משחק מלוכלך: הכרוז של הפועל חדרה תבע 200 אלף שקל מעיתון מקומי בעיר – זה פסק הדין

יגאל רובין, תושב חדרה מוכר, ששימש בעונת 2021/2022 ככרוז ואיש השיווק של הפועל חדרה (ליגת העל), זכה בימים האחרונים בתביעת דיבה נגד המקומון “מבט מקומי”, שרואה אור בחדרה והסביבה. רובין תבע את עורכת העיתון אפרת גוטפריד, בעקבות פרסומים אודתיו, אותם פרסמה באוגוסט 2021.

התביעה הוגשה לבית המשפט השלום בחדרה על סך של של 200 אלף שקלים. על פי כתב התביעה, שהוגשה באמצעות עו”ד תום שנפ, ביום 17.8.2021 צוין כי גוטפריד פרסמה פוסט בפייסבוק במסגרתו טענה כי “מועדון הפועל חדרה בבעיה” בעקבות “כישלון במכירת המנויים”. במסגרת פרסום זה הוסיפה וטענה כי הכישלון במכירת המנויים מקשה על הקבוצה לגייס שחקנים ו/או לאשר לשחקנים בבקרה התקציבית, וכי בעקבות האמור התובע “זומן לשיחה כדי להודיע לו שסיים את תפקידו במועדון”.

עוד צוין בתביעה, כי לאחר מכן (19 לאוגוסט) פרסמה גוטפריד כתבה העוסקת בו, תחת הכותרת “תגאל אותנו” (בתמונה המצורפת, מתוך כתב התביעה) – שם כתבה כי “במועדון התאכזבו מאוד מהתוצאות בשטח של איש השיווק”, וכי “אחת הסיבות ל’חור בכיס’ של הקבוצה היא היעדר הכנסות ממנויים”.

עוד נכתב בכתב התביעה כי על פי הכתבה שפורסמה בעיתון, “ספונסרים התרחקו מהמועדון לאחר ששמעו שהוא איש השיווק…הטעויות שלו ככרוז הרשמי הפכו למביכות ביותר…”במועדון התאכזבו מאוד מהתוצאות בשטח של איש השיווק החדש וכעסו עוד יותר לאחר ששמעו כי הוא סיפר לחלק ממקורביו כי הוא בכלל הגיע למועדון ‘בהתנדבות’,‏ זאת בשעה שהוא ‘גוזר קופון’ יפה על כל מנוי שעשו האוהדים”.

עוד צוטט מהכתבה בכתב התביעה כי נכתב: “למועדון הגיעו שיחות מספונסרים ומקורבים אליהם פנה רובין, וטענה כי ‘אין להם כוונה להשקיע בקבוצה כל עוד הוא יהיה בה’…‏מכירת המנויים של חדרה החלה מוקדם מאוד, אבל לא הצליחה להתרומם. על פי ‏הידוע עד כה מכרה חדרה קצת יותר מ-500 מנויים, בעוד שהציפייה הייתה לכמות ‏כפולה בתקופה הזו. גם ההכנסות מספונסרים לא התרוממו וזאת לאחר שאת מרביתם הצליחה להביא בכלל ההנהלה בראשות אורן גולן ואילו רובין עצמו לא תרם בנושא”.

עוד נכתב על פי התביעה: “הגיע הזמן שהפועל חדרה תעסיק אנשי שיווק רציניים ומקצועיים ותפסיק עם החלטורה…במועדון ציפו מרובין לקחת אחריות ולהתפטר מתפקיד השיווק… השבוע הוא זומן ‏לשיחת עבודה עם המנכ”ל אלי דגני, כאשר על הפרק היה לשוחח עם התפקיד ועל הכישלון במכירת המנויים… כמובן ששום דבר דרמטי לא קרה בפגישה הזו פרט לחילופי האשמות בין הצדדים…הגיע הזמן שבהפועל חדרה יתמקדו בלהעסיק אנשי מקצוע ולא מקורבים וחברים של”.

