לטובת הלב האדום וכלל האוהדים, ניסחתי נייר עמדה מה לדעתי צריך לעשות. מוזמנים לקרוא, לא חייבים להסכים. למען הסר ספק, אין לי שום אג’נדה, אין לי שום שאיפות לקחת חלק בניהול כלשהו, אני “סתם אוהד” שכואב לו לראות מה קרה לקבוצת נעוריו
הפועל חיפה – לאן ?
מועדון כדורגל בנוי על אוהדים, קבוצת כדורגל, קהילה
הנכס הכי חשוב של הפועל חיפה הוא האוהדים
לטענתי, פוטנציאל האוהדים הוא עשרות אלפים
הפועל חיפה בעידן כץ הוא מועדון מרוסק. הרוב המכריע של האוהדים בחר להתנתק
המועדון עדיין בר שיקום, אבל זה יקרה רק אחרי שכץ ילך, וגם אז זה ייקח כמה שנים
בעידן שאחרי כץ, האוהדים חייבים להיות חלק משמעותי בהנהלת המועדון
כל זמן שכץ אתנו, אין שום אפשרות לשקם את המועדון, ולכן, הדבר הכי חשוב כרגע זה לנסות להזיז את כץ (או לפחות, לא לעשות שום פעילות שתעודד את הישארותו במועדון)
קצת היסטוריה:
(הכנסתי את הפיסקה הזאת לא מטעמי נוסטלגיה, אלא משום שחשוב להפיק לקחים מההיסטוריה). להפועל חיפה היו שתי תקופות זוהר – סוף שנות ה 60 – תחילת ה 70 (בבעלות ההסתדרות) ושנות רובי.
בשנות ה 70 היה להפועל אצטדיון ביתי שאיכלס כל שבת כ 10000 צופים. הפועל הייתה הקבוצה היותר דומיננטית בעיר, היא הייתה הקבוצה של הקריות + כמה שכונות בעיר (נווה שאנן למשל). השחקנים (לא מקצוענים) היו מזוהים עם הקבוצה – שחקני בית. הכדורגל היה סביר (לא מדהים) אבל הפועל הייתה מהקבוצות המובילות בארץ (למרות שלא זכתה באליפות). קבוצה שהגיעה לקריית חיים חששה (“אין רחמים בקריית חיים”).
שנות רובי. בעלות פרטית של איש עסקים. אוהד הקבוצה בלב ובנפש. השקיע כסף “בלי חשבון”. הביא להפועל את הכישרונות הכי טובים בכדורגל הישראלי אתם זכינו באליפות ההיסטורית. מבחינת קהל, מכבי הייתה דומיננטית יותר (אחרי שנות הצלחה ואליפויות). למרות האליפות, לא הצלחנו לחזור למספרים של קיריית חיים. שיחקנו בקריית אליעזר, שהיה מזוהה במשך שנים כאצטדיון של מכבי. רובי השקיע רבות במחלקת הנוער, פתח סניפים של הפועל בכל הצפון, והנוער גם זכה באליפות ליגת העל.
ארגון אוהדים:
אם האוהדים הם הנכס הכי חשוב, אז צריך ארגון אוהדים כדי לממש את הכוח של הנכס הזה. אז איך נראה ארגון אוהדים:
הוא צריך לכלול אנשים שמזוהים כאוהדי הפועל חיפה. יש לנהל רשימה מסודרת של חברי הארגון. יש להגדיר “תקנון הארגון”. כל מי שמבקש להצטרף מתחייב לעמוד בכללי התקנון (ולדעתי גם לשלם דמי חבר שנתיים)
חברי הארגון צריכים לבחור (פעם בשנה) ועד הנהלה שיפעל בשמם
הועד צריך לכנס את חברי הארגון פעם בשנה (לפחות) לצורך מתן דיווח שוטף, וכינוסים נוספים ע”פ הצורך לשם קבלת החלטות מהותיות
הוועד צריך להתכנס לישיבות שוטפות לצורך החלטה על פעילויות, מדיניות וכו’.
שקיפות היא דבר הכרחי – יש לרשום סיכומי ישיבות ועד ולהפיץ לכלל חברי הארגון
לדעתי, ארגון אוהדים צריך בסופו של דבר להתנהל כעמותה רשומה על כל המשתמע מכך. אבל גם אם זה לא קורה, הדברים שציינתי כאן צריכים להתקיים.
