אור עקיבא: הכרעת דין לאסיר משוחרר שהואשם באיומים על מנהלת מחלקת הרווחה

אסיר משוחרר בן 59 מאור עקיבא, הואשם באמצע בשנת 2019 כי איים וניסה לתקוף את מנהלת אגף הרווחה בעיר דאז – אסתר פרץ, באירוע שהתרחש בחודש אוקטובר 2018.
על פי כתב האישום שהוגש נגד התושב מ’, ב-10.10 בסביבות השעה 15:20, הוא שהה במשרדי הרווחה ברחוב הנשיא, איים על מנהלת הרווחה בכך שאמר לה שהוא מכיר את מקום מגוריה, משפחתה והיא תפחד לצאת בלילה. בנוסף נטען בכתב האישום, כי הוא קרא לעברה “שונה בת זונה”, הניף כיסא וניסה לזרוק לעברה, כשאדם אחר מנע זאת ממנו. כתב האישום ייחס לו איומים וניסיון תקיפת עובד ציבור.

הנאשם באמצעות סניגורו, עו”ד רהב אופנהיימר, טען שהנאשם הגיע ביחד עם מנכ”ל העירייה דאז – רחמים צאלח, למשרדי הרווחה בעירייה על מנת  לדבר עם המנהלת לגבי קבלת סיוע כספי מאגף הרווחה והפגישה שהתקיימה בנוכחות שלושתם הייתה סוערת. לדברי עורך הדין, הנאשם לא איים על המתלוננת ולא ניסה לתקוף אותה אלא רק קם מהכיסא שלו והזיז אותו ולא הניף אותו לעבר המתלוננת.

מנהלת הרווחה לשעבר פרץ, העידה בבית המשפט. “האירוע היה כשהתבקשתי על ידי מנכ”ל העירייה לקבל אותו ולתת לו את הסיוע”, אמרה, “לי היה איזה תקציב שניתן לי על ידי העירייה לאירועים מורכבים וקבעתי קריטריונים והסכום המקסימלי שקבענו זה 400 שקל והוא בא בדרישה של 1,200 שקל. הוא אמר שחשב העירייה ובכירים מהעירייה הבטיחו לו ושצריך לתת לו. אמרתי שאני אבדוק איתם, ובינתיים הוא הרגיש לא נוח עם זה שאני דוחה את העניין… ואז הוא הרים כיסא… ואני לא אכחיש שזאת הייתה סיטואציה קשה ומאיימת… אני רוצה להגיד שאין אפקט עכשיו לאירוע אחרי שעבר הרבה זמן”. לגבי האיום והקללות – אמרה כי הדבר אינו רלוונטי להיום.

צילום ארכיון: מגדלור ניוז

בחקירתה הנגדית אישרה פרץ כי נאלצה להיפגש עם הנאשם בלחץ המנכ”ל אך היא פחדה מהפגישה. לדבריה – הרגישה לחץ כי חששה מתגובת הנאשם אם לא תאשר את הסיוע. בהמשך אישרה כי תחושת האיום שלה התבססה על היכרות מוקדמת עם הנאשם.
עובדת אחרת שהייתה במקום באותו האירוע, העידה בבית המשפט כי מ’ “התפרץ, קילל והרים כיסא, ואז מנכ”ל העירייה עצר אותו. הייתה שם קצת התבטאות לא נעימה כלפיה”.

גם מנכ”ל העירייה לשעבר, רחמים צאלח, העיד במשפט ואמר כי ביום האירוע התלווה לנאשם אל הפגישה. “ישבנו אצלה במשרד, היא שאלה אותו כל מיני שאלות לגבי מצבו והוא ענה לה… לקראת סיום הפגישה, לא יודע אם היא זרקה לחלל איזושהי מילה או משפט כלשהו… ומהמשפט הזה או מהמילה שנזרקה הוא פשוט מאוד נתן איזו בעיטה לכיסא, אז קמתי וביקשתי ממנו שיעזוב את לשכת הרווחה… היא הבינה את המצב שלו ואמרה שהיא תעזור לו, ועזבנו את הרווחה”.
בהמשך תיאר צאלח כי לאחר שהנאשם בעט בכיסא הוא קם ולקח את הנאשם החוצה. אז אמר לו “מ’ סיימנו את הפגישה” ויצאו החוצה על מנת שלא יתחיל בלגאן והמצב לא יגלוש לעימות או לטונים גבוהים יותר.

