשים ופיצוי בסך 2,500 שקל. מנגד, על זיו נגזרו שישה חודשי עבודות שירות , מאסר על תנאי בן ארבעה חודשים ופיצוי בסך 2,500 שקל.
למה רק מאסר על תנאי