בחודש נובמבר 2009, נסגר בית הקולנוע “רב חן” שפעל יותר מעשור בקניון באור עקיבא. מלבד העובדה כי בכל איזור חדרה אין קולנוע אחד לרפואה, מספר המופעים בעיר נמוך ביחס ליישובי הסביבה, מתחם מופת שאירח הופעות בעבר נסגר, לילות קיץ שינו פניהם לגרסה מצומצמת יותר, היכל התרבות לא מביא אליו רבים מתושבי העיר וכנסים או הרצאות בקושי מתקיימים. בחודשים האחרונים שוחחנו עם אנשי התרבות של העיר וניסינו לברר לאן מועדות פני התרבות באור עקיבא.

טקס פתיחת הקונסרבטוריון: למה לא עם איזה פילהרמונית?

מרכז המוזיקה העירוני החדש נפתח בקול תרועה רמה בחודש יוני האחרון, אך הטקס המדובר לקה מאוד בחסר, כך לדברי תושבים בעיר. בטקס, הופיעו כמיטב המסורת להקות מקומיות בלבד. “אם מדברים על פתיחת מרכז מוזיקה שאמור להביא גאווה לעיר, מדוע לא להביא תזמורת מפורסמת מהארץ שתופיע באירוע?”, אומר אלון, תושב העיר. כידוע, תזמורות כאלה לא חסר: סימפונט רעננה פועלת כבר שנים רבות והתזמורת הסימפונית הישראלית ראשל”צ היא מהמפורסמות בארץ.

“כל הטקס תואם על פי דרישת התורמת הגב’ רפפורט, שדרשה רק כוחות מקומיים”, אומר בנושא מנהל אגף אירועים וטקסים בעירייה, דני אבנעים. “בהתערבות ראש העיר ועל פי המלצתי הבאנו כנריות מקצועיות בכניסה לטקס, רמת הכוחות המקומיים הביאה כבוד גדול מאחר וישנם כישרונות רבים בתחום הנגינה ולדעתי כאיש מקצוע היה טכס מרשים ואף זכינו למחמאות רבות גם מיו”ר מפעל הפייס ששותף בהקמת הבניין אני תמיד יכול לחזור על אותה קלישאה שכאשר יש לך תקציב גדול אתה יכול גם להביא את הפלהרמונית – לכן צריך להסתדר במה שיש ותודה לאל אור עקיבא התברכה בלהקות יצוג מהטובים בארץ”.

סרט? סעו לנתניה

גם קולנוע כבר אין בעיר. בשנת 2009 החליטה רשת “רב חן” לסגור את הקולנוע בקניון אורות לאחר 12 שנות פעילות בטענה כי אין רווחיות בהחזקת קולנוע בפריפריה. הצעד הנחית מכה קשה לחובבי התרבות באיזור כולו. בחדרה, נסגר בית הקולנוע לפני שנים רבות וכעת- כל תושבי הסביבה צריכים להרחיק עד חיפה, נתניה או גלילות על מנת להירגע עם איזה סרט טוב בקולנוע. בעבר, הועלתה הצעה כי העירייה תפעיל קולנוע חלופי עם סרטים נבחרים בהיכל התרבות, אך רעיון זה נגנז במהרה.

השבוע הגיע בשורה משמעותית בנושא: מנהל אגף אירועים וטקסים בעירייה, דני אבנעים, ייפגש בשבוע הבא עם מנהלת “קולנוע בפריפריה”, מיזם חדש בו יוקרנו סרטי קולנוע קלאסיים וחדשים ברחבי הארץ. אור עקיבא עתידה להיכלל במיזם, וראש העיר שמחה יוסיפוב בוחן את האפשרות לרפד את כיסאות אשכול הפיס בשכונה אורות, לטובת כך.