מה צריך ארגון האוהדים לעשות (בטווח השנים הקרוב, כל זמן שכץ אתנו):
גיבוש מודל ניהול המועדון ליום שאחרי כץ (לדעתי, המודל הגרמני של 50%+1), כולל מודל תקציבי
גיבוש אסטרטגיה להזזה של כץ ורכישת המועדון
גיבוש אסטרטגיה להתנהלות מול תקשורת הספורט
גיבוש אסטרטגיה להתנהלות מול המועדון (כולל מחלקת הנוער) כל זמן שכץ עדיין כאן
גיבוש אסטרטגיה לצרוף כמה שיותר אוהדים לארגון (שיווק)
גיבוש אסטרטגיית אצטדיון (כן/לא סמי עופר)
אירועי גיבוש של האוהדים
אירועים ופעילות בקהילה
אני מציע להקים וועדות ייעודיות מקרב חברי הארגון לכל אחד מהסעיפים הנ”ל
פוטנציאל האוהדים
אהדה לקבוצת כדורגל היא כמו דת – זה משהו שנולדים אתו, מורישים אותו לדורות הבאים, ונדיר מאוד שמחליפים. ולכן, אם בשנות ה 70 היו להפועל 10,000 אוהדים, תחשבו כמה אמורים להיות היום (וכך גם לגבי תקופת רובי). מי זה אוהד בעיני – מישהו שתתפוס ברחוב ותשאל אותו איזה קבוצה הוא אוהד, והוא יענה הפועל חיפה. הוא לא בא למשחקים, הוא מזמן התנתק (כמוני), אבל זאת עדיין הזהות שלו.
אז תגידו יופי, מה זה עוזר. והתשובה היא הפועל חיפה כדורסל. כשדברים טובים קורים, אז האוהדים חוזרים. וצריך לזכור שכדורגל מאז ומתמיד היה ספורט שמשך בהרבה יותר קהל, לכן אין להשוות את המספרים, אלא את התהליך שקרה, את המגמה. לטענתי, אם כץ ילך והמועדון יתנהל מקצועית, התנהלות מכבדת, ובשיתוף האוהדים, האלפים יחזרו.
איך מזיזים את כץ
יש המון פרשנויות למה מניע את האיש. כנראה שאף אחד לא באמת יודע (והערה בנושא – חבל שאף אחד לא דיבר עם רון פלדהיים לנסות להבין ממנו. איש “משלנו” שעבד עד לפני כמה שנים צמוד לכץ).
היו שני מאמצים עיקריים בנושא בשנים האחרונות – המחאה נגד כץ (2013-14) שכשלה (לא הצליחה לסחוף יותר מכמה מאות אוהדים) והקמת עמותת עיר הפועלים (מ.ס. רובי שפירא) שכשלה גם היא. וכאן אני חייב להעיר משהו לטובת הצדק ההיסטורי. יש רבים שיש להם טינה עמוקה למיזם עיר הפועלים, טוענים שפיצל את הקהל, שגרם נזק למועדון. לא אכנס לויכוח אם זה נכון או לא נכון, אבל חשוב מאוד לזכור – מי שהקימו את המיזם הם אוהדי הפועל “מורעלים”, המטרה הייתה לבנות תשתית ליום שאחרי כץ, המודל אמור היה להיות מודל קטמון – הפועל ירושלים (ולמי שזוכר, בשנתיים הראשונות כץ היה די בפאניקה מהמיזם הזה). זאת שגיאה קשה לתייג את אנשי הפועל רובי ו”להוציא אותם מחוץ למחנה”. הם בשר מבשרה של הפועל.
אין טעם לחזור על ניסיונות שכשלו. מה שצריך לדעתי לעשות זה:
לגרום לכץ כמה שיותר לסבול מהמשך החזקת המועדון (האיש כבר לא צעיר, ברור שזה “כאב ראש” מבחינתו, מצד שני יש דברים שהוא נהנה מהם. אותם יש להקטין למינימום). הדרך לעשות זאת היא חרם מוחלט על משחקי הקבוצה, ומאמץ מתמשך לשכנע את תקשורת הספורט לתת אפס חשיפה לכץ (ובמקום זאת, חשיפה לארגון האוהדים). לדעתי, יש מצב שזה יטריף אותו (עלו עוד כל מיני רעיונות – פאן זון מחוץ למגרש בזמן משחקים וכו’)
הקמת קבוצת רכישה. אני לא יודע מה בדיוק המודל הכספי (למשל מודל רכישת מניות, כמו שמקימים חברת סטארטאפ ?), אבל הרעיון הוא הקמת חשבון נאמנות אליו הרוכשים (שזה בעלי הון + האוהדים) מזרימים כסף וישמש בבוא היום לרכישת הקבוצה מידי כץ. מהלך כזה חייב להיות מלווה בהד תקשורתי חזק (מסיבת עיתונאים וכו’). זה יסתום את כל הפיות שאומרים שאין קונה, וגם יטריף את כץ (החיסרון הוא שאם כץ יישבר, הוא ינסה לעשות דווקא ולמכור למישהו אחר. אבל כאן נכנס ארגון האוהדים שיבהיר לכל קונה פוטנציאלי שאין מצב)
