יש בתאריך הזה משהו מיוחד. נכון, התחדשות, התרגשות, ציפייה וכן, גם תסכול, אכזבה, פחד… לתאריך אחד תחושות חיוביות ושליליות כאחד, אבל יש דבר מיוחד שלפחות רובם אוהבים, זו ההכנה לקראת…
ההכנה לקראת הגן, ההכנה לקראת כיתה א’, חטיבה, תיכון, לכל שלב כזה מתלווה תחושה מיוחדת, התרגשות אחרת, הכנת הציוד לבית הספר, הרצון לכתוב כבר במחברת החדשה, עם העיפרון המחודד והמיוחד, ללבוש את חולצת התלבושת החדשה שקנו לי, הכל כל כך חדש ונקי שבכולם זה נוגע.
ההתרגשות עולה כיתה כשאנחנו הופכים להיות הורים, שם אנחנו רוצים את הכל מהכל עבור ילדינו, שחס וחלילה שלילד אחר יהיה משהו ולילד שלי לא יהיה.
ואז מתחיל מרתון הרכישות, בכמות כזו שתספיק לחמש שנים הבאות. ההתלהבות גוברת כשמתחילים לרכוש לעצמכם חלק מהדברים, כי הם נראים מאוד נחמד, יתאימו למשרד, ותכל’ס מה אכפת שיהיה למקרה חירום.
התוצאה היא ארון ציוד שלא מבייש אף מורה בבית הספר, החל מצבעים בכל מיני דגמים וגוונים וכלה בדפים ועבודות יצירה לשעת הצורך.
ואז, מיד אחרי החגים, אפשר לומר שההתלהבות דועכת מעט, נכנסים לשגרה ולמי בכלל אכפת באיזה מרקר אני אסמן את המשפט החשוב בטקסט, ההשקעה הכספית מאבדת את ערכה והציוד הופך מאובק במקצת.
כל שנה אותו דבר, נבדוק מה יש לנו בבית ונרכוש רק את מה שחסר, וחוזרים מהחנות עם קניה כפולה ומכופלת שמספיקה לכל ילדי הבניין….בערך. התלהבות האחד בספטמבר מקועקעת בי לא מעט שנים, אוהבת את החג הזה, יש בו משהו מיוחד, אומנם אין ארוחה מיוחדת, אבל יש שקט ספציפי שאין בשום זמן במשך כל השנה.
המעבר החד מבית מלא לבית מרוקן, אפילו הכלבה שלי טינק מסתובבת בבית בחופשיות וברוגע…סוף סוף הבית כולו שלה והיא יכולה לנוח בשקט איפה שרק מתחשק לה. בתי הקפה הומים הורים עם חיוך מרוח על פניהם, ברגע זה הם קיבלו את חופשתם למשך עשרת החודשים הקרובים…בערך. פתאום הים נעים יותר והשמש חביבה והכל נראה באמת שונה.
והקורונה? כן נגיף הקורונה שיצר לא מעט שינויים, מהפכים, הפך אתגרים לקשיים וקשיים לאתגרים. ברוכים הבאים – “קיוון חדש” זה הכיוון שיהפוך את האחד בספטמבר לחג ניצחי, הפרוייקט שייקח אותי בכל אופן לקצה הטירוף והיכולות שלי, במיוחד שבכל שנה מהשנתיים האחרונות, עוזב עוד ילד את הרכש במכסת הציוד לטובת מדים וכומתה.
כשאני מרגישה שהסוף לארון הציוד כמעט ומגיע לסיום תפקידו, כי נשארה המתוקה הקטנה שלי, היחידה במסגרת הרכישה, אני מחליטה לעשות מעשה. אז “קיוון חדש” אמרתי, כן וזה המהפך האישי שלי לקורונה טיים.
האחד בספטמבר השנה אני מחליטה להפוך למורה מן המניין, מורה ומחנכת בישראל, לקחת מלוא האחריות, עם הרצון העז לשליחות ולהגשמת הייעוד, אני מתגייסת לשלושה חודשי למידה אינטנסיביים שלא יביישו שום מורה בארץ ישראל ובעולם, הצטרפות לקבוצה מדהימה של מורי יסודי במסלול הומניסטיקה הלומדים “באקדמית גורדון” בחיפה, כל החששות מהר מאוד הופכים לדבר מדהים שקרה לי בעשור הזה.
הסבת אקדמאים לתעודת הוראה ול- 400 מורים שנבחרו בקפידה לפרויקט הזה. ללמוד את החינוך, ללמוד את התהליך הקסום הזה שלא מסתכם רק בעיפרון מחודד ומחק, כל כך הרבה מעבר, לראות את החינוך מספסל הלימודים לעומת הלימודים מול התלמידים.
אז אחרי עבודה קשה, מעטפת למידה מקוונת ללא ויתורים, השאיפות והמטרות שהושגו, הגעתי לקו הזינוק – 1 בספטמבר – מזנקת כמורה ומחנכת בישראל. וכולי תקווה שההתרגשות הסוחפת והניצוץ בעיניי יישמרו לאורך כל הדרך, המחסניות מלאות בעשייה, בתשוקה ובאהבה ומצפה כל כך לראות את החלק השני של המתרס.
שנת תשפ”א תהיה שנה משמעותית מאוד עבורי במשך כל שנות ה-1דים בספטמבר, הפעם לקחתי את זה צעד אחד קדימה וארון הציוד שלי עמוס בערכים, נתינה ובלב אחד גדול שמוכנה להעניק לכם, ילדים מקסימים.
אז מאחלת לכולנו שנה טובה ומוצלחת, לתלמידים, להורים ובמיוחד למורים הוותיקים והחדשים, לתומכי ההוראה ולכל הצוותים המדהימים שעושים עבודה מטורפת, כדי שהחינוך יהיה בית קסום ועוטף לכולנו בכל ימות השנה ובכל תקופה או משבר.