היכל נוק-אאוט

באור עקיבא פועל היכל תרבות עירוני מזה 9 שנים. למרות זאת, ועד כמה שזה ישמע מוזר, מי שנהנה מההיכל הם דווקא תושבי הסביבה: בנימינה, קיסריה, זכרון יעקב ותושבי חוף הכרמל, אשר נחשבים לשוחרי הצגות יותר מבני אור עקיבא. בנוסף לכך- בנובמבר 2010 נפתח היכל התרבות החדשני “מוזה” בחוף הכרמל, ונגס ממנוייו של היכל התרבות באור עקיבא. כעת, נותר ההיכל המקומי בבעיה: התכנים אומנם ראויים, אך הם פונים לקהל חובבי ההצגות ומופעי המוזיקה הקלאסית בעיקר, תחום קצת פחות מבוקש באור עקיבא. מופעי סטנד-אפ – כמעט ואין. מופעים של זמרים – כמעט ואין. והנה דוגמה: בתחילת אוגוסט הופיע בהיכל המקומי הסטנדאפיסט אורי חזקיה. בשנתיים האחרונות הגיעו להיכל הצגות בשפה המרוקאית. אלה היו הימורים בטוחים ומוצלחים שכן האולם היה מלא מפה לפה. ב-2005, הופיע בהיכל הזמר ישי לוי וגם המופע הזה זכה להצלחה גדולה. תוסיפו מחירים סטנדרטיים שלעיר כמו אור עקיבא נחשבים מותרות ותקבלו היכל שלא מוצף בתושבים מקומיים. לא בכדי, הוחלפו בשנה האחרונה בעלי התפקידים המרכזיים בהיכל, לאחר שהקודמים לא היו מרוצים מתנאיהם ולנוכח הקושי שבניהולו. כיום, מנהלת את ההיכל מיכל אהרוני- תושבת חוץ, וכך גם מנהל הבמה במתחם. הפוטנציאל קיים, אך האירועים לא מספיק מגוונים והקהל המקומי לא ממש מפרגן. למרות כל האמור, גורמים בהיכל התרבות ציינו כי ההיענות למופעים המוצגים ולתוכנית המנויים הייתה גבוהה בשנה החולפת. כמו כן, שביעות רצון נרשמה מתוכנית “מועדון מפגשים מוזיקאליים” שהופעלה השנה.

“תושבי אור עקיבא נהנים מהנחה בשיעור של 25 אחוז במופעים שעולים בהיכל התרבות”, נמסר בתגובה מעיריית אור עקיבא. “רבים מממשים זכות זו. יתרה מכך בהיכל התרבות מתקיימים אירועי העירייה ובתי הספר”.

“יש להדגיש שוב ושוב – ההיכל נועד לשרת, בראש ובראשונה את תושבי העיר אור-עקיבא”, פותח אומר בני ריף, מנכ”ל עמותת יפת”ח, אשר מפעילה את היכל התרבות העירוני ומרכז המוזיקה. ריף: :לאורך שנים טיפחה והשקיעה העיר, באמצעות הרשות המקומית, מאמצים ומשאבים רבים כדי לשמרו ולטפחו. אין זה דבר של מה בכך. ההיכל נדרש להתמודד בתחרות שלעיתים “פרועה” עם מרכזי תרבות והיכלי תרבות אזוריים, המצויים בשפע – בצפון: חוף הכרמל וזיכרון יעקב, במרכז: בנימינה/גבעת עדה, גן שמואל וחדרה ובדרום: עמק חפר בואכה לנתניה. בתוך חודשים ספורים יחגוג ההיכל עשור לקיומו ולהתמודדות מתמדת מול כל אלו ומול ההתייקרות הבלתי פוסקת של האירועים המתקיימים בו.

“כדי לעמוד בתחרות ולהוביל – דרושה השקעת אמצעים גדולים בהרבה מאלו שהושקעו בכל אחת מעשר השנים. השקעה שהיא מוגבלת ביכולת הרשות המקומית לשאתה והדברים ידועים ואף מובנים בעיקרון.

