אף אחד לא נשאר אדיש לפוסט שהעלתה בסוף השבוע שעבר לאה קדוש, כשתיארה בהתרגשות כיצד בנה דביר, לוחם בצנחנים, יצא מעזה לפנות בוקר לאחר כ-80 יום בהם לא ראתה אותו, ואף ביקשה את עזרת ההמונים בחיפוש אחר מסז’יסט כדי לפנק את הלוחם הפרטי שלה.
“ב-7 באוקטובר דביר היה בבית והוקפץ. הוא מהלוחמים שסיימו את המסלול וקיבלו את כומתת הצנחנים בתוך עזה, זה מרגש מאוד”, מספרת לאה. “מאז אותה שבת לא ראינו אותו וגם אין להם גישה לטלפון בעזה. פעם אחת שמענו ממנו, פעם הוא כתב מכתב ומעבר לזה היו מילואימניקים בעזה ששלחו לנו מדי פעם תמונה או סרטון”.
איך היה לראות אותו סוף סוף?
“ואוו, כמה התרגשתי. יכולתי לחבק אותו ולהרגיש אותו שוב. עד אז היה לי מאוד קשה, בקושי נשמתי והייתי ממש כמו רוח, אבל הוא גאווה גדולה ולא רק החייל שלי, אלא של כל המדינה. הוא מילא אותנו באנרגיות וסיפר דברים מדהימים. כמובן שאני לא יכולה לדבר על זה, אבל בוא נאמר שהיו לו מעט מאוד שעות שינה”.
לאה קדוש מתגוררת בנווה פרדסים בפרדס חנה כרכור. נשואה לשלום ואם לארבעה – הבנות קורל, ליאור והילה וכמובן דביר, השלישי במספר, שיחגוג בינואר הקרוב 20. “הוא צנוע מאוד באופיו, לוחם שתמיד ידע שיתגייס למשהו סופר מאתגר, אבל אף אחד לא חשב על מלחמה”, היא מספרת. באופן לא מפתיע, נבחר דביר לחייל מצטיין בגדוד 890.
הוא קיבל בסופו של דבר את המסאז’ המפורסם?
“האמת שלא”, היא צוחקת. “הוא הגיע באיחור, השבת נכנסה והייתה ארוחה ענקית כשכל המשפחה, החברים והשכנים הגיעו לראות אותו. הבית היה כל הזמן בתנועה. בראשון כבר חזר לצבא אז לא הספקנו, אבל אני חייבת לציין את הקהילה המדהימה בפרדס חנה כרכור. קיבלתי תגובות מדהימות, אנשים כתבו לי בפרטי שהם רוצים לשלם ואני אבחר את המעסה. פנו אלי גם מעסות שרצו להגיע בהתנדבות. מעבר לזה, שלחו לנו הביתה בעילום שם מאפים מרולדין, גלידות וממתקים. התרגשתי מאוד וכל הכבוד לכולם”.
עוד הוסיפה לאה על תחושותיה בעקבות המלחמה ושותפות הגורל עם האימהות ללוחמים בחזית: “הייתה לנו שבת מדהימה ומנוחה לנפש שלי, שלא נחה מה-7 באוקטובר. זו הייתה השבת הראשונה שישנתי סוף סוף. ביום ראשון הוא נסע, והנה מתחיל עוד שבוע בתוך רצף השבועות האין סופי שכבר קשה לספור. עולם כמנהיגו נוהג, כולם ממשיכים את החיים ואני מרגישה ששוב נשארתי מאחור עם אותה דאגה, חוסר שינה וחוסר חשק לעשות משהו מועיל עם עצמי. קו האופק לא נראה והסוף נראה רחוק מאין כמוהו.. זו ההרגשה של כל אותן אימהות שהבנים הלוחמים שלהן נמצאים בקו האש. אני מחבקת את כולן ומאחלת לנו שנהיה חזקות למענם”.
מסר לחיילים לסיום?
“הם גיבורים, הם החיילים של כולנו ושרק שישמרו על עצמם ועל המדינה. מאחלת לכולם שילכו בשלום ויחזרו בשלום – בריאים בגופם ובנפשם”.
