ביום ראשון הקרוב (30.10.2022) תושבי מועצה אזורית מנשה, מכרים ו”החברים של איציק דורי” התכנסו, שוב, בתל אסור לערב של חפירות ארכיאולוגיות שכבר הפכו למסורת.
מה זה תל אסור? מה היה שם פעם? מה הם הממצאים המדהימים שנמצאו באתר הארכיאולוגי המשמעותי שנמצא במועצה האזורית מנשה? על כל זה ועל שאלות נוספות תוכלו לגלות בציון 13 שנים של חפירות קהילתיות חינוכיות בתל אסור בבר מצווה חגיגית, שיכלול סיור והרצאה של ד”ר שי בר, הארכיאולוג הראשי של האתר והיכרות עם הממצאים בשטח.
// חפירות בתל אסור בשנים האחרונות. בתמנוה הקטנה: איציק דורי ז”ל. צילום: המועצה האזורית מנשה, עמוד הפייסבוק “חפירות תל אסור”, אתר “יזכור”
מי שעומד מאחורי המיזם שכאמור הפך למסורת המתקיימת מדי שנה, הם “החברים של איציק דורי”, קבוצת חברים שיזמה חפירה ארכיאולוגית קהילתית בתל אסור, כפרויקט חינוכי לזכרו של איציק, בשיתוף המועצה האזורית מנשה ואוניברסיטת חיפה.
באתר “יזכור” של משרד הביטחון מסופר על איציק ז”ל, שנולד בירושלים בשנת 1958, גדל והתחנך בבירה. בתקופת התיכון היה איציק חניך, ולאחר זמן מה מדריך, בתנועת “השומר הצעיר” בירושלים. כבר אז בחר להיות חלק ממשפחת ההתיישבות, והצטרף לגרעין נופר שהיה מיועד לקיבוץ מצר – קיבוץ השוכן על הקו הירוק, ממזרח לחדרה.
בשנת 1977 התגייס לצה”ל, וכמובן הגיע לנח”ל במסגרת הגרעין שלו. בתום טירונות וחצי שנה בהיאחזות בכישור המשיך איציק לקורס מפקדי כיתה ולקורס קצינים. את שירותו הסדיר סיים כמפקד מחלקה, ומאז, במסגרת שירותו במילואים, היה מפקד פלוגה ולאחרונה סגן מפקד גדוד, בדרגת רב סרן, בגדוד חרמ”ש. במהלך שירותו לחם במלחמת שלום הגליל.
בשנת 1981, בתום שירותו, שב איציק לקיבוץ מצר, התקבל כחבר והשתלב בחיים השוטפים. בחופשות שלו הירבה לטייל בארץ, ואף נסע לטיולים ארוכים לאיטליה, לצרפת ולהודו. ב– 1985 החל איציק למלא תפקיד של רכז גרעינים במחלקת הגרעינים של השומר הצעיר בתל אביב, תפקיד אותו מילא חמש שנים. חבריו להדרכה סיפרו: “היכולת של איציק לראות בגדול הייתה מדהימה. ‘עזוב דברים קטנים, תסתכל על התמונה הגדולה בראייה כוללת’, היה אומר, הכול תוך חיוך ועזרה”.
בתום לימודיו, בשנת 1994, רכש איציק תואר ראשון ותעודת מורה דרך, והיה למחנך, רכז טיולים וחבר ההנהלה במוסד החינוכי “מבואות עירון” בקיבוץ עין שמר. במקביל ריכז את קליטת הצעירים בקיבוצו.
בעת לימודיו בבית ברל הכיר איציק את תמר, גם היא סטודנטית במקום. לאחר טיול משותף בן חצי שנה במזרח הרחוק הם החליטו להינשא, ובקיץ 1997 נישאו השניים והקימו את ביתם במצר.
הילודות בירושלים, ההגעה למצר, שנות ההוראה במבואות עירון והרצח בפיגוע
בשנת 2000 החל איציק את לימודי התואר השני בחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה. בתום לימודיו מונה איציק בשנת 2001, בנוסף לתפקידיו ב”מבואות עירון”, למזכיר קיבוץ מצר. בראיון במסגרת תפקידו אמר: “אני רואה את מצר ממשיך להתקיים ככפר עם איכות חיים גבוהה… את איכות החיים הזו נבטיח באמצעות הפרטת מירב תחומי חיינו, העברת האחריות לפרנסה לחבר ודרך שיתוף בתחומי הבריאות, ההגנה הסוציאלית, החינוך והתרבות… מצר הוא מקום בו החברים, החום שהם מקרינים והרצון להיות יחד למרות הקשיים, הם רק חלק מהגורמים שבגללם בחרתי להיות פה… אופטימי? ללא ספק, ולמרות כל הקשיים”.
// איציק דורי ז”ל. מתוך אתר “לעד” לחללי פעולות האיבה, של הביטוח הלאומי
בחודש ספטמבר 2002 יצא איציק כראש משלחת מטעם בית הספר “מבואות עירון” למסע בפולין. המסע הביא לידי ביטוי את יכולת הארגון הנפלאה שלו ואת אהבתו לטיולים, אך היה זה בשבילו גם מסע של חזרה לשורשים, חזרה למקומות בהם גדלה אימו ועברה את השואה. במכתב שכתב לחוברת המסע סיפר על כך: “… לצד כל מה שראינו אודות תקופת השואה בפולין, אני חיפשתי את שהכרתי מסיפורי אימי. בקרקוב ראיתי את נפלאות העיר הגדולה בה ביקרה אימי במהלך חופשה משפחתית, בנסיעה לזקופנה נזכרתי בסיפוריה על ההחלקה בשלג בהרי הקרפטים. אבל רק בזליטווסקיה גורה חשתי לראשונה את שעבר על אימי בשואה…. שם, קצת לאחר שהלכתם לאוטובוס, ולקול צלילי פעמוני הכנסיה שנשמעו ממרחק, התבוננתי בחלקת היער והרגשתי קצת ממה שעבר עליה…”
ביום ראשון בערב, ו’ בכסלו תשס”ג (10.11.2002), הסתנן מחבל פלסטינאי לשטח קיבוץ מצר והחל במסע הרג. תחילה ירה לעבר תרצה דמארי וידידה חבר הקיבוץ אורי רונן, שטיילו בשביל סמוך לחדר האוכל. תרצה נרצחה במקום, אורי הצליח להימלט וניצל. טלי אוחיון, דיירת בקיבוץ ששמעה את היריות, רצה לחדרם של ילדיה כדי לגונן עליהם. המחבל פרץ לחדר בו שהו, ורצח ביריות את נועם, את אחיו מתן ואת אימם טלי. ברגעים אלה הגיע לאזור הירי איציק, שחזר זמן קצר לפני כן מישיבה במוסד החינוכי והתכונן לתורנות שמירה בקיבוץ, קיבל עדכון לגבי הירי ומיהר למקום. כשהגיע לאזור חדר האוכל פתח המחבל באש, פגע באיציק והרגו.
איציק היה בן 44 במותו. הותיר אישה ובת, אם ואחות. הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוצו, מצר. בלב הקיבוץ הוקמה אנדרטה לחמשת החללים בפיגוע.
13 שנים של חפירות קהילתיות חינוכיות בתל אסור, יום ראשון, 30.10.22 בשעה 16:00. להרשמה