“אך, ויעידו על כך צרכני התרבות של ההיכל, חרף כל הקשיים ה”בלתי אפשריים” – התכנים שיובאו להיכל – מופעי התיאטרון והמוסיקה, הטובים והמובילים בישראל, שמן השורה התרבותית הראשונה – עלו כמטאור בשנה-שנה וחצי האחרונות ויעידו על כך האולמות המלאים עד אפס מקום. ההיצע מגוון מאין כמותו ופונה לקהלים שונים. כל תושב יכול למצוא את אשר יחפש והחשוב לא פחות – במחיר שווה לכל נפש, וודאי וודאי שלתושבי העיר הזוכים להנחות מפליגות.

“מכאן – הסלוגן שנשמע בשנים עברו כי ההיכל אינו מציע דבר לתושבי העיר ולפיכך אלו מדירים רגליהם ממנו – ריק כיום מתוכן. הדבר אינו נכון עובדתית.

“התמזל מזלה הטוב של העיר כשזכתה לשכור את שירותיה של מנכ”ל מצליחה, מקצועית ושאפתנית שאינה מתפשרת באיכות המופעים המיובאים, שמקפידה על מגוון ההיצע לטעמם של קהלים רבים וכל זאת – “בציפורניים”: מנכ”ל ההיכל, מיכל אהרוני, בתקציב מצומצם ולמול ההתמודדות האכזרית בשוק המופעים – כפי שהתמזל שוב מזלה הטוב של העיר בבחירתו של המנהל החדש של מרכז המוסיקה שבנייתו אמנם הסתיימה, אך יציקת התוכן בו – רק החלה וכבר ניתן לראות פעילות ברוכה, אמנם “ניצנית” בין כתליו, מבוגרים שוחרי מוסיקה, ובין כתלי בתי הספר, תלמידי בתי הספר היסודיים. השקעת משאבים נכונה – תניב את פירותיה אף במרכז חדש זה. כאן, במרכז המוסיקה – להבדיל מהיכל התרבות העוסק ב”ייבוא” – כאן “יוצרים” יש מאין מוסיקה.

“וכאמור, התמזל מזלה של העיר בבחירתו המוצלחת של המנהל החדש, מר צח גרטנר, תושב העיר הסמוכה, מוזיקאי מוכשר ומוכר, צעיר ונמרץ שזוכה לאהדה רבה ב”ברנז’ה”. הציבור – ילדים בכל הגילאים, נוער ומבוגרים – מוזמן לבקר במרכז, לראות ו”לטעום” מוסיקה במו עיניו ואוזניו”.

הזנחה למופת

גם מקומות תרבות מרכזיים שפעלו בעבר באור עקיבא ירדו מנכסיהם. הדוגמא הבולטת ביותר היא מתחם “מופת” ברחוב הנשיא, שהיה בעבר אבן שואבת לתושבים ונכס תרבותי גדול ועומד בשנים האחרונות שומם ויותר מכל – מוזנח.

מבנה “מופת” השייך להסתדרות העובדים החדשה, החל לפעול בסוף שנות ה-70′ ביישוב. בין היתר, היווה המקום נכס תרבותי בשנותיה המתקדמות של אור עקיבא במשך כמעט 20 שנה, עד שפעילותו הופסקה באמצע שנות ה-90′.

“מופת”, אירח בשנותיו הארוכות אירועי תרבות אשר משכו רבים מתושבי היישוב אל פתח דלתו. בין היתר, הופיעו באולם המופעים הקטן שבמקום אומנים, זמרים (בניהם שלמה ארצי ואושיק לוי), הרצאות, הצגות, תערוכות ואירועים שונים שהתפרסו על פני שנים רבות. במקום, הונהגה תוכנית מנויים, והרוכשים אותה נהנו ממגוון פעילויות ומופעים מכל הסגנונות. לא פעם, ארגן המקום גם הסעות לאירועים, הצגות ומופעים מחוץ לאור עקיבא. מלבד זאת, בשנות פעילותו היה ניתן למצוא במקום גם בית קפה, ששימש את המנויים ותפקד על תקן “בית קפה שכונתי” קטן ואיכותי.

