בשבוע שעבר שלח לנו בן מרקוביץ’, סמנכ”ל עמותת “לוחמים ללא גבולות” הודעה. סיפר לנו ש-20 חבר’ה הגיעו לאור עקיבא וזכרון יעקב לשבוע שכולו התנדבות.
במהלך הימים האחרונים, בשילוב הלחות והחום הכבדים, הם נכנסנו ללבבות של רבים: שיפצו בתים של ניצולי שואה וקשישים, חנכו באופן אישי תלמידים ותלמידות במועדוניות רווחה, לנו בעיר, הכירו תושבים, שמעו סיפורים מקומיים ונכנסו לאווירה המקומית.
הצעירים, שסיימו לא מזמן שירות משמעותי בצה”ל, התפרסו במהלך השבוע ב-4 מועדוניות רווחה: שתיים בזכרון יעקב ושתיים באור עקיבא.
“בימים כתיקונם אנחנו מתנדבים בחו”ל”, מספר מרקוביץ’, “הגישה שלנו בעמותה היא למנף תשתית תרמילאים ישראלית, לטובת התנדבות כחול לבן, בתחומים הקשורים לעבודות שיפוצים וחינוך, כדי להראות את הפנים היפים של ישראל”.
הצעירים השבוע, באור עקיבא. צילומים: “לוחמים ללא גבולות”
בעקבות הקורונה, הושק הפרויקט הישראלי של העמותה, “בשביל ישראל”, טיפה מוקדם מהמתוכנן, אבל מרקוביץ’ מודה שהעיתוי הנוכחי נהדר. 20 חבר’ה, חצי בנים וחצי בנות, אחרי שירות צבאי ולאומי, עוצרים מזמנם במהלך שביל ישראל, חלקם כבר שביליסטים שסיימו מספר מקטעים, ומגיעים להתנדב בערים, היישובים, המושבים והקיבוצים של ישראל.
“ניצלנו את המומנטום”, מחייך מרקוביץ’, “מעל 6,000 נרשמו לפרויקט, אין לנו מקום. זה משהו מדהים”.
הם ישנו השבוע בבית ספר “דרור” באור עקיבא, פרסו מזרונים באולם הספורט ופרגנו מדי יום על האירוח החם. “יש כאן נשמות טובות”, הוא אומר, “שנתנו לנו את אולם הספורט, כותבים מערכי חינוך לבית הספר. מנכ”לית מאיר פנים אילנית חפוטה עשתה לחבר’ה בריף על הקהילה באור עקיבא, כמה טוב הם עושים”.
במועדוניות באור עקיבא ובזכרון יעקב, פועלת העמותה בגישה של חונכות אישית. “הילד צבר תארים, אנחנו לא רוצים לדעת מה היה בבית. בקורונה כל הילדים צברו פערים, בין אם במתמטיקה, בעברית או באנגלית. כל מה שאנחנו יכולים לסייע – אנחנו נותנים. והכי חשוב – העצמה אישית. לכל ילד יש גב, אם אני מ”פ, יוצא סיירת גולני, או תפקיד משמעותי אחר, אני נותן לך גב. אני איתך. אומרים לילד – קח את המספר שלי, שיהיה לך. ככה מייצרים להם תהליך של שנים”.
אחר הצהריים – כבר נחתו בבתי רווחה קשים, בתים של ניצולי שואה או קשישים. “אנחנו מתחילים טיפול קוסמטי בבית, צבע, תיקונים, שיפוץ. נתקלים בתופעות של אגרנות, אנשים בדיכאון שאוספים המון המון ציוד בבית, והמצב רוח בקרשים. אנחנו באים עם מוסיקה, עידוד, מילים טובות והרבה מעשים, וממנפים את זה למעלה. כל הקהילה שותפה”.
