זיוית נחום, בת 32, תושבת וילידת אור עקיבא, למדה בתיכון “עתידים”, שירתה כלוחמת בגדוד “קרקל” ולאחר סיום לימודי תואר בכלכלה ומנהל עסקים באוניברסיטת אריאל היא הוסיפה ללמוד לימודי תעודה בביקורת פנים וניהול סיכונים. היום זיוית עובדת כמבקרת פנים בחברה גדולה ובזמנה הפנוי היא סופרת ופעילה חברתית.

מהו הזיכרון הכי מוקדם שלך?
גיל 3 בערך, כילדה מאוד אהבתי ספרים ואמא שלי רשמה אותי לתוכנית שנקראה אז “אתגר”, במסגרת התוכנית היינו צריכים לעשות יצירות עם ההורים וקיבלנו אפשרות לרכוש המון ספרי ילדים קצרים בעלי מוסר השכל הביתה. אני זוכרת ספר אחד ספציפי שאמא שלי הייתה מקריאה לי ששמו “מאה חדרים”.

מתי היית הכי מאושרת?
היו שני מקרים שבהם הרגשתי מאושרת עד כדי בכי. לפני שש שנים הפכתי לדודה לראשונה. אני לא יכולה להסביר את הרגש המתפרץ הזה, האהבה שחשתי לאחיין החדש שלי הייתה כל כך גדולה ברגע הזה שכמעט ולא יכולתי להכיל אותה. לפני שנתיים קיבלתי תשובה חיובית מהוצאה לאור שהספר שכתבתי מתאים להדפסה. אושר זו לא מילה מתאימה למה שהרגשתי כשקיבלתי את הבשורה הזו, אקסטזה אולי, אפילו אופוריה. הרגשתי כאילו שום דבר לא יכול לעמוד בדרכי.

מה גורם לך שמחה?
לשיר. בימים קשים אני שומעת מוזיקה ושרה, בכל מקום, בתחנות רכבת, ברכב, בבית כשאני עושה כלים ועם כל הקלישאתיות שבעניין אני בהחלט זמרת מקלחת. מוזיקה היא כמו קרן אור ביום סגריר עבורי.

מהו הפחד הכי גדול שלך?
לאבד את היכולת להביע את קולי.

איפה את נוהגת לבלות?
בעיקר עם חברים. אנחנו נפגשים מידי פעם לנגן ולשיר יחד.

מהי אור עקיבא בשבילך?
עיר הילדות שלי, הזכרונות והחוויות שלי מהעיר הזו הם מה שעיצבו אותי. אכפת לי ממנה מאוד.

רומן ביכורים ראשון – “מכל נקודות המבט”.
יצא לאור בהשקה חגיגית בספטמבר האחרון, היום הוא נמכר באתר עברית, מנדלי, אתר אופיר ביכורים ובימים אלו בצומת ספרים וסטימצקי. הרעיון לספר נולד לפני 15 שנים, התחלתי לכתוב אותו לפני הצבא והכל שהתבגרתי כך התבגרה העלילה. ב-2015 פירסמתי פוסט בפייסבוק עם הפרולוג של הספר, חברה שלי ראתה את הפוסט ושאלה איך כתבתי את זה, סיפרתי לה על הספר והיא קראה את כולו ביום אחד. היא החליטה שאני צריכה לפתוח בלוג עם הספר וכך הרעיון לצאת לאור נולד. בהמשך קיבלתי תגובות מאוד חיוביות והחלטתי לצאת לאור כסופרת רישמית. צריכה לפתוח בלוג עם הספר וכך הרעיון לצאת לאור נולד. בהמשך קיבלתי תגובות מאוד חיוביות והחלטתי לצאת לאור כסופרת רישמית.