רובין מציין בכתב התביעה כי הפרסום היה פוגעני וגובל בלשון הרע נגדו ונועד לפגוע באורח אנוש בשמו הטוב. על פי התביעה, ספונסרים לא התרחקו מהמועדון, מכירת המנויים לא כשלה וההיפך הוא הנכון, הוא לא התבקש להתפטר מתפקידו ולא התאכזבו מתוצאותיו, אין למועדון חור בכיס בגלל היעדר מנויים ואין לו טעויות מבירות ככרוז רישמי.

עוד צוין כי “הכתבה עלתה לאתר האינטרנט של העיתון, בעמודה האישי של הנתבעת ובעמוד העיתון המונה כ-3,000 עוקבים, דבר אך מלמד על הלהיטות של הנתבעת לפגוע בתובע ובשמו הטוב”.

רובין שלח מכתב התראה לפני תביעה ב-20 לאוגוסט, כפי שצוין בכתב התביעה עצמו. הוא טוען ללשון הרע, רשלנות ופגיעה מתוך כוונה תוך רמיסת השם הטוב. על כן סכום התביעה בגין הנזקים לדבריו, כך על פי התביעה, עומד כאמור על 200 אלף שקלים.

כתב ההגנה: “התובע מתהדר בנוצות לא לו”

בסוף חודש נובמבר 2021 הגיש עיתון מבט מקומי ואפרת גוטפריד כתב הגנה לבית המשפט, באמצעות עו”ד אוהד מרחב. בכתב ההגנה צוין כי “מדובר בתביעת סרק קנטרנית אשר מוגשת בחוסר תום לב משווע במטרה להשתיק ולמנוע ביקורת ציבורית על תפקודו של התובע בקבוצת הכדורגל הפועל חדרה”.

על פי כתב ההגנה, קבוצת הפועל חדרה יוצרת עניין ציבורי רב וסיקור עיתונאי רחב מטבע הדברים וכן מהעובדה כי תקציב הקבוצה נשען ברובו הגדול על תמיכת עירייה. עוד צוין כי “הנתבעת תטען כי הפרסום נעשה באופן מקצועי, אובייקטיבי ובלתי תלוי תוך בדיקה ראויה של העובדות”.

עוד טוען העיתון כי המידע בכתבה פורסם ברובו על ידי כלי תקשורת אחרים, אך התובע בחר לתבוע רק את הנתבעת. “מוזר עד מאוד כי דווקא התובע הטוען לרדיפה אישית ורומז לסכסוך אישי, בחר לתבוע רק את הנתבעת באופן אישי ולהתעלם משאר ערוצי התקשורת”.

גוטפריד טוענת בכתב ההגנה כי אין בפרסום הוצאת דיבה או פגיעה בשמו הטוב של רובין. כתב ההגנה חוזר ואומר כי מדובר ב”תביעת הפחדה והשתקה” וכי גוטפריד לא ביקשה להכפיש את שמו של רובין ואין לה כל סכסוך אישי עמו, והוא אף “נהנה” מפרסומים מפרגנים כשהייתה סיבה לכך.

עוד נטען בכתב ההגנה כי “התובע מתהדר בנוצות לא לו ומייחס לעצמו יכולות, קשרים ואהדה שלא באמת קיימים…עדות לכך ניתן לקבל מהבדלי הגרסאות המהותיים בין מה שמייחס לעצמו התובע לבין מה שרשם מנהל הקבוצה במכתבו”. מדובר במכתב אותו צירפה גוטפריד לכתב ההגנה, מכתב מהיו”ר אורן גולן, שהתקבל לאחר בקשתה על מנת “להבהיר” את טענותיו של רובין.

בנוסף, צורף לכתב ההגנה גם צילום של תגובתו של רובין לכתבה נשואת התביעה, בה מציינת גוטפריד באמצעות עורך דינה, כי “התובע…’שכח’ לציין כי נתבקש ליתן תגובה לפרסום, בה לא ציין את צערו ו/או כעסו ו/או טענה כי שמו הטוב נפגע, אלא הגיב עניינית לנטען…..אולי התובע התכוון ב’צערו’ לעובדה כי בחר לאיים על הנתבעת בהודעות טקסט אלימות וכוחניות, שפסקו רק לאחר שהנתבעת ציינה בפניו שבכוונתה לפנות למשטרה”. לכתב ההגנה צורפו צילומי מסך של ההתכתבות בין השניים.