לילות הקיץ שנעלמו

גם לילות קיץ, מיזם שרץ שנים ארוכות בקיץ של אור עקיבא, נעלם מן הנוף. האירועים היו מתקיימים במרכז, עם מופעים של להקות וזמרים, דוכני אוכל ומיצגים שונים, שהיו  מביאים אליהם את תושבי העיר ובעיקר- עושים שמח ומצב רוח טוב.

“פעם היה אפשר לקיים אירועי קיץ ללא סגירת כל היישוב היום כל אירוע שאתה עושה בחוץ חייבים לסגור כמו ביום העצמאות וההוצאות רק של בטחון עולים 30 אלף ש”ח וזה קשה מאוד”, מציין אבנעים. “עלי לציין שלמזלנו יש לנו בעירנו להקות ייצוג רבות וכישרונות מהטובים בארץ ואף מביאים כבוד גדול לדוגמא להקת דור מופיעה כל שנה בחו”ל ומייצגת את המדינה והעיר ברמה גבוה. להקות המחול שלנו זוכות בתחרויות בארץ רק בשבוע שעבר להקת שוק בהדרכת לריסה הביאה 5 גביעים בתחרויות מחול שהתקיימה בתל אביב בכל הקטגוריות בגילאים השונים. קבוצת הקארטה בהדרכת ויקטור רבייב זכו במקומות הראשונים בתחרות באיטליה ובית ספר עתידים זכה באוסקר בהוליווד כל זה ועוד הם גאווה גדולה . ישנם גם 4 קבוצות תיאטרון למבוגרים ביידיש, רוסית, ורוסית משולב בעברית שבה גם אני משחק.

“חשוב לציין שכל מוסיקה מכבדת את עצמה. למרות שאני מזרחי, אני אוהב מאוד קונצרטים ואופרה וגם מזרחית. עירנו התברכה בתושבים נפלאים מכל העדות ואנו משתדלים לרצות את כולם”.

מוזיאון? מוזי-אין

באור עקיבא אין כמעט אף מוזיאון. בעיר, קיים כבר מספר שנים מוזיאון למורשת תרבות קווקאז בשכונת אורות, אך הוא בקושי פעיל ולא זוכה לעדנה. תערוכות למשל, התקיימו מספר מועט של פעמים בהיכל התרבות העירוני אך לא יותר מזה.

גם תחום ההרצאות לא מתרומם. עד השנה, אפשר היה לספור על יד אחת את מספר ההרצאות או הכנסים שמתקיימים לרווחת התושבים. לפני כשנתיים, יזם מנהל המתנ”ס הקודם משה נקש, סידרת הרצאות בשיתוף פעולה עם מכללת רופין. ההרצאות עסקו במגוון נושאים ביניהם הפרעות אכילה, שונית האלמוגים באילת, פסיכולוגיה ועוד. להרצאות הגיעו מספר תושבים קטן מאוד, על אף שמדובר במרצים אקדמאיים מהשורה הראשונה. אין ספק כי במקרה הזה, התושבים המועטים שהגיעו וחוסר ההיענות הכללי, תרמו לכישלון ההרצאות.

בספרייה העירונית יזמו בחודשים האחרונים מהלך בנושא וערכו סדרת הרצאות בנושא קולנוע מפי המרצה אסנת פיינזלבר-ברדה. לששת ההרצאות – שעסקו בקולנוע, קלאסיקות, רגעי קולנוע ואומנות – הגיע מספר קטן מאוד של אנשים.

בנושא זה אומר אבי, תושב העיר: “חייבים להשקיע משאבים בפרסום האירועים ולא לחסוך. התושבים רדומים ולא רגילים שיש כאן תרבות. פרסום עקבי יכול להביא לפעילויות יותר אנשים ממה שבאים כיום”.

