חתן פרס ישראל, הפזמונאי והמשורר הפורה ביותר של המדינה, אהוד מנור ז”ל, נפטר מדום לב בשנת 2005 והותיר אחריו מורשת ותרבות מהענפים שידעה המדינה. שיריו נלמדים בבתי הספר, פס הקול שהותיר אחריו לא נדם לרגע והנחייתו ודיבורו עדיין מרחפים מעל התרבות הישראלית.
היום מצוין יום ה-80 להולדתו של מנור, 13.7, שנולד בשנת 1941. את מנור, בן בנימינה שנטמן במושבה, הכיר היטב אורי דיסטניק, ראש מועצת בנימינה-גבעת עדה בין השנים 2008-2013, שפעל לשימור המורשת של מנור במושבה ולהנצחתו.
דיסטניק כתב היום בחשבון הפייסבוק שלו על ההיכרות, הזכרונות, ההנצחה והמטרה שטרם הושגה להקמת משכן אהוד מנור במושבה.
“היום הוא אמור היה לחגוג 80. כבר שש עשרה שנה שלא חוגגים עוד ליוצר החשוב הזה”, כתב דיסטניק. “אהוד מנור נולד וגדל בבנימינה. הוריו, הזוג ויינר, הקימו את ביתם בשכנות לבית סבתי וסבי, סימה ויוסף דיסטניק, ברחוב השניים בגבעת הפועל. הילדים שגדלו ברחוב הזה הכירו היטב את משפחת סובול ומשפחת גרטבול, המשפחות השכולות של ״השניים״ שלא חזרו מהקרבות של מלחמת השחרור ועל שמם קרוי שם הרחוב.
“אהוד, השני מבין שלושת האחים, גדל בבנימינה שהיתה לו להשראה, כפי שהדבר ניבט ברבות מיצירותיו, בבית ליד המסילה, מרחק קצר מנחל תנינים, מהמחצבה שעל כתף הכרמל, ומהחלקה הצבאית בבית העלמין שבו נטמן אחיו הצעיר יהודה. הוא היטיב לתאר את האווירה הקהילתית – ״חבר היה חבר״, ״הילד שדיבר אל כוכבים״, המחצבה שהתעטפה באור כסוף״, ״תיכנסו הערב יש ריבה מתות גינה״ ועוד ועוד.
“באחד הימים של אמצע שנות התשעים, כשפיקדתי על בית הספר לקצינים של חיל הים (קורס חובלים), פנתה אלי בפנים זורחות מאושר קצינת החינוך. ״אהוד מנור יגיע להופיע בפני החובלים״ היא אמרה. ואכן ביום המיועד, החל משעות הבוקר, הסתער צוות המנהלה על חדר האוכל והפך אותו ל-״צוותא״ של הים: אולם ארועים מהמעלה הראשונה.
“כשעה לפני תחילת המופע, הלכתי לראות שאולם המופעים ערוך לכבודו של האורח החשוב. הוא כבר עמד על הבמה המאולתרת יחד עם מתי כספי, שניהם בודקים את הציוד ואת איכות הקול. ניגשתי אליו בנתיב ישר. אולי זה הייתי אני, ואולי היו אלו הדרגות המוזהבות והכנפים המוכספות, אבל הוא הביט בי בפנים טובות מלאות אור. הושטתי לו יד, הצגתי את עצמי: ״מפקד בית ספר לקצינים״, והוספתי ״ואני מבנימינה, דיסטניק״. ראיתי על פניו כיצד ההתרגשות אוחזת בו.
“אהוד התעשת במהירות. ״אתה הבן של חיים״ אמר, ועוד בטרם הספקתי לענות, חיבק אותי בחום. רגשן שכזה. נדמה לי שבזוית עיניו אפילו הופיעו דמעות. בהופעה ישבתי בשורה הראשונה והרגשתי אותו מדבר אלי ישירות. רבים מהנוכחים בהופעה הרגישו תחושה דומה. הודתי לו ונפרדנו בהתרגשות.
“שנים חלפו ואהוד המשיך ביצירתו עד אותו יום שבו נודעה הבשורה המעציבה. מישהו שם למעלה כנראה טעה. במקום למדוד לו שנים, מדדו לו יצירה, וזו כנראה הצביעה על היקף התואם 120.
ראש מועצת בנימינה-גבעת עדה בעבר, אורי דיסטניק. צילום: פרטי, מהפייסבוק
“משניתנה בידי הזכות להשפיע על החיים בבנימינה, סברתי שיהיה זה ראוי לתת ביטוי ליוצר החשוב במושבה שהיתה חלק ממרחב ההשראה ליצירה שלו. הקמתי צוות חשיבה שהתייעץ והמליץ על שורה של פעולות.
“כך לדוגמה שונה שם רחוב הכניסה למושבה ל״ימי בנימינה״ על שם אחד משיריו המפורסמים. בראש הגבעה הוצב שלט הנצחה מעוצב עם מילות השיר. שמות הכיכרות העיקריות קיבלו גם הן את שמן מתוך שיריו, נערך פסטיבל, התקיימו מופעים לזכרו, בית הספר למוסיקה בניצוחו של שמואל גל נקרא על שמו של אהוד מנור. ועוד רעיונות נוספים.
“ומתוך שלל הרעיונות נותרה עוד משימה שהתכנון לה החל ועדין לא מומשה: להקים את משכן אהוד מנור לזמר העברי בגבעת הפועל – מרכז ליצירה שבו יוצגו הפסנתר של אהוד, ספריו, אוספיו וכתבי היד שלו. יהיה זה מרכז ליצירה רב תחומי ברוח זיכרו ויצירתו. היום הוא אמור היה לחגוג 80. ואולי המשכן לזמר העברי עוד יוקם לרגל יום ההולדת 90. אהוד מנור ראוי לכך”.