פסק הדין: “חדרה היא לא מנ’ סיטי, מבט מקומי הוא לא הגזאטה דלו-ספורט”

בדיונים בתיק העידו מספר דמויות מפתח שהיו באותה תקופה סביב הקבוצה. כך למשל העיד אורן גולן, מי שהיה יו”ר הקבוצה, וכן העידו הדובר באותה התקופה אסי קוטין, העיתונאי רז זהבי ויועץ התקשורת של העירייה באותה התקופה אבי מוססקו. כאמור, השבוע ניתן פסק הדין בתיק על ידי השופט יניב הלר. “נתתי דעתי על טענתו של יגאל כי האינטרס של אפרת לפרסם פרסומי לשון הרע נגדו לא היה אינטרס מקצועי גרידא, שכן, אפרת בעצמה הודתה כי בין יגאל לבינה קיים סכסוך. סכסוך זה אף לא צוין בכתבה. גם ההתרשמות מן העד רז זהבי מעלה כי בינו לבין יגאל יש “דם רע”, וכך גם העד אבי מוססקו. צירוף היותה של אפרת עיתונאית, שאינה מגלה דבר מתח בינה לבין יגאל, עם מספר עדים שעליהם מסתמכים פרסומיה, שביניהם לבין מושא הפרסומים עוינות ברורה, מביא לפחות לתחושה של מגמתיות, אי גילוי נאות, ואף אינטרס לפגוע ביגאל. הפרסומים מוצגים כפרסומים עיתונאיים אובייקטיביים, ולא כך הוא”.

“ענייננו בפרסום ללא הוכחת נזק, הנתון מעצם טבעו לשיקול דעתו של בית המשפט. לעיל כבר ציינתי כי הפועל חדרה אינה מנצ’סטר יונייטד. מהעבר השני, בכל הכבוד – גם העיתון החדרתי “מבט מקומי” אינו הגזטה דלו ספורט או הניו יורק טיימס. אחרי ככלות הכול, מדובר בפרסום במקומון, בפרסום מקדים בדף פייסבוק פרטי של עיתונאית מקומית ובפרסומים נלווים. השפעתם של אלה צריכה אף היא להיות בפרופורציה המתאימה”.

השופט הוסיף: “בנוסף, ובזהירות הנדרשת, דומני שתגובתו של יגאל הייתה אמוציונאלית עד מאוד ומעבר לתגובה שמצופה מבעלי תפקידים במועדון כדורגל מקומי. דומני שמי שנוטל על עצמו תפקיד בולט עם חשיפה לציבור צריך להיות מוכן לביקורת, ואף לביקורת מוגזמת.

“על אלה יש להוסיף כי את הצלחתו של יגאל כמגייס מנויים ומממנים, ואף ככרוז, יש שדרשו לשבח ויש שדרשו לגנאי; יש רגליים לפחות לטענה שלעניין הכלכלי, לא היה מדובר בהצלחה מסחררת. הביקורת של אפרת אכן חרגה מן המותר, אך יש להביא את גם עניין זה בחשבון.

“לאור כלל האמור לעיל, מצאתי לחייב את אפרת לשלם ליגאל סך של 20 אלף שקלים. כן אני מחייב את אפרת לשלם ליגאל את הוצאות ההליך, הכוללות אגרות ששולמו על ידיו, וכן שכר טרחת עו”ד בסך 5,000 ש”ח. אשר לעתירת יגאל כי אחייב את אפרת להסיר את הפרסומים שפרסמה, ולפרסם תיקון של הדברים, אני מורה כדלקמן: אם עדיין משמשת אפרת בעלת תפקיד בעיתון, ועודה מוצאת טעם עיתונאי להותיר את פרסום הכתבה (הכוללת גם התייחסויות לגורמים נוספים), עליה לצרף לה, בכל מקום שבו היא מפורסמת, הודעת הבהרה…(וכן) הודעה בנוסח האמור באתר הפייסבוק הפרטי שלה, ואם עודה בעלת תפקיד בעיתון – גם במהדורה המודפסת של העיתון”.

עדכון ראשון: 19 בדצמבר 2021 בשעה 21:11