בצל משבר נגיף הקורונה לא מעט דברים קרו, כאלה טובים וכאלה שפחות, כאלה שאפילו הדחקנו ודאגנו לא לדבר עליהם. כנראה שנזכור את אלה הטובים שהפכו לשגרה חדשה ומאתגרת. איך הפך הבית שמכיל קיבוץ משפחות וכל פינה יש לה הגדרה מדויקת, לבית שקיבל משמעות אחרת מעניינית ותכל’ס כבר מתגעגעים.
שעות מטבח רבות ולא צפויות, פיתוח מתכונים במיוחד בשעות לילה מאוחרות ותוספת של שתיים ולפעמים שלוש ארוחות ביום. ארוחת עשר בבוקר –:) , ארוחת בין הערביים שעה 17:00, שלא נדבר על ארוחת חצות. והמעקב האובססיבי אחר דברי פרופסור ברבש האחד והיחיד!
תוכניות הבישול, בערוצי הטלוויזיה, אינסטגרם, פייסבוק, יוטיוב ועוד…, כל מתכון שכלל מצרכים חיוניים שהיו בבית, התקבל בברכה ובניסיון הכנה, רובם צלחו ישר לצלחת. המודעות לספורט עלתה כיתה ופתאום אותו הליכון שהיה מתלה לכירבוליות הסלון הפך למבוקש והופעל לפי תכנון וקביעת שעות מראש. התחרות צברה תאוצה ולמרתון הבא נרשמת כנראה כל המשפחה.
הגינה לבשה פרחוני לכבוד האביב והפכה להיות פינת חמד לארוחות ערב מפתיעות ולמפגשי סיעור מוחות מעניינים עם מתבגרים, בנושאים שבתקופה אחרת נראה לי שהיו מוותרים על השיחות הללו.
וחדר אחד מעניין במיוחד שהפך את ייעודו מחדר משחקים, בשעות הערב היה לחדר עבודה בו גילינו את כישרונותינו המרובים ביצירה בחומרים שונים, מחזור, ציור ועוד.
ובשעות הבוקר זומזמו בו שיעורי חשבון ושפה, אנגלית וספרות ואפילו מפגשים מיוחדים שהפכו לזיכרון מיוחד מתקופה זו. הסלון הפך לחדר המרכזי לארוחות שחיתות ומעקב אחר סדרות שבימים רגילים היו חסרות רייטינג משפחתי והתעניינות מעמיקה, אבל בתקופה זו יחד, פתאום כל תוכנית נצפתה, הוקלטה, דוברה וחיכינו כבר לפרק הבא.
אם כך, קורונה יקרה, אם רצית שינוי בערך המשפחתי, רצית שדברים יתנהלו אחרת – אז השגת זאת ובענק!!! כי עכשיו, כשמדברים על חזרה לשגרה, משום מה אני מגלה בעיניהם של בני משפחתי, עצב קל, ואולי גם אצלי… פתאום התרגלנו לשגרה מתוקה ומיוחדת, רגועה יותר, ללא תחרות, שלווה ונעימה ושעות שנ”ציות מרובות, שיחות עומק חביבות והרפתקאות.
אנחנו מודים ומתוודים, אצלנו, אי אפשר לומר שלא יצא טוב ממשבר הקורונה!
