רפרוף קצר ברזומה של מיה אגסי עלול להטעות, ורשימת האומנים עמם רקדה עשויה לגרום לקורא הממוצע לחשוב שמדובר ברקדנית וכוריאוגרפית עם רקורד של שני עשורים על הבמות הגדולות בתבל.
אלא שמיה בסך הכל בת 23, מה שלא הפריע לרקדנית ההיפ הופ המקצועית להופיע בין השאר עם נועה קירל, עומר אדם, אנה זק, עדן חסון, אגם בוחבוט, וכן להימנות עם צוות הרקדנים של ‘אקס פקטור’. תוסיפו לכך את העובדה שבגיל 20 החלה ללמד ריקוד ברחבי העולם, בין השאר במקסיקו, פרו, אקוודור, צ’ילה וקולומביה, ולאחרונה סיימה סיבוב הופעות ברחבי אירופה עם הראפרית הגרמניה שירין דיוויד.
על פניו, אין ספק שמדובר בהגשמת החלומות הרטובים של כל רקדנית ממוצעת, אבל אגסי ממש לא מתכוונת לעצור כאן. בחודש האחרון היא שוהה בניו יורק, ארה”ב, במטרה להוציא ויזת אמן, תהליך מורכב במיוחד, אבל כזה שצפוי לפתוח לה דלתות במקומות גדולים עוד יותר. בראיון טרנס אטלנטי מיוחד ל’מגדלור ניוז’ היא מספרת על הדרך המפותלת והמרתקת בתקופה קצרה יחסית, משתפת בתהליך העובר עליה בדרך לכיבוש פסגות נוספות וחושפת את היעדים הבאים שסימנה בקריירה.
“כדי להוציא ויזת אמן צריך להגיש לא מעט מסמכים, להבליט הרבה דברים ברזומה שלי, להראות את העבודות שעשיתי בארץ וכן כוריאוגרפים ולהקות בארה”ב שיחתמו לי שאני הולכת לעבוד איתם. אה, וכמובן צריך עורך דין טוב”, פותחת אגסי בחיוך. “מרגע שאני מגישה את המסמכים והבקשה לוויזה, התהליך יכול לקחת בין שבועיים לחמישה חודשים. חשוב לציין כי מדובר בתהליך יקר, שעלותו מוערכת במינימום בכ-8,000 דולר, כאשר מדובר בוויזת עבודה לתקופה של שלוש שנים שיש לחדש בכל פעם. בסופו של דבר צריך להוכיח שאתה אקסטרה אורדינרי והכי טוב ומיוחד במה שאתה עושה”.
מה תאפשר לך הוויזה בהמשך הדרך?
“מדובר בוויזת אומן שמאפשרת לעבוד בארה”ב, שהיא המרכז מבחינת רקדנים ופותחת אפשרות לעבוד עם כל האמנים הגדולים כמו ביונסה, אשר או כריס בראון, שכל רקדן רוצה להופיע איתם. זה יאפשר לי להשתתף בקליפים והופעות חיות, בין השאר בלוס אנג’לס, ניו יורק ומיאמי. הכל קורה פה ולכן אני עושה את זה. בארץ אין יותר מדי הזדמנויות לרקדנים והכל מאוד מצומצם. ישראל היא מדינה מאוד קטנה, יש לנו את האמנים שלנו, אבל אין עוד לאן לשאוף. בגיל די צעיר הגעתי לשם ואין יותר לאן לגדול. באופן כללי, חוץ מלהקת בת שבע, אין יותר מדי הזדמנויות בארץ ורובנו עוברים לחו”ל כדי לחפש הזדמנויות נוספות. רקדנים ישראלים תמיד מסתובבים בעולם, אם באירופה ואם בארה”ב”.
איך משפיע עלייך המרחק מהמשפחה והחברים?
“משפיע מאוד, אני מניחה שבעיקר בתקופה כזו עם כל מה שקורה. מוזר להיות רחוק וזה מרגיש מאוד מנותק, אבל טסתי בעולם כבר בגיל 18 וחזרתי לארץ לביקורים מאוד קצרים. אני מניחה שהתרגלתי עם הזמן, אבל בהתחלה הכל מאוד קשה כי אין לך בית בשום מקום. זה לא שעברתי לגור במקום מסוים, אלא עברתי ממדינה למדינה, רקדתי ועבדתי. בלי המשפחה אין בסיס בשום מקום, אבל מצד שני, יש לי הורים היפים שאוהבים בעצמם לטייל בעולם. הם לא מאלה שמתקשרים יום יום לשאול אם הכל בסדר, אנחנו משתדלים לדבר כמה שיותר ומתעדכנים בערך פעם בשבוע”.
על בגרויות וחזרות
אגסי תחגוג ביוני הקרוב יום הולדת 24, ומתגוררת במושב תלמי אלעזר הסמוך לפרדס חנה. כבר בגיל 10 החלה לרקוד בחוג היפ הופ במתנ”ס המקומי. “ממש התאהבתי בזה”, היא נזכרת. “הייתי יושבת מול המחשב ורואה סרטונים של רקדנים מחו”ל. בגיל 11 באתי לאמא שלי ואמרתי לה שאני רוצה להיות רקדנית היפו הופ, להתחרות ולטוס לחו”ל”.
המשפחה התומכת של אגסי אפשרה לה לקחת את הריקוד צעד אחד קדימה עם מציאת סטודיו בחדרה עם קבוצה המתחרה בחו”ל. לשיעורים הייתה מגיעה באוטובוס, ואחרי פחות משנה זכתה עם הסטודיו באליפות הארץ. בהמשך השתתפו באליפות העולם בהיפ הופ, שנערכה בלאס וגאס, ארה”ב, שם ביקרה כבר בגיל 13. “ההורים תמכו, בבית הספר עזרו לי ומשם פשוט כבר לא עשיתי שום דבר אחר”, אומרת אגסי. התוצאה: מתכונות בבתים של המורים על כוס קפה, ובגרויות לצד חזרות עם סטטיק ובן אל. בשתי מילים: מציאות אחרת.
הניסיון שרכשה בגיל כה צעיר הפכו אותה כאמור מהר מאוד מתלמידה למורה. “בסטודיו ‘בי סטריט’ שבו רקדתי רצו שאתחיל ללמד. בהתחלה לא רציתי בכלל ואז הגיעה הקורונה”, משחזרת מיה. “לא הייתי מוכנה להיתקע בסגר בארץ, היו לי חברים במקסיקו שלימדו ריקוד והצטרפתי אליהם. רקדתי שם חודשיים, היה ביקוש, אז עשיתי סדנה קטנה ומשם התחלתי ללמד. תודות לאינסטגרם זה הלך והתפתח ועל הדרך התאהבתי גם בזה”.
נתקלת לאחרונה בגילויי אנטישמיות בעקבות המלחמה?
“כשלימדתי בסדנאות ריקוד בגרמניה, המנהל עדכן שקיבל הודעות מתלמידים שתהו איך הוא יכול לתמוך בישראל ולתת למורים מישראל ללמד אצלו. היו מי שניסו לבטל את השיעורים, אבל לזכותו ייאמר שהוא הבהיר שמבחינתו הכל בסדר והסדנאות התקיימו כמתוכנן”.
מאיפה האמביציה להמשיך לרצות לכבוש עוד פסגות ויעדים בגיל צעיר כל כך?
“שאלה טובה. מגיל צעיר היה לי ברור שזה מה שאני רוצה וזה מה שכיוון אותי. אמא שלי צוחקת שתמיד אמרתי לה שאני רוצה לרקוד ולטייל, ובפועל זה מה שאני עושה מגיל 18. היו חלומות שבעבר חשבתי שהם גדולים, אבל ברגע שראיתי שהם אפשריים, קיבלתי מוטיבציה שאפשר עוד. אני אומרת לעצמי שאם צלחתי את כל זה, למה שלא אצליח גם בהמשך? אני מקבלת המון תמיכה מהמשפחה והחברים והכי שמחה לעשות את מה אני אוהבת”.
לסיום, מה החלום הגדול שלך?
“האמת היא שאחד החלומות הגדולים שלי היה לעבוד עם האמן הלטיני ראו אלחנדו. אחרי שלושה שבועות בארה”ב קיבלתי הודעה באינסטגרם וזה באמת קורה – אנחנו בדיוק בעיצומן של חזרות לקליפ משותף וזה ‘וי’ מאוד גדול ברשימה שלי. מעבר לזה, אני רוצה להיות חלק מטור עולמי עם זמר כלשהו ולהופיע בכל העולם, אבל החלום הכי גדול שלי זה לעבוד עם אשר. הלוואי שארקוד איתו”.