מ’ הכחיש שקילל או תקף את מנהלת הרווחה כאמור, סיפר במהלך עדותו שהמנהלת שאלה אותו שאלות לגבי קיצבת ביטוח לאומי, ובסופו של דבר אמרה לו שבאופן חד פעמי יאשרו לו מענק של 400-300 שקל אבל זה ייקח זמן. לדבריו, הוא אמר לה שיש אישור של החשב המלווה לסכום של 1,500-1,200 שקל, והראה לה תמונות של המקרר הריק שלו כשהוא לא אכל בשישי-שבת.

צילום ארכיון: מגדלור ניוז

בעדותו בבית-המשפט, מסר הנאשם כי במהלך הפגישה עם המתלוננת היא לא התנהגה אליו יפה ולא הייתה נכונות מצידה לעזרה. לדבריו, בשלב מסוים בשיחה הם דיברו על העזרה בטיפולי השיניים והיא אמרה לו כי הם יכולים לעזור לו ב- 1,200 ₪ ואז הוא אמר לה “זה מה שאתם עוזרים?” ובתגובה היא אמרה 29 לו: “אתה אין לך מה לדבר הרבה כאן, צא החוצה”. לאחר שהיא סילקה אותו מהמשרד הוא קם “בעצבים” ואולי הרים את הקול אך לא איים עליה ולא קילל אותה. בהמשך הוסיף: “וכנראה כשקמתי קצת עצבני, הכיסא אולי עף אחורה, אבל לא יותר מזה”.

לאחר ששמע את כל מסכת האירועים והעדויות, החליט בשבוע שעבר (3.7) השופט אהוד קפלן מבית המשפט השלום בחדרה, לזכות את מ’ מאשמה. “אין מחלוקת שהפגישה התקיימה באווירה לא נעימה, וייתכן כי המתלוננת התנהגה לנאשם בצורה לא יפה כפי שהוא העיד וזה גרם לו להתעצבן. הנאשם העיד כי הוא אכן הרים את קולו והיה נסער בעקבות דברים שאמרה לו המתלוננת, אך הכחיש כי הוא איים עליה או הרים כיסא לעברה על מנת לפגוע בה או לאיים עליה. עדותו זו של הנאשם לא נסתרה, לא נמצאו בה סדקים שיכולים למוטט את גרסתו שהייתה עקבית והוא חזר עליה במהלך גביית הודעתו במשטרה ושמיעת עדותו בבית המשפט. עדות מנכ”ל העירייה תומכת בגרסת הנאשם, ומשמשת לה חיזוק”.

עוד אמר השופט: “אמרות האיום המיוחסות לנאשם לא הוכחו מעבר לספק סביר, ובכלל עניין זה קיימות גרסאות שונות… המתלוננת הרשימה בכנותה ובאמונתה שהדברים שאמרה אכן התרחשו והיא חלילה לא שיקרה – אך בחינת עדותה במארג יתר הראיות מותירה ספק סביר. כלומר, לא ניתן לקבוע על סמך גרסאות אלה מה נאמר ומה לא נאמר ולכן לא ניתן לקבוע אם נאמרה אמרה שיש בתוכה דברי איום”.
לסיכום קבע השופט: “התוצאה היא שהעבירות המיוחסות לנאשם לא הוכחו ברמת ההוכחה הנדרשת ובית המשפט  מוצא אותו זכאי”.