בית המשפט השלום בחדרה החליט לאחרונה לא לקבל עתירה של ליהו פיין מבנימינה, נגד צו שאסר עליו להשתמש בקרקע לטובת מסחר במקום לחקלאות במושבה.
מדובר בחלקה המצויה בחלק המזרחי של בנימינה, ממזרח לרחוב הגיא לכיוון כביש 652 (פארק שוני). על פי העתירה והחלטת בית המשפט, בסוף 2018 הודיע פיין לוועדת התכנון על כוונתו להקים במקרקעין חממות ואולם בהמשך, לאחר אישור הגורמים המוסמכים במשרד החקלאות ופיתוח הכפר כי אין להם התנגדות להקמת החממות, חזר בו מבקשתו ובפברואר 2019 הגיש טופס דיווח חדש אודות כוונתו להקים במקרקעין חממות בשטח קטן יותר מזה שצוין בהודעתו הראשונה.
במהלך הזמן שחלף, מאז תחילת חודש יוני 2019, ביצע פיין עבודות בניה שונות במקרקעין ו- 2.6.19 הוציאה נגדו הוועדה המקומית לתכנון ובנייה צו מנהלי להפסקת שימוש, מכיוון שהוא עושה בהם שימוש “מסחרי במקום חקלאי”. ב-23.7 באותה השנה הוצא כנגדו צו מנהלי חדש להפסקת שימוש זאת לאחר שבמהלך התקופה שחלפה מאז ביטול הצו הראשון ועד למועד בו הוצא הצו החדש, הסתבר כי המבנה הנדון שימש את המבקש למכירת ואחסון פירות וירקות, דהיינו ל”מסחר במקום חקלאות ללא היתר ובניגוד לתכנית”.
באוגוסט 2019 הגיש פיין בקשה לביטול הצו אך זו נדחתה בבית המשפט השלום, המחוזי והעליון בערעורים. בעקבות כך הקים המבקש מבנה אחר למכירת פירות וירקות אל גם בעבור מבנה זה ניתן צו הפסקה שיפוטי בנובמבר 2020.
ואז, ב- 29.9.21, לאחר שהסתבר לוועדה – כך לטענתה, כי המבקש מקיים פעילות מסחרית במקרקעין שבהם פעילות מן הסוג הזה אסורה, הוציאה המשיבה צו מנהלי להפסקת שימוש נוסף.
שטח חוות הפרפרים לשעבר, ליד הבורג’ בבנימינה | ארכיון מגדלור ניוז
פיין טען בפני בית המשפט כי בהליך הוצאת הצו החדש נפלו פגמים, “בין השאר משום שפירוט העבודות והשימוש האסור אינם מופיעים בו באופן מפורש וברור. השימוש שנעשה במקרקעין אינו שימוש אסור, שכן מדובר בשימוש חקלאי התואם את הוראות הדין וההלכה הפסוקה. במקרקעין הנדונים ובכלל זה במבנה המדובר, מתקיימת פעילות של מכירת תוצרת חקלאית מזה עשרות שנים, הכל בידיעת המועצה המקומית והועדה המקומית ואף בברכתן. במצב דברים זה מדובר בצו שהוצא בהליך שננקטה בו “אכיפה בררנית” כנגד המבקש”.
בהמשך ביקש פיין להעתיק את פעילותו לאזור אחר, בבורג’, היכן שפעלה בעבר “חוות הפרפרים”, לה לא הותירו לפעול בשטח – מאותה הסיבה. עורך דינו של פיין כתב כי “אנחנו מבינים את המצב ואת האירוע, אנחנו רוצים לקדם את זה בדרך הכי טובה שאפשר. אנחנו עשינו הכל כדי לקדם תב”ע נקודתית באזור… אני חושב שהמקום הזה, אפשר לקדם בו תב”ע נוכח המיקום ונוכח הגודל. יש שם משתלות שקיבלו תב”ע, יש אולם אירועים, האזור הוא אחר. מדובר בחלקה אחרת מזו שהיתה עד כה. המבקש בסך הכל מוכר סחורה חקלאית שהוא מגדל אותה.
וועדת התכנון השיבה לטענות ואמרה כי “השימוש אותו עושה המבקש במקרקעין אינו חקלאי, שכן הוא מפעיל בהם חנות מרכול בשטח של כ- 85 מ”ר לממכר ירקות, פירות ועוד….פעילות המכירה במקרקעין היא פעילות מסחרית טהורה, היא מנותקת מהייצור והגידול המסחרי. ככזו היא אסורה ומן הדין היה להורות על הפסקתה…. טענות המבקש בבקשה הנוכחית בהקשר זה מיתממות ונעדרות תום לב שכן בבדיקות שנערכו במקום הסתבר כי מדובר במצב זהה – אותה מכירה, אותה תכנית ואותו ייעוד קרקע, רק בחלק שונה.
“המקרקעין בהם פתח המבקש את חנותו, הם אותם מקרקעין ששימשו את “חוות הפרפרים” שנסגרה בסופו של דבר מאחר שלא ניתן לה היתר בשל העובדה שהשימוש שנעשה בה לא נחשב חקלאי אלא מסחרי”.
שופטת בית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה, רקפת סגל מוהר, החליטה לבסוף לדחות את עתירת פיין. “לא בכדי סקרתי באריכות את השתלשלות העניינים בעניינו של המבקש שכן אני סבורה כי אופן התנהלותו לאורך השנים שחלפו מאז הוצאו נגדו צווי הפסקת השימוש בשנת 2018, מצדיק כשלעצמו את דחיית בקשתו על הסף”, כתבה.
השופטת הוסיפה: “מדובר במי שמזה שנים עושה דין לעצמו, מזלזל בצווים המוצאים נגדו ובאופן התנהלותו בפועל למעשה מתעלם מקיומם , אינו מפנים את משמעות החלטות בתי המשפט הניתנות בעניינו בכל הערכאות לרבות בית המשפט העליון, וכעת מבקש כי אורה למשיבה להימנע מאכיפת החוק נגדו עד אשר יוכרע גורל בקשתו לשינוי התב”ע , באופן שאף לשיטתו נדרש על מנת ל אפשר את הפעילות המסחרית שהוא מקיים בקרקע שייעודה חקלאי.
“לפיכך, משלא מצאתי פגם כלשהו בהליך הוצאת הצו נושא הבקשה שלפני וערכאות הערעור שדנו בהחלטותיי הקודמות בעניינו וגם בפרשת “חוות הפרפרים” כבר אישרו כי השימוש שנעשה על ידי המבקש במקרקעין הנדונים הוא שימוש אסור, לא נותר לי אלא לדחות את בקשתו גם הפעם. סוף דבר, הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בגין הליך זה בסך של 3,500 שקלים. סכום זה ישולם עד ליום 31.10.22. המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים ותסגור את התיק”.