אמו של בר רהב שנפל בצוק איתן ועל שמו נקראה המשלחת: “אלופים כולכם, מקסימים ויפים מבחוץ ומבפנים”
העמותה הוקמה בשנת 2013 בידי שלושה קצינים בוגרי יחידת דובדבן אשר טיילו במזרח הרחוק ונחשפו לכמות הבלתי נתפסת של ישראלים המטיילים במדינות העולם השלישי במהלך “הטיול הגדול” (כמות הנאמדת בכ-450,000 תרמילאים מדי עשור). המחשבה הייתה כי אם ישכילו למנף את התשתית העצומה, יוכלו לעשות המון טוב וגם להציג את פניה היפות והאמיתיות של ישראל ובוגרי צה”ל בעולם. כאמור, לצד הפעילות בחו”ל מפעילה העמותה משלחות התנדבות גם לאורך שביל ישראל.
כל משלחת מנציחה ומצוינת על ידי שם של חלל צה”ל. הצעירים יוצרים קשר אמיתי ומשמעותי עם המשפחות של הנופלים. המשלחת של אור עקיבא וזכרון יעקב ציינה את נופלו של בר רהב ז”ל, שחקן נבחרת ישראל בכדורמים, שנפל מפגיעת טיל נ”ט במהלך מבצע צוק איתן.
נעמה עם המתנדבים, השבוע
אמו, נעמה, התארחה השבוע באור עקיבא כדי לפגוש מקרוב את חברי המשלחת. “קבוצה של נוער בני 20 וקצת שבחרו לעצור את חייהם לעשרה ימים ולהתנדב ולעשות טוב, זו ישראל האחת”, כתבה נעמה.
“מהצד השני ראינו את הילדים איתם הם מתנדבים, כאלו שגדלים בבתים, איך לומר, פחות מושקעים. דירות עמידר עם קירות מלאי רטיבות וכתמים – ישראל האחרת. צוות בר מבלה את השבוע בעבודה באור עקיבא וזכרון יעקב, כשיסיימו ימשיכו את דרכם צוותים אחרים שיתנו המון טוב לישראל האחרת, זו הזקוקה לכך”.
היא המשיכה: “בסיום הביקור, ישבנו עם הצוות וניסינו לענות על השאלות. כמו תמיד היתה שאלה שהפתיעה, איתגרה קצת. נשאלנו איך ההרגשה שמישהו שלא באמת הכיר את בר מנציח את זכרו.
“שלוש דקות נדרשו לי לנסח את מה שאני מאמינה בו מכל ליבי, לכל אחד מאיתנו יש את בר שלו, למי שהכיר וגם למי שרק למד עליו אחרי מותו. דמותו של בר שונה מאדם לאדם אבל כל עוד זהו בר שמפיץ טוב, זהו בר שלי, בר שאהבתי, בר שאוהב כל חיי.
“ישראל האחרת, מקווה שהנוער המקסים שהכרתם השבוע הפיץ ביניכם המון אור בשמו של בר שלי. מקןוה שהחיוך שבר האמין בו כדרך חיים ילווה את חייכם. מתנדבי לוחמים ללא גבולות, ריגשתם ואתם בליבי. אלופים כולכם, מקסימים ויפים מבחוץ ומבפנים גם עם כתמי הצבע הלבן שעל הפנים. בר שלי, כמה טוב אתה ממשיך לתת ולהפיץ גם אחרי מותך, רק בוא קצת לביקור. אוהבת מכאן ועד השמים ובחזרה”.
רגע לפני שהוא ממשיך בארגונים ושיחות עם החברים שמסיימים עוד מעט את המשלחת לעיר ולמושבה, מספר לי מרקוביץ’, ש”החבר’ה הגיעו לדוד מלכה באור עקיבא, ביקשו הנדימן, ומיד נוצר קשר. זה מדבק. זה מתקדם מהר. כל דבר שביקשנו מאילנית חפוטה– סידרה לנו. מקרר חדש השגנו לתושב זכרון יעקב שחי בלי מקרר. לא באנו כאורחים, נטמענו מהר”, הוא מחייך.