בקיץ האחרון נרשמה התעוררות מסוימת בפעילות העירייה בנושא התרבות. כך למשל, התקיימו הרקדות המוניות לכל המשפחה ברחבת העירייה עם הכוריאוגרפית איילת בוקאי, הוקרנו סרטים בתלת מימד על גבי מסכים ענקיים בפארקים ובגנים הציבוריים והתקיימה מסיבות קיץ עם די-ג’י מקצועי. בנוסף, גרעין אומנויות של העיר ערך לילות תיאטרון והמחיז ברחבי השכונות באור עקיבא קטעי תיאטרון.

“העירייה השלימה את שלב התכנון של מוזיאון “שערי הארץ” שיספר את סיפורה של אור עקיבא וסיפור העליות השונות”, נמסר בתגובה מהעירייה בנושא זה. “המוזיאון יבנה בקומפלקס התרבות שכולל את הספרייה, מרכז המוסיקה והיכל התרבות. בראש הפרויקט הוצבה האדריכלית בתיה סבירסקי מלול שתכננה בין היתר גם את היכל התרבות המפואר. עתה שוקדים בעירייה להשיג את המימון הדרוש לפרויקט הזה שיכלול גם את בית יד לבנים”.

דני אבנעים, מנהל אגף אירועים וטקסים בעיריית אור עקיבא, הוסיף ואמר בתגובה לנושאים המוצגים בכתבה: “ב-2011 חגגנו חגיגות 60 לעירנו ובמסגרת זו הוקמה ועדה ע”י ראש העיר ובה הוחלט לקיים מספר אירועים מרכזיים ואירועים בבתי הספר בה גם  יספרו את תולדות הישוב וגם הפקנו ספר על הישוב. בחגיגות ה-50 לעירנו להן לא הייתי שותף מלא, הביאו אמרגן חיצוני והתקיים אירוע מרכזי אחד בלבד. הביאו את שרית חדד לשני שירים ואת טוביה צפיר והכל עלה כמיליון שקל.

“אנחנו קיימנו מספר אירועים ובראשם פתיחה בהיכל התרבות בו חילקנו ל 12 יקירי הישוב תעודות יקירי הישוב הופיעו להקות מקומיות שהם הגאווה שלנו והופיעה הזמרת שירי מימון ושמעון בוסקילה .

“וכן התקיימו לאורך השנה אירועים רבים כולל העדליידע אירועי המימונה ועצמאות ברמות שלא נראו הרבה שנים בעיר והכל ב – 50% מהמחיר שהושקע לפני 10 שנים .

ב- 29/12/11 קיימנו זו השנה השנייה ברציפות ערב בכל הסגנונות באולמי שיר לכל התושבים ולמגוון העדות סביב שולחנות עם משחקי חברה תחרות ריקודים והגרלות יקרי ערך ותזמורת בכל הסגנונות.

“ב-25/12/12 גייסנו תרומה של מפעל הפיס שחוגגת 60 שנה ושילבנו את חגיגות ה- 60 שלנו את האירוע שלומית אהרון ושלושת הטנורים בהיכל כאשר גובה הכרטיס עלה  30 ₪ והיה אולם מלא.

“לטענה כי אנו מביאים רק אומנים מזרחיים זה לא נכון. מה לעשות שהקהל בעירנו אוהב אומנים בסגנון זה, אני כל הזמן מתייעץ עם התושבים וכולל אותך מה הם רוצים לאירועי המימונה ועצמאות, אז אני מביא בהתייעצות עם החברה לנוער בעצמאות האחרון הבאתי את להקת KYD והשנה אני מביא את להקת מייז.

“לצערנו אנו לא עיר עשירה כי כל הערים המבוססים שנה מראש משלמים תשלומי עתק לאומנים מפורסמים ומה שנשאר לנו זה רק אם יש לי מזל ואני מצליח להשחיל לקראת סוף הערב אומן מרכזי במחיר יותר זול מאחר וזו הופעה האחרונה שלו, ולא תמיד אני מצליח”.

