מה חווה נער בגיל ההתבגרות בבית הספר בו הוא לומד – כשטרם הצליח לצאת מהארון? עם איזה התמודדויות הוא נאלץ להתמודד, ואיך הדימוי והביטחון העצמי משפיעים עליו? לידור דוידוב מאור עקיבא נוגע בכל אלה ולא רק בספרו החדש “הקו החם לאהבה” שיצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד. מדובר בספר לנוער נעוסק במגוון עצום של נושאים שנוגעים לעולמם בהם אלימות במשפחה, נטייה מינית, דימוי עצמי וביטחון עצמי ומשלב מסרים חשובים לבני הגיל המתבגר.
“תהליך ההתבגרות שלי בכל הקשור לנטייה המינית היה לא קל”, מספר דוידוב בראיון למגדלור ניוז. “בבית הספר זה הרגיש כמו משהו אסור. למרות שלא יצאתי מהארון בתקופה הזאת, היו הערות מתלמידים שלמדו איתי. המילה ״הומו״ – גם ב״רבי עקיבא״ וגם ב״עתידים״ הייתה קללה. כל הערה, מחשבה, אמירה או התנהגות שתלמידים בבית הספר הגדירו כ״נשיות״ היו אסורות – אלא אם רצית להיות במרכז תשומת הלב ולקבל קללות, צחוקים והערות גנאי. זה היה די קשה בהיבט הזה.
// כריכת הספר החדש
“אם זה לא מספיק, בתור נער שהתחבט לגבי נטייתו המינית, ציפיתי לקבל תמיכה מבית הספר, וזה לא תמיד קרה. בכיתה ט׳, למשל, יצרנו אני וכמה חברים סרט קצר במסגרת פרויקט בבית הספר. הדמות הראשית בסרט הייתה נערה שמפגישה בין הוריה לבין בן הזוג שלה בפעם הראשