תושב עמק חפר תובע את חברת לופטהנזה לאחר ש”נתקע” בחו”ל. בתביעה שתחל לידון בחודש נובמבר 2022 בבית המשפט לתביעות קטנות בחדרה, מבקש התושב כי בית המשפט יחייב את חברת התעופה הגרמנית לפצות אותו ב-15 אלף שקלים, בשל התנהלות החברה בתחילת מגיפת הקורונה, בגינה “נתקע” למשך למעלה מיממה בשדה התעופה בפרנקפורט.
על פי כתב התביעה, התובע רכש מחברת התעופה כרטיס טיסה, לטיסה מקנקון לתל אביב עם עצירת ביניים בפרנקפורט ל-23.2.2020. לטענת התביעה, התובע נחת בפרנקפורט באותו הבוקר בשעה 10:35, לאחר טיסת לילה מקנקון, והיה אמור להמשיך בטיסה שממריאה בשעה 17:55 לתל אביב. כאשר כבר בקנקון נמסרו לו שוברי העלייה לטיסת ההמשך.
לדבריו, היו בידיו כל האישורים הנדרשים לצורך כניסה לישראל (אישור ועדת חריגים, אישור בדיקת קורונה והצהרת בריאות). אך דבר לא הכין אותו לדרמה שהתחוללה בהמשך: “לאחר שנחתתי בשדה התעופה בפרנקפורט והמתנו לעלות לטיסה לת”א, קיבלתי הודעה כי המראת הטיסה נדחית לשעה 18:15 ומאוחר יותר נדחתה שוב ההמראה לשעה 18:40”.
עוד נטען בתביעה כי, בסמוך לשעה 17:15, החלה נציגת חברת התעופה, בשער העלייה, לבדוק את המסמכים של הנוסעים, אשר החלו לעלות למטוס. “התור התקדם בקצב איטי מאוד,” מציין התובע בתביעתו. “לפתע בעודי ממתין יחד עם נוסעים אחרים בתור, הודיעה הנתבעת לתדהמתי כי בשל עוצר לילי שחל בשדה התעופה בישראל, המטוס חייב להמריא, שער העלייה נסגר ואין אפשרות להעלות נוסעים נוספים”.
התובע הופנה לדלפק חברת התעופה על מנת להשתבץ לטיסה חלופית, אך כאשר הגיע תורו, גילה כי הטיסה הבאה היא בעוד חודש ימים. לאחר דין ודברים מול נציגת החברה, ניתן לתובע כרטיס חלופי, לחמישה ימים מאוחר יותר. אך גילה כי עליו להמתין בתוך שדה התעופה במשך כל ימי שהייתו וכן לא הורשה לאסוף את כבודתו. “הנתבעת נתנה לי שמיכת מטוס ומעט חטיפים, שאותם לא יכולתי לאכול מטעמי כשרות” ציין בתביעה והוסיף כי גם כאשר פנה בשנית לנציגת החברה כדי לקבל שירותי סיוע, הוא הופנה לחפש חדר במלון שבשדה התעופה.
בהמשך התביעה נטען כי הוא חש עייף, תשוש ונטוש וביחד עם עוד כ-100 נוסעים, ישן על רצפת הטרמינל ונאלץ לדאוג לעצמו על חשבונו, ללא אפשרות למצוא מענה ללינה או למזון, בשל השעה המאוחרת. לבסוף, לאחר מספר שעות המתנה יצר התובע קשר עם בית חב”ד בעיר, אשר שלחו לו מעט אוכל. בהמשך רכש כרטיס כניסה לטרקלין העיסקי, כדי לאכול, לשתות ולנוח מעט.
לבסוף, לאחר שעות של חרדה ומתוך מצוקה ותסכול עמוק, החליט התובע לפנות לרשתות התקשורת והעיתונות בישראל, כדי לעורר מודעות למצבו. דבר שאכן עזר ולאחר לחץ מצד גורמים בישראל, הוציאה חברת התעופה טיסה שהמריאה לארץ כבר למחרת ועליה התובע ויתר הנוסעים הממתינים. “נחתתי בארץ באיחור של למעלה מ-24 שעות ורק אז קיבלתי גם את כבודתי” נטען. בתביעתו טוען התובע לרשלנות חברת התעופה וכן להתעמרות בו בכך שלא סיפקה לו שירותי סיוע כנדרש בחוק ונטשה אותו בשדה התעופה לדאוג לעצמו ללינה וכלכלה, מבלי שמסרה לו את כבודתו. בנוסף, כאשר כבר הגיע לארץ, באיחור גדול, בדיוק נכנסה לתוקפה ההוראה על פינוי כל מי שנוחת בארץ למלונית, וכך במקום להגיע ישירות משדה התעופה לביתו, היה עליו לשהות 10 ימים נוספים במלונית קורונה.
התובע מציין כי הוא רואה בנתבעת אחראית לנזקים ולהוצאות שנגרמו לו כתוצאה מהורדתו מהטיסה ואי דאגה לחזרתו ארצה, ועל כן דורש פיצוי על סך 15,495 שקלים. בהם כעשרת אלפים שקלים פיצוי על אי קבלת סיוע לפי חוק ועוד כחמשת אלפים שקלים פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו.
בכתב ההגנה שהוגש על ידי לופטהנזה, מציינת החברה כי “התובעים הגיעו לטיסה ואולם בשל החלטת מדינת ישראל על החמרות בכניסה לישראל, נאלצה הנתבעת להוציא את הטיסה בהקדם על מנת לעמוד בתנאים על פי תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש… כתוצאה מהחלטה זו נוצר צוואר בקבוק בשדה התעופה בגרמניה של נוסעים ישראלים המבקשים לשוב לישראל”.
לופטהנזה מציינת כי בתקופת הקורונה עמדה החברה בפני קשיים ייחודיים שלא היו מוכרים לה. “כפי שהתובעים טוענים בכתב תביעתם המהווה הודאת בעל דין, ומצרפים קטעי עיתונות, לנתבעת לא הייתה ברירה, בשל האילוצים לעיל. הנתבעת פעלה על פי דרישות מדינת ישראל ומדינת גרמניה, ולנתבעת אין ולא הייתה נגיעה או יכולת השפעה להחלטה זו”.
לסיכום כותרת החברה בכתב ההגנה: “הנתבעת אינה מקבלת על עצמה את נטל ההוכחה ונטל הראיה, ככל שנטלים אלה אינם מוטלים עליה לפי כל דין, ואיןל פרש דבר האמור בכתב הגנה זה, בניגוד לאמור לעיל. אשר על כן, מתבקש בית המשפט הנכבד לדחות את התביעה כנגד הנתבעת, ולחייב את התובעים בהוצאות משפט כדין. לופטהנזה נתיבי אוויר גרמניים”.