“בהזדמנות זו אני רוצה להודות לראש העיר שמחה יוסיפוב שלמרות המצב הכלכלי הקשה משתדל מאוד להביא תרבות לעירנו בכל התחומים כי אני יודע שמה שחשוב לו זה ‘חינוך תרבות ואיכות חיים’ ועל כך תודתנו.

“לסיום, ניתן להשיג אותי בפייסבוק, שם אני מעלה את כל אירועי הישוב ומקבל המון תגובות כולל של אחד האנשים היקרים שתורם רבות בהתנדבות למען הקהילה ושם ציין: ‘תנו לדני תקציב והוא כבר יפיק אירוע ברמה גבוה’. בפייס אני מופיע בשם דני אבנעים בעברית ומבטיח לענות לכולם, מאחל לכול התושבים שנה של תרבות ושנפרגן ולא נהיה אדם לאדם זאב ושנמיר את השנאה לאהבה וקינאה לפרגון, אמן”.

מנכ”ל עמותת יפת”ח, המנהלת את היכל התרבות, בני ריף, הוסיף ומסר בתגובה לנושאים המובאים בכתבה: “הכותרת ‘המצב התרבותי באור-עקיבא’ מחייבת, על פי תפישתי, התייחסות מערכתית, הוליסטית: תרבות אינה, בשום פנים ואופן, רק ‘צריכה תרבותית’ – מופעי תיאטרון ומוסיקה, השאלת ספרים וערבי ספרות: מפגשים עם סופרים ומשוררים, אירועים “תרבותיים” לילדים, נוער ומבוגרים, בימי החול ובערבי חגים ומועדים.

תרבות מתחילה, לטעמי, בחינוך התנהגותי-תרבותי בחיי היומיום. את ה”תוצרים” ניתן לראות: השלכת פסולת לרשות הרבים – קופסת סיגריות ריקה, ריקון מאפרות, שקיות נייר ריקות; לשמוע – את טון הדיבור; להריח ו”להיזהר שלא לדרוך בטעות” על “מוקשי גללי הכלבים”, ועוד כהנה וכהנה – חנייה במקומות אסורים – כדוגמא “מובילה”.

תרבות וחינוך שלובים זו בזה ותחילתם – מילדות. מהגיל הרך. אינני מזלזל בהישגים חינוכיים – אחוזי הזכאים לבחינות הבגרות, תעודות הצטיינות ופרסים – אך אין בהם כדי להעיד על התנהגות תרבותית”.

ומה קורה בסביבה?

בערים וביישובים מסביב ישנה פעילות תרבותית ענפה, ונדמה כי לאור עקיבא יש רק מה ללמוד משכניה.

בחדרה פועלת מזה שנים העמותה לתרבות ופנאי האחראית על מגוון גדול של פעילויות תרבותיות לתושבים. העמותה מפעילה מתנ”סים, מארגנת מופעים והצגות על בסיס קבוע. חוץ ממנה, גם אולם רנה שני, מפעיל תוכנית תרבותית לאורך כל השנה הכוללת הצגות, סרטים ומופעים שונים. גם מוזיאון החאן בחדרה ובית פיינברג מציעים פעילויות תרבותיות בתחומן.

בקיסריה מתקיים מועדון “שיא הבוקר” להרצאות לתושבי הגיל השלישי ולקהל הרחב. בית המדרש הקהילתי בבית הכנסת קיסריה מפעיל לימודי יהדות. מידי חודש מתקיימות הרצאות במרכז קיסריה, ובסופי חודשים מוקרנים סרטים. החברה לפיתוח קיסריה מארגנת מידי חודש לתושבי המקום טיולים ברחבי הארץ ועורכת מדי שנה פסטיבלים בקנה מידה ארצי, בנמל העתיק.

בבנימינה מפעילה המועצה פעילויות תרבותיות על בסיס קבוע במסגרת המתנ”ס המקומי. הפעילויות כוללות שעות סיפור לילדים, הצגות לילדים ובחגים – חגיגות קהילתיות בטעם של פעם. בספריה מתקיימים מפגשים בנושאי ספרות למבוגרים. במושבה פועלים גם מתחמי ההופעות של זאפה אמפי שוני ואינדיקה המושבה המביאים הופעות איכותיות של זמרים מכל רחבי הארץ.

