ביום הזיכרון לחללי צה”ל ונפגעי פעולות האיבה, מתייחדת האומה כולה, עם זכר בניה ובנותיה שנפלו במערכות ישראל ובפיגועי הטרור. נכיר את המחיר הבלתי נתפס של מות טובי ילדינו, ונוקיר את הדרור שנקנה לנו בדמם, ביגונה הכבד של משפחתם, ובכאב הנכים והפצועים הנושאים בגופם ובנפשם את צלקות המלחמה. נזכור את כולם, ונרכין ראשינו בפניכם, משפחות יקרות, אשר הקרבתן את הבנות והבנים, למען הקיום שלנו, בנחלת אבותינו ההיסטורית.
האביב כבר כאן. הימים מתארכים והלילות מתקצרים. ושוב, כמידי שנה, אנו פוקדים את החלקה הצבאית באור עקיבא, בה לנצח יהיו נעורים. שורות האבן בבית העלמין אחידות, וכאן שוכבים זה לצד זה דתיים וחילוניים, ילידי הארץ ועולים חדשים, בני שכונות ותיקות ובני אזורים חדשים. הם שבמותם הותירו חלל עמוק, נותנים לשתיקתם לזעוק את זעקתם, חיילות וחיילים שוחרי טוב, חדורי אופטימיות ותקווה, שבאבחה אחת נגדעה שירת חייהם, בדמי ימיה.
משפחות שכולות, לא מרצונכם כרתתם ברית דמים עם האדמה עליה אנו יושבים, והפכתם לחלק בלתי נפרד מאותה משפחה ישראלית אחת, שבה אין עדות ואין מגזרים. את רגעי הצחוק והשמחה שלנו, את רגעי ההתרגשות והבכי, הגדולים והקטנים, אנו חבים לבנותיכן ובניכם, שהיו לכופר חיינו, ושהקריבו את עתידם למען זה שלנו.
היגון המפעם במרחב הריק שבליבכם אין לו מועד או שעה ביום. איש מלבדכם לא יוכל להעיד כמה הוא עצוב ומייסר, עמוק ומטלטל. זהו סבל תמידי המחזיר אתכם לנקישה הגורלית על דלת ביתכם שללא מילים בישרה על הנורא מכול. הרגע הארור ההוא, שבר את חייכם לרסיסים.
אין בפינו מילים שיכולות לרפא את הצער והיגון, אין מרפא מוחלט לפצע ולאבדן. את החלל שנוצר בנפש, את החסך הנורא, אין בידינו להחזיר. אומרים שהזמן מרפא הכל. זה איננו נכון! הזמן חולף לו אולם, הכאב נשאר. עם התקופה שחולפת, מתמזג אותו רגע של צער חד, ברגעים אחרים של הימים היפים והטובים, שידענו במחיצת היקרים לנו מכל. לא בכדי קוראים אנו לנופלים חללים. על שם החללים, הבורות, שנוצרים בלב. וכדברי חז”ל, “אין הבור מתמלא מחוליתו.” בור גדול שנוצר באדמה אינו יכול להתמלא עוד מעצמו. את החלל שנוצר בנפש, את החסר הנורא, אין בידינו להחזיר.
ביום עצוב זה, אנו נסמכים זה לזה בחלקה הצבאית כמשפחה אחת גדולה המתאבלת על ילדיה. מבכים את האבות, הבנות והבנים, האחיות והאחים. צפירת הזיכרון שמהדהדת מקצה הארץ עד סופה, מאחדת ומחברת את החברה הישראלית כולה, בקדושה ובתוגה של אחדות. צפירה זו משביתה ליום אחד כל המחלוקות בקרבנו. למרות אי ההסכמות הקשים ביננו (ויש לא מעט) אנו עם אחד יחיד ומיוחד, עם מורשת עתיקה וזהות משותפת. ישראל הגיעה לשורה של הישגים חסרי תקדים בקנה מידה עולמי. בשמונה עשורים בלבד הפכנו למדינה מובילה בתחומי המדע והטכנולוגיה, חקר הרפואה ופיתוח החקלאות אנו אומה משגשגת בה רמת החיים בה עולה מדי שנה. חשוב לזכור היטב ששונות וגיוון דעות הם במה לחברה מתוקנת ובריאה, ושבסוף היום עם החלוקה “לשבטים” – חילוני, דתי, שמאלני מסורתי וימני, יהודי ושאינו יהודי, כולנו אזרחי ישראל ולכולנו מטרה אחת – להבטיח ולשפר את עתיד ילדינו.
עם שקיעת החמה, כשיחל יום העצמאות, תגיע גם שעתה של התעוררות הנפש. עין אחת תזיל דמעת כאב על החיים הצעירים שנקטעו ומהעין השנייה תנשור דמעת דיצה על פלא התקומה של מדינת ישראל הנבנית והפורחת, שהיא כנס גלוי בין העמים. יקירינו הנופלים גיבורי האומה, הם שאפשרו את התקומה והתחיה הלאומית. נשמתם תוסיף להיות צרורה בחיינו, והיא תאיר את דרכנו כלפיד נצח.
נייחל ונתפלל שחטופינו ישובו לביתם במהרה, ולוחמינו יחזרו איש איש אל ביתו האהוב, כולם בריאים ושלמים ועטורי נצחון. מי ייתן, ונדע עוד בדורנו, ימים של שקט ושלווה, ויתגשם חזון הנביא “וכתתו חרבותם לאתים, וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה“ והארץ תשקוט!
יהיו הנופלים במערכות ישראל חתומים בליבנו לעד. יהיו זכרם והקרבתם לנו למופת ולעוז-רוח, לאמונה בנצח ישראל ונשמתם צרורה בצרור חיי העם היהודי ומדינת ישראל לדור ודור.