אהבה גדולה מהחיים: דודו גלובמן (53) ואפרת גבאי (63), זוג מיוחד המתגורר בדירת עצמאות במסגרת דיור מוגן של אקי”ם חדרה, חולקים סיפור אהבה מרגש. השבוע לכבוד ט”ו באב הם הסכימו לשבת לשיחה, ולספר לראשונה את סיפור אהבתם הקסום. המפגש עימם נערך ביום ששי, בהוסטל הנעים של אקי”ם חדרה, לשם הם הגיעו להתארח במהלך סוף השבוע. לאורך המפגש הם מרעיפים מבטים ומילות אהבה, וניכר לעין החיבור יוצא הדופן ביניהם. זה סיפור אהבה יחיד במינו.
“הכרנו בשנת 1991″, משחזר דודו את ההתחלה.”היתה לנו מורה לריקודי עם בשם תמר אלזנר. היא אמרה לי לרקוד עם אפרת ריקוד זוגי. היא חיברה בינינו”. “התביישתי לרקוד עם דודו”, נזכרת אפרת. “זו פעם ראשונה שרקדתי עם גבר”. החיבור ביניהם היה מיידי. “מצאנו שפה משותפת ישר. מיד הבנו אחד את השנייה. הפכנו לזוג בתוך ימים, אנחנו זוג ידוע בציבור”. מספר דודו. מאז הם אוהבים ובלתי נפרדים זה מזו. אגב, לדודו היו בנות זוג קודמות במוסד “עתידים” בו התגורר בעבר, לאפרת לא היתה זוגיות קודמת
הם גרים בדירת עצמאות של אקי”ם חדרה, דירת גן. כמעט כל שעות היום יש בדירה מדריכים המספקים מענה לצרכיהם. דודו ואפרת חולקים את אותו החדר בדירה גרות עוד 3 שותפות.
סדר יומם מתחיל בשעה 6.30 בבוקר, הם מתארגנים ויוצאים ליום עבודה. דודו עובד במפעל אשבל בקיבוץ מענית במחלקת אריזה אפרת עבדה בעבר בשוק החופשי, פרשה לגמלאות, והיא עובדת במרכז יום של אקי”ם. בצהריים הם נפגשים לאחר יום העבודה, ומשתפים זה את זו בחוויות שעברו. “כיף שיש את מי לשתף בכל מה שעבר עלי במשך היום”, הם אומרים.
אפרת: “אני צריכה לנוח אחרי העבודה, ודודו מבין את זה ולא מפריע לי”.
דודו פעיל מאוד, ויש לו תעסוקה מלאה גם אחר הצהריים. הוא זמר, וביחד עם עוד דייר ודיירת מאקי”ם חדרה הוא שר במקהלה המשולבת “מעבר לקול” בכפר סבא, בה שרים אנשים עם וללא מוגבלות. החזרות נערכות אחת לשבוע, ויש הופעות בכל רחבי הארץ. דודו הוא גם הסולן הראשי במקהלת אקי”ם חדרה, וגם לחזרות שם הוא הולך אחת לשבוע. פרט לזאת הוא הולך מדי שבוע לחוגים פרטיים קבוצתיים אצל מורה לפלדנקרייז ומורה ליוגה. “זו היתה יוזמה שלי ללכת לחוגים האלה”, הוא אומר. “אני אוהב את זה”.
אפרת משתתפת בפעילויות חוגים מגוונות במרכז היום של אקי”ם בשעות הבוקר. את שעות אחר הצהריים היא מעבירה בדירה במנוחה, בעבודות סדר ניקיון והכנת ארוחת ערב, ובשיחות נעימות עם השותפות לדירה והמדריכות.
אחת לשלושה שבועות דודו נוסע לסוף שבוע להורים שלו, ואחת לכמה שבועות אפרת נוסעת לבית אמה. “אפרת ואני רגילים לשגרה כזאת שכל שלושה שבועות אני נוסע להורים שלי”, משתף דודו.
אתם מתגעגעים כשאינכם יחד בסוף שבוע ?
“לא”” הם משיבים, אפרת מוסיפה: ” אני לא אוהבת דבק”. ודודו מדגיש: “גם בדירה אנחנו נותנים מרחב אחד לשני”.
מה סוד אהבתכם ?
דודו: “אנחנו משלימים אחד את השנייה. מה שקשה לי אפרת עוזרת לי ומה שקשה לה אני עוזר לה. אפרת עוזרת לי להיות מסודר, ואני עוזר לה בקריאה וחשבון. הלוואי שכל הזוגות יהיו כמונו. אני אוהב את אפרת, כבר 33 שנה אנחנו ביחד. אפרת היא החברה הכי טובה שלי. אנחנו שמחים שהכרנו”.
אפרת: “גם דודו הוא החבר הכי טוב שלי. אנחנו תמיד עוזרים אחד לשני. אני מזכירה לדודו לקחת תרופות בבוקר ובערב, ומוודאת שהוא לקח”.
דודו: “אנחנו נותנים מרחב אחד לשני. אנחנו גרים באותה דירה וחולקים את אותו חדר, כל אחד בענייניו. אנחנו מכבדים אחד את השני, וכל הזמן משתדלים לעזור אחד לשני במה שאפשר. המסר שלנו זה להשלים אחד את השני למרות הקשיים. אני אתן דוגמה: במלחמת המפרץ השנייה הצוות פחד עלי שאני נכנס ללחץ. דאגו שאני אפחד. בסוף אני הרגעתי את אפרת שפחדה, ונתתי לה חיבוק. עזרתי לה”.
איך אתם מפנקים האחד את השני ?