גם בפרדס חנה-כרכור ישנה קהילה תרבותית גדולה. המתנ”ס המקומי מציע מגוון פעילויות ספורט ופנאי, חברה, תרבות וקהילה לתושבי פרדס חנה-כרכור. זאת בנוסף לחוגים, קורסים, מרכז ההישגים והלמידה, ההצגות והפעילויות המתקיימות יום יום במתנ”ס ובשלוחותיו. במושבה פועלים גם יחידת הנוער, מועדון בני ברית, מרכז קהילתי אור, מועדון צמרת, קתדרה, מרכז אומנויות הבמה, תרבות תורנית, ופעילות לגימלאים. מלבד זאת, במושבה ישנן פעילויות תרבותיות מתחלפות כמו לילות לבנים בקיץ, תצוגות אופנה, תיאטרון הידית, תיאטרון סיפור, מעגלי אימהות ועוד.

ומה בזכרון יעקב? מחלקת התרבות חולשת על כל תחומי התרבות במושבה: יוצרת מפעל מנויים, מופעים, מפגשים ואירועי תרבות למבוגרים, נוער וילדים בהיכל התרבות ע”ש ניר שרייבמן ובמוזיאון העלייה הראשונה וכן יוזמת אירועי חג רבי משתתפים.

הקתדרה לתרבות במתנ”ס המקומי מפעילה מפגשים למבוגרים וטיולים ואפילו לילדים מתקיימות הקרנות של סרטים במסגרת “מועדון הסרט הטוב לילדים”, זאת בנוסף להיצע חוגים עשיר.

כשהמנופים מורמים המוזות שותקות

 

טור אישי || אופיר פרג’ון

 

לא מזמן, בסתם ערב שגרתי, יצא לי ללוות ידידה הביתה אחרי שישבנו אצלי. שנינו כבר לא גרים באור עקיבא בגלל הלימודים. בדרך, עברנו ליד כיכר צ’רנין. הכיכר הייתה מלאה בנערים בני 17 לערך וחלקם, ואני מדגיש חלקם, דאגו לשיפור מצב הרוח באדיבות חברת אבסולוט והפיצוצייה הקרובה לביתם. מייד היא סיננה “גועל נפש הילדים של אור עקיבא, מה נהיה מהעיר הזאת”. האינסטינקט הראשוני שלי היה להנהן בהסכמה. אבל פתאום הבנתי משהו אחר, הם לא אשמים, פשוט קצת יצאו כאן מפרופורציות. אם מישהו היה דואג להם לתעסוקה, הם היו עוסקים בה.

נדמה שהתנופה שאור עקיבא נמצאת בה מתבטאת בדבר אחד-בנייה. בנייה ועוד בנייה ועוד בנייה. את צפון אור עקיבא מפתחים כבר למעלה מעשור וכפי שזה נראה כרגע המטרה הסופית היא כיבוש ג’אסר אל-זרקא ומכירת דירות על הים, אזור התעשייה הצפוני כבר מרחק נשיקה מבנימינה והשמועות אומרות שהמגמה היא להתרחב לכיוון פל-ים. אבל משהו כנראה נשכח, מישהו שכח למלא את ההגירה החיובית לאור עקיבא ואת ריבוי בני הנוער וצעירים אחרי צבא בתוכן.

שאלו את עצמכם, מתי בפעם האחרונה קניתם כרטיס להיכל תרבות? (ולא, הטקס ביום הזיכרון, שגם הוא אגב בעייתי בעיניי, לא נחשב), ואם יצא שזה קרה לאחרונה, אז אשאל אחרת-כמה פעמים בשנה יוצא לכם להיות בהיכל תרבות?. אין לי שום פרטים לגבי פילוח המנויים, אבל כמה מהמנויים להיכל הם תושבי אור עקיבא? יש לי תחושה שהתשובה לא תהיה נעימה לאוזן יתר על המידה. לפעמים כשאני חושב על זה, נדמה לי שראיתי יותר מופעים בהיכל תרבות המצ’וקמק של חדרה מאשר באור עקיבא.