על הספר.
רומן מתח על ארבעה צעירים בגילאי ה-20 לחייהם שלכל אחד סיפור אישי וכואב שמלווה אותו בחייו. כל אחד מהם מחפש אהבה ורוצה לפתח מערכת יחסים ובדרך לאהבה הם נדרשים להתגבר על הקשיים והחוויות שהם עברו. הם נעזרים אחד בשני כדי לעשות זאת. זהו ספר על חברות אמיצה, משולשי אהבה, משפחה, אובדן וטיפול עצמי. “מכל נקודות המבט” הוא ספר מיוחד, הוא כתוב בצורה מאוד מיוחדת שלא רואים בספרים רבים. כל סצנה בספר מסופרת בכל פרק כמה פעמים, כל פעם מנקודת מבטה של דמות אחרת. בספר יש ארבע דמויות עיקריות: איתן, נועם, סופי ויוני וכל אחד מהם מצליח להעביר את תחושותיו ומחשבותיו לקוראים על כל דבר שקורה בעלילה. זה גורם לקוראים להכיר את כל הדמויות לעומק ולראות את ההתפתחות של הדמויות.

החלק האהוב עליי בספר. 
הסוף. האפילוג. לקח לי חודשים לכתוב אותו, עד הרגע האחרון לא ידעתי איך אני הולכת לסגור את הספר, התייעצתי עם קבוצת הביתא שלי והם החליטו על סוף סגור וכשההשראה סוף סוף הגיעה וכתבתי את החלק הזה, נהניתי מאוד והתרגשתי.
חלקן של הספר מבוסס על סיפורים אמיתיים. יש סיפורים אמיתיים שלי בפנים, מהחיים שלי וחלק מהסיפורים הם של אנשים שהכרתי. על מנת שאוכל להציג את הכל בעלילה אחת מותחת וסוחפת הייתי צריכה גם דמיון והדמיון שלי הוא בעצם הקטע המחבר בין כל הדמויות והסיפורים יחד.

הקושי בכתיבת הספר.
לכתוב את הגברים. הייתי צריכה להיעזר בגברים מסביבי ולשאול המון שאלות, בעיקר בכל הנוגע להסתכלות של גברים על זוגיות.

התגובות.
מדהימות. אמא שלי הייתה הראשונה לקרוא, היא סיימה את הספר ב-4 בבוקר אחרי שני לילות לבנים וכל כך התרגשה שקראה לו “גאוני”. מכל התגובות כנראה שאת זו לעולם לא אשכח. המון אנשים סיפרו שקראו גם פעם שניה ושלישית.

הכתיבה בשבילי.
כתיבה היא חלק משמעותי ממני. דרך מפלט ובריחה, דרך להבעת רגשות. התחלתי לכתוב בערך בגיל שש, הכוונה למשפטים משמעותיים, וככל שהתבגרתי ניהלתי יומנים, כתבתי שירים וחמשירים והפכתי להיות הכותבת של המשפחה, זו שכותבת את ברכות יום ההולדת, את השירים באירועים והברכות לחגים.

מבקרת פנים וגם סופרת. איך זה מתחבר?
ביקורת פנים זה מקצוע לניתוח ובדיקת תהליכים ארגוניים ותפעוליים בארגון, במקצוע שלי נדרשת יכולת כתיבה והבעה גבוהה מאוד, הן בעל פה והן בכתב. השליטה בשפה היא קריטית. מלבד לביצוע הבדיקות הנדרשות על מנת לבחון כל תהליך אני אמורה לכתוב דוח על כך המציג את התהליך, מנתח אותו ומציג המלצות לשיפור והתייעלות. לא ניתן להיות מבקר פנים מבלי שאתה יודע לכתוב היטב. כתיבה זו יכולת מאוד נדרשת בתחום הזה והיא לא ניתנת ללמידה, זהו כישרון. ומה בעתיד? כיום אני עובדת על הספר השני שלי ובודקת אפשרויות לתרגום והפצה של “מכל נקודות המבט” בעולם. ויש לי מסר לאנשים: תחלמו חלומות גדולים ותשאפו להגשים אותם, אל תמתינו בשביל זה, תגרמו לזה לקרות. אל תפסיקו לחלום, תמיד תנועו קדימה. זה שווה את המאמץ.


מעוניינים לשתף אותנו במקום האישי שלכם? יש לכם תובנות שתרצו לחלוק עם כולם? מוזמנים להשתתף במדור שלנו “שישי-אישי”. לפניות: [email protected]
עקוב
Notify of
guest
0 .
Inline Feedbacks
View all comments
דילוג לתוכן