אפרת: “דודו קונה לי מתנות, למשל קנה לי את העגילים האלה”, היא אומרת, ומצביעה על העגילים היפות שהיא עונדת. אני קונה לו גם דברים קטנים פיצ’יפיקס, ארנק, אפטר שייב ועוד. פעם הוא לקח אותי לבית של הורים שלו, ופעם לקח אותי לחו”ל לשייט עם ההורים שלו”.
דודו: “אנחנו אוהבים להסתובב בחדרה, מסתובבים ביחד בעיר. יושבים לכוס קפה בבתי קפה. יש לנו גם שמות חיבה אחד לשני. אני קורא לה “דובי” והיא קוראת לי “מאמי”. זה הכול מאהבה”.
יש ביניכם ויכוחים ומחלוקות ?
אפרת: אני אוהבת את דודו הרבה. הוא אוהב אותי כמו שאני, גם שאני מתעצבנת עליו. שאנשים מדברים איתי דודו תמיד מתערב, ומנסה לדבר במקומי. הוא חושב שככה הוא עוזר לי, אבל הוא מפריע לי לדבר. אני כועסת על זה, ואומרת לו : ‘תפסיק’.
דודו: “אנחנו רבים בקטנה. אני מדבר במקומה כדי לעזור לה, אני ניסיתי 33 שנה לעבוד עם אפרת על דיבור נכון, וזה קצת קשה לה. שאני מתערב אפרת כועסת עלי. אז אני לא אומר כלום, אני נותן לה מיד נשיקה בראש וליטוף, וזה נרגע”.
אפרת: “מבינים אותי איך שאני מדברת, ויש לי מורה במרכז יום של אקי”ם לדיבור, והיא עובדת איתי על דיבור נכון”.
דודו אדם דתי, אפרת חילונית. איך אתם מתגברים על הפערים בנושא הזה ?
דודו: “אנחנו משלימים אחד את השני. לא מפריע לי שאפרת לא דתיה. בשבת היא רואה טלוויזיה ומשחקת בטלפון. אנחנו נותנים מרחב אחד לשני. אני מניח תפילין בבוקר. האוכל שלנו מאקי”ם הוא כשר , ואין בינינו מחלוקות בין דתיים וחילוניים. אני מתפלל בשבת והולך לבית כנסת. יש לי בית כנסת קבוע לא רחוק מהדירה. אני אשכנזי, והולך לבית כנסת ספרדי. אני אוהב שם את השירה ביחד את הנוסח. מכירים אותי, ויש לי קשרים טובים עם המתפללים בקהילה”.
אפרת: “בשבת אני שומעת שירים, מדברת בטלפון עם ההורים שלי, ושולחת אימוג’ים של שבת שלום בוואצאפ להורים ולמדריכים. אני רואה טלוויזיה בשבת, אני אוהבת לראות סרטים והאח הגדול. אני לא רואה חדשות ולא מדברת על חדשות”.
דודו: “אני לעומתה אוהב חדשות, ואוהב רדיו שומע כאן מורשת, רשת ב’, תוכניות דת ואקטואליה. למרות מה ששומעים היום ברדיו ובטלוויזיה על שנאת חינם הגיע הזמן שידברו על אהבת חינם, שאנשים ילמדו לאהוב אחד את השני”.
יש ביניכם גם פער בגילאים. אפרת מבוגרת מדודו ב-10 שנים
אפרת: “פער גיל 10 שנים לא מפריע לנו. הגיל לא אומר כלום. הפערים בינינו לא מפריעים. אני שמחה מאוד שיש לי את דודו, וטוב שיש את דודו”
ודודו מיד מוסיף: ואני שמח שיש לי את אפרת. לא מפריע לנו פער גילאים, לא דתי וחילונית, ועל דעות פוליטיות אנחנו לא מדברים. אפרת לא מתעניינת בפוליטיקה. אני כן מתעניין ויש לי דעה אחת-שכולם ילמדו להסתדר אחד עם השני כמו שאפרת מסתדרים. למרות הפערים בינינו בגיל, ולמרות שאני מהעולם הדתי, ואפרת חילונית למדנו לחיות ביחד עם הרבה אהבה. יש בינינו אהבה, אין בינינו פערים”.
מה אתם אוהבים האחד השני ?
אפרת: “דודו חכם יש לו לב טוב. הוא מבין אותי. הוא אוהב ללמד אותי דברים, הוא יפה, והוא לטעם שלי. אני בחרתי לו גם עכשיו בגדים יפים ללבוש לכתבה הזאת”.
דודו: “אפרת יפה ובחורה טובה. היא מבינה אותי אנחנו משלימים אחד את השני. אנחנו עוזרים אחד לשני יש לזוגות מה ללמוד מאיתנו. זו היתה אהבה ממבט ראשון ומאז אנחנו לא נפרדים”.
מה העצות שלכם להצלחה בזוגיות?
דודו ואפרת: “לא להיות דבק, לתת קצת מרחב, לא להיות נודניק כל הזמן. זה לא כל כך בריא להיות יחד 24/7”.
דודו: “לא להתווכח על כל שטות קטנה. לוותר. לקחת את החיים בקלות. לתת לאישה נשיקה בראש, לחבק אותה ולעודד אותה תמיד. להיות סבלני ורגיש. זה גם חלק מההצלחה בזוגיות. לעזור אחד לשני ולהשלים אחד את השני. הזכר משלים את הנקבה, והנקבה את הזכר”.
אפרת: “לעשות דברים לאט לאט. לא להלחיץ. שדודו מלחיץ אותי אני מבקשת ‘די’, והוא מפסיק, ואומר לי שהוא אוהב אותי. זה עוזר לי להמשיך הלאה. אני מציעה, לעשות דברים ביחד, להקשיב אחד לשני, ולהיות חברים טובים”.