ועוד שאלה, כמה פעמים הלכתם לשבת לאכול במרכז, אשכרה לשבת ולאכול במרכז ולהתלבט בין שלל האפשרויות הקולינריות הכוללות פיצה ושווארמה (הפלאפל נסגר מוקדם).

השאלות האלו, ועוד שאלות רבות שעוברות אצל כל אחד מצעירי אור עקיבא אשר מצא את עצמו מספר לא מבוטל של פעמים בשעה תשע בערב, כאשר העיר נכנסת למצב שינה ומלמל:”יואו, שעמום תחת העיר הזאת” צריכות להזיז משהו בקופסא של מי שמושך בחוטים בעיר הזאת. איך ייתכן שהספורט העירוני נהיה הזמנת פיצה ועישון נרגילה בספסל הקרוב לבית. איך יכול להיות שמאז גיל 19 לא מצאתי את עצמי הולך להיכל תרבות שבנו בשבילי ובשביל שאר החברים שלי. איך יכול להיות שבשביל לראות סרט בקולנוע אני צריך להתלבט בין שתי בתי קולנוע שנמצאים במרחק חצי שעה ממני לפחות. וזה בהנחה שיש לי אוטו. אם אין לי, ואין לי, אני יכול לקחת נרגילה ולהצטרף ליושבי פינות הרחוב. הרכב, אגב, נכון לכל פעילות בה נרצה לעסוק, שכן אוטובוסים לנמל לא בדיוק קיימים, לבנימינה הוא מסיים את עבודתו בתשע, והאוטובוס לזכרון עובר בתדירות של קיבוץ נידח. לרוב בני הנוער אגב, אין לא אוטו ולא רישיון.

קצת איבדנו כיוון. אין בכוונתי לדבר בנוסטלגיה על פעם כי את פעם אני לא זוכר, הייתי קטן וטיפש. אבל איך יכול להיות שאין חממה קטנה למוזיקאים, לאנשי תיאטרון, קולנוע. למה זה נראה כאילו מחפשים לבנות פה רק בניינים וכיכרות על מנת לרצות את אחד מטייקוני העיר ולקרוא להם בשמו. איך יכול להיות שתמיד זה אותם אנשים שמנחים טקסים ואירועים, אותה הלהקה שנראה כאילו נתקעה בשנת 98′ עם כוריאוגרפיה של הרובוטריקים ומוציאה שיר הלל לאור עקיבא לכבוד יום העצמאות.ברצינות, לא הגיע הזמן לרענן קצת? לא חסרים כישרונות באור עקיבא, יש והמון. חלקם עזבו וחלקם עוד פה, אין ספק שאם יקראו להם הם יירתמו.

ישנם המון רעיונות איך לפתח, איך ליצוק תוכן בעיר הזאת שאנחנו אוהבים. אני לא בא לפתוח ג’ורה, נעשים פה גם דברים חיוביים, אבל הם בטלים בשישים מול השממה והשיממון. אני כותב את הדברים האלה משתי סיבות, האחת כי אכפת לי, והשנייה כי אני בחופשת סמסטר נמצא באור עקיבא ואשכרה אני לא מוצא מה לעשות. זה לא יקרה יום אחד, אבל לאט לאט העיר תמצא את עצמה עם ממוצע גילאים של דיור לגיל הזהב ותהפוך לעיר שבאים לישון בה ועל הבוקר נמלטים. מי ייתן והדברים לא ייפלו על אוזניים ערלות ויתחילו לזוז פה דברים בכיוון החיובי, ויפה שעה אחת קודם.

 

*הכותב הוא יליד אור עקיבא בן 26, המתגורר כיום בדרום הארץ

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עקוב
Notify of
guest
0 .
Inline Feedbacks
View all comments
דילוג לתוכן