לקוח של בנק מזרחי-טפחות תבע לסעד כספי על סך 100 אלף שקלים, שקלים את סניף פרדס חנה של הבנק, וזאת בגין לשון הרע אחרי שעיקלו את חשבונו. למרות התביעה ולמרות שטען כי נגרם לו נזק כלכלים בעקבות העיקולים – מה קבע בית המשפט?
על פי כתב התביעה, הבנק הטיל נגד לקוח לשעבר עיקולים במסגרת תיק הוצאה לפועל שבו הייתה קיימת יתרה קטנה של כ 1,500 ש”ח בלבד, לאחר שבמשך 3 שנים הלקוח לא קיבל כל הודעה או התראה מהבנק בדבר קיומו של חוב שהיה בחשבון.
הלקוח דרש פיצוי בגין לשון הרע ופגיעה בשמו הטוב וטען כי הטלת העיקולים בשנת 2015, פגעה בשמו הטוב, ובמוניטין שלו אל מול המערכת הפיננסית בישראל ובפעילותו העסקית השוטפת.
לדבריו, במשך 3 שנים (2012-2015) הוא לא קיבל כל הודעה או התראה מהבנק בדבר קיומו של החוב או הפרת ההסכם אליו הגיע עם הבנק בנוגע לחוב קודם בשנים קודם לכן. “גם אם היה קיים חוב, ביצוע עיקולים באופן גורף ובפרט במינהל מקרקעי ישראל על מקרקעין שהתובע היה בתהליך מכירתם, היא פעולה פוגענית יתר על המידה המצדיקה חיוב הבנק בפיצוי נפרד בגין עוולת לשון הרע, במיוחד בנסיבות שבהן התובע נאלץ לפנות בעצמו למינהל מקרקעי ישראל כדי להסיר את העיקול לאחר עיכובים שיצר הנתבע גם לאחר תשלום יתרת החוב על ידו”, נכתב בתביעה.
ואולם, בית המשפט השלום בנצרת, דחה בחודש שעבר את התביעה (שהוגשה עוד ב-2016) וקבע כי עיקולים שהטיל הבנק במסגרת תיק הוצאה לפועל חוסים תחת הגנה ואינם מהווים לשון הרע.
הטלת צווי עיקול אשר מציגים אדם כמי שאינו משלם את חובותיו באופן שלא היה מנוס מהטלת עיקולים על רכושו, מהווים לכאורה פרסום לשון הרע נגדו. עם זאת, יש להבחין בין עיקול המוטל על ידי רשות מנהלית בהתאם לסמכותה, שאז יש משמעות לשאלה האם העיקול הוטל כדין או לא, לבין עיקול המוטל בגדרו של הליך שיפוטי משום שלפי החוק פרסום ‘לשון הרע’ שנעשה במסגרת הליך שיפוטי חוסה תחת הגנה מוחלטת.
השופטת נבילה דלה מוסא כתבה כי במקרה זה, “לא הייתה כל משמעות לשאלה האם העיקול בוצע “כדין” או לא משום שהעיקול הוטל במסגרת הליך שיפוטי (תיק הוצאה לפועל) ולכן אין מדובר בפרסום שיכול להיחשב כלשון הרע”.
בנוסף ציינה השופטת כי “התובע לא הוכיח כל נזק ממשי שאירע לו בעקבות המעשה הרשלני הנטען, וגם מטעם זה דין טענתו בהקשר זה להידחות”. על התובע הושת תשלום שכר טרחת עורך דין לבאי כוח הבנק בסף 10 אלף שקלים.