בית המשפט השלום בחדרה זיכה (31.3) את יוסף אגארונובא (57) מחדרה לאחר שהואשם בחודש נובמבר 2018 באיומים נגד ראש עיריית חדרה המצוי כיום בהפסקה – צביקה גנדלמן.
על פי האישום ב-9.1.18 בשעות הבוקר, הגיע הנאשם לבניין העירייה בחדרה, שם עבדה אשתו מאירה, וביקש לשוחח עם ראש העיר דאז גנדלמן. לאחר שבקשתו נדחתה, החל הנאשם להתפרע ואיים בפני הנוכחים בפגיעה בראש העיר.
כתב האישום מתאר את האיומים שהשמיע אגארונובא כלפי ראש העיר ואנשי לשכתו באותו מעמד: “הראש שלי בסכנה אם רוצים להוריד לי את הראש אני לוקח את הראש של מי שרוצים להוריד לי”; “לקבר אלך יחד איתו, אני לוקח אותו יחד איתי…”; “ככל שהוא יחמיר איתי כך אני אחמיר עם כל מי שמקורב לו…; “ככל שישים את החבל על הצוואר שלי ושל אשתי כך אני אלך איתו עד האש…”;
“לי כבר אין מה להפסיד…” “אני אשרוף את ראש העיר…” “אני אפגע במשפחה שלו…” “אני גרוזיני ויש לי מילה, לי כבר לא נשאר כלום בחיים”; “עד נשמתי האחרונה לא יוצא מפה אני ואת ביחד בקבר…”, “אני אפגע בך ובמשפחה שלך ושל ראש העיר ובכל מי שקרוב לראש העיר, אין לי מה להפסיד ואקח אותם איתי…”.
אגארונובא, שיוצג על ידי עו”ד ליאור בנימין, הוא נכה קטוע רגל המתנייד בכיסא גלגלים. בתשובתו לכתב האישום בתחילת 2020, הודה שבמועד שצוין הגיע לבניין העירייה אך טען כי לא איים ולא התכוון לאיים, וכי חלק מהדברים המיוחסים לו כלל לא נאמרו.
מטעם התביעה העיד ראש העיר, מנהלת לשכתו, מנכ”ל העיריה דאז יעקב זגדון, עובדי הלשכה בשמת מימון, מירי ואנה, דביר בסה, נטליה פרי, אסף שטיבי ונוספים. במטעם ההגנה העיד הנאשם ואשתו.
ממכלול הראיות עולה כי הרקע לאירוע קשור לפגישה שהתקיימה מספר חודשים קודם לכן בין אשת הנאשם לראש העיר. באותה פגישה בקשה אשת הנאשם מראש העיר שיסייע בקידומה ובהעלאת שכר עבודתה ובקשתה נדחתה על ידו. במהלך החודשים שלאחר מכן התדרדרה מערכת היחסים בין אשת הנאשם למעסיקיה בעקבות החלטת האחרונים לנייד אותה לתפקיד אחר וכיום היא אינה עובדת עוד בעיריית חדרה.
גנדלמן תיאר בעדותו את פגישתו עם אשת הנאשם ככזו שמטרתה מבחינתה הייתה “לראות איך אפשר לקדם אותה בצורה כזאת או אחרת”. לגרסתו, לאחר שהבהיר לה כי “יש לעמוד באיזה שהם תנאים וכללים”, העירה אשת הנאשם ש”הם ימצאו את התנאים והכללים”, הוא מצדו “נתן לה להבין שהוא לא מוצא כללים ותנאים” ומאז השתבשה מערכת היחסים ביניהם, כשהוא כך לגרסתו, לא לקח כל חלק בהחלטות שהתקבלו בקשר אליה בהמשך, לא ידוע לו דבר אודות התלונות שהגישה כנגד מי מעובדי העיריה, ו/או בקשר להתנכלויות כלפיה, הגם שנודע לו כי היא הגישה תביעה כנגד עיריית חדרה. גנדלמן חזר וטען שלא הוא היה זה שהורה על העברת אשת הנאשם מתפקידה, הכחיש כי צעק עליה במהלך הפגישה שהתקיימה ביניהם וטען כי דיבר אליה באופן החלטי.
מנגד אשת הנאשם טענה כי הוגשה לבית הדין לעבודה תביעה בגין התעמרות בעבודה. בנוסף טענה אשת הנאשם כי בפגישתה עם ראש העיר היא פרצה לפרקים בבכי ובין היתר אמרה: “קיבלתי תקן של סגנית מנהלת מחלקה והתפקיד עצמו נקרא מנהלת לשכת הדוברות. לגבי תנאים מסוימים שהייתי צריכה לקבל, לקראת הבחירות, אמרתי שאגש לראש העיר כדי להסדיר את זה.. אמרו לי שרק ראש העיר יכול לסדר את זה. קבעתי פגישה בלשכת ראש העיר עם מנהלת הלשכה שהייתה חברה שלי טובה.. נכנסתי לראש העיר וביקשתי מהבוס שלי להיכנס איתי…
“הפגישה שהייתה אמורה להיות מאוד פשוטה, הבוס שלי אמר לי שהוא דיבר עם ראש העיר עלי, הכל אמור היה להיות מסודר. מה שלא ידעתי שמאחורי גבי אני הפרעתי להם, אני לא הייתי מוכנה לחתום על חשבונות מסוימים, כל מה שלא היה נראה לי “לפי הספר” אני לא עושה… ראש העיר התחיל לצעוק עלי משום מקום, לא ציפיתי לזה, נכנסתי לחרדה ובעקבות כך.. עברתי מסכת התעללות שפגעה לי גם במשפחה, לבעל שלי לא דאגו לתו נכה ליד הבית, אמרו שאני משקרת, שלחו פקחים לבית שלי כשאני לא בבית והבעל שלי לא בבית כדי לתת לי זימונים לשימועים, הוציאו לי אוויר מהגלגלים בחנייה של העירייה, הגשתי תלונות על הכל למשטרה”.
אגארונובא על רצפת הלשכה ביום האירוע | ארכיון: צילום מסך
מנכ”ל העיריה דאז, יעקב זיגדוןה(בתמונה הקטנה), סיפר: “התקיים שיג ושיח בין מאירה אשתו לבין ראש העיר בנוגע לתוספת שכר, ראש העיר התנגד להתעסק בזה, למיטב ידיעתי הדרישה הייתה להכפיף לה בחור בשם שי שהמשמעות הכספית זה תוספת עשרה אחוז למשכורת מתוקף היותה כביכול המנהלת שלו, מה שעובדתית לא נכון. לא היה נכון אז ולא נכון גם בית משפט השלום בחדרה. א’ – ראש העיר לא עוסק בזה, לכן פחות או יותר זו היתה התשובה שלו. ב’ – אם הוא היה מעביר את זה לטיפולי כי אני מנהל את כל נושא התקינה וכוח האדם בעירייה, זה לא היה עובר בשום פנים ואופן כי הדרישה עצמה היא לא 
לגיטימית והמעשה עצמו אינו חוקי”. עוד טען זגדון כי הוא עצמו שוחח עם הנאשם והסביר לו שלא ניתן היה לאשר לאשתו את התוספת ואף הציע לה פתרון של מעבר לאגף ההנדסה שיאפשר את העלאת שכרה, אך היא סרבה”.
בעדותו במשפט אמר אגארונובא בין היתר: “אני לא איימתי שאשרוף אותו הוא לא מעניין אותי” ואז הוסיף: “אני כשהגעתי לשם לא הגעתי לשם במצב שלם. הייתי מפורק נפשית. בשעה 15:00 יום לפני הבת שלי בת ה-15 מתקשרת אלי אומרת יש פה שוטרים שרוצים להחתים אותי על נייר… אני הגעתי הביתה ואז יום אחרי הלכתי לבדוק מה זה הדבר הזה שהם שולחים פקחים לילדים שלי”.
גם בשאר תשובותיו לשאלות החוקר, טען הנאשם כי הוא אינו זוכר שאיים ש”יקח את ראש העיר והמזכירה שלו לגיהינום”, גם לא ש”יזיין את ראש העיר”, ואף לא אמר “אני אשרוף את ראש העיר אקח אותו איתי לקבר ביחד אני אפגע במשפחה שלו, אני גרוזיני ויש לי מילה”. בהמשך סיפר שבשלב שבו ראש העיר יצא מלשכתו וראה אותו על הרצפה, הוא “צחק עליו והמשיך לאחר שאמר שאשתו לא תקבל שום דבר”. בתגובה לסרטון שהוצג בפניו בו הוא נשמע אומר “אם מישהו יוריד לי את הראש אני אוריד לו אותו”, אמר הנאשם: “באופן כללי מי שרוצה להוריד לך את הראש אני אוריד לך אותו. כל מיני אמירות והקשרים ועניינים. אני עוד לא ראיתי אנשים שהולכים ומורידים ראשים. אנחנו לא בדאע”ש”, ולסיכום אמר: “אני לא איימתי. בסך הכל ביקשתי לדבר עם ראש העיר בקבלת קהל”.
בסופו של דבר, השופטת רקפת סגל מוהר מבית המשפט השלום בחדרה זיכתה את אגארונובא בזיכוי מוחלט. “מטרת הגעתו של הנאשם אל המקום לא הייתה להקים בו מהומה, אלא להיפגש עם ראש העיר ולדבר איתו. לכן, הסירוב שהוא נתקל בו מצד עובדות הלשכה לרבות המתלוננת [מנהלת הלשכה] שהייתה בעבר חברתה הטובה של אשתו, לאפשר לו לעשות כן ביום של קבלת קהל, הזלזול שהוא חש מצדו של ראש העיר ואף ההשפלה שנגרמה לו כתוצאה מכך שזה עבר מעליו בהיותו נכה ובעודו יושב ושוכב על הארץ, הובילו אותו למצב הקשה והמצער אליו הגיע… “דעתי היא כי מדובר באירוע קשה ומצער עד מאוד שיכול היה בנקל להסתיים אחרת, לולא סורבה בקשת הנאשם לשוחח עם ראש העיר, או שהיה חווה חוויה של הקשבה למצוקתו הגדולה.
“לסיכום – לא שוכנעתי כי הנאשם התכוון להפחיד ו/או להקניט את המתלונן ו/או המתלוננת והתנהגותו במהלך הארוע, לא עלתה בעיני כדי עבירה פלילית”.
