נועם מור | 26.11.24 | 18:36
עדי סונגו נאלצה להתאשפז בשבוע 24 להריונה בעקבות ירידת מים מוקדמת. במשך שלושה חודשים אשפוז עברה בין 3 בתי חולים כדי שתוכל ללדת במרחב נוח ומוגן עבורה ועבור תינוקה. לאחר תקופה מטלטלת ולא פשוטה, ילדה השבוע בן במרכז הרפואי הלל יפה.
לעדי ואיציק סונגו מקרית אתא שני ילדים בני 10 ו- 12. לאחר ציפייה ארוכה נקלטה עדי להריון שלישי. ההיריון היה תקין עד שבשבוע 24 החלה ירידת מים מוקדמת. היא פנתה לבית החולים כרמל הנמצא באזור מגוריה, שם החליט הצוות הרפואי לאשפזה בעקבות ירידת מים מוקדמת. כחודש ימים הייתה מאושפזת במחלקה להריון בסיכון, אך המצב הביטחוני המשיך להתדרדר, ופיקוד העורף הורה על סגירת המחלקה ומעבר המחלקות לאזור ממוגן.
מחשש שלא יהיה מקום לתינוקה בפגיה, נאלצה עדי לעבור להמשך אשפוז בבית חולים אחר. תחילה הגיעה לבית חולים רמב"ם כדי שתוכל להיות קרובה יותר הביתה, אך כשהבינה כי גם שם עברו למתכונת חירום ועליה להתאשפז במתחם תת קרקעי ממוגן, הבינה שלא תהיה מסוגלת להתמודד עם זה.
מנהל מחלקת אם ועובר בבית החולים כרמל דיבר עם פרופ' רינת גבאי בן זיו, מנהלת מחלקת אם ועובר ב"הלל יפה", ויחד תיאמו את המעבר של עדי ל"הלל יפה", שם התקבלה באדיבות על ידי צוות חדר מיון יולדות והועברה לאשפוז במחלקת אם ועובר. במשך חודש וחצי אושפזה במחלקה ב"הלל יפה", רחוקה מהבית ומהילדים, כאשר ברקע אינספור אזעקות ונפילות טילים באזור מגוריה.
"זו הייתה אחת התקופות המאתגרות ביותר שהיו לי בחיים. להיות במצב מטלטל שכזה, רחוקה מהבית ומהילדים, ובמקביל לשמור על עצמי בריאה וחזקה ועל העובר שבתוכי- זה לא היה פשוט. בעלי היה מגיע יום יום לבקר אותי ובערב היה חוזר הביתה, לילדים. מספר פעמים תפסה אותם אזעקה כשהיו בדרך לבקר אותי בבית החולים וזה עורר אצלם הרבה חששות ופחדים", מציינת עדי.
פרופ' רינת גבאי בן זיו, מנהלת מחלקת אם ועובר ב"הלל יפה", ציינה: "כל אשפוז ממושך של יולדת הוא חוויה לא פשוטה, בפרט כשיש ילדים בבית. במקרה זה החוויה הייתה קשה אף יותר נוכח המרחק מהבית, חוסר הודאות והמצב הביטחוני. אנו רואים חשיבות רבה, הן בדאגה לבריאות הפיזית של האם והעובר והן לבריאות הנפשית של האם, להקל על האשפוז ככל שניתן".
השבוע, כשהיא באמצע השבוע ה- 33 להריונה, ילדה עדי בלידה טבעית בן במשקל 1.960 ק"ג. התינוק נמצא כעת בפגיה וצפוי להשתחרר בשבועות הקרובים הביתה.
"הלידה עברה בשלום. אין לי מילים כדי להודות לצוות בחדר המיון, במחלקת אם ועובר, ביולדות ובפגייה על הטיפול המסור והאכפתי. גם לרב שניאור מעטוף, שליח חב"ד בבית החולים, שארגן עבור משפחתי קראון אירוח כדי שיוכלו לעשות איתי את השבת- זה מחמם את הלב. להיות מאושפזת תקופה כה ארוכה הרחק מהבית, ובפרט בתקופת החגים, זה לא פשוט, אך בזכות אנשים טובים והצוות המטפל שהקיף אותי הצלחתי לצלוח את התקופה. עכשיו אני מצפה כבר לחזור הביתה ולנהל שגרת חיים רגילה ושקטה", מסכמת עדי.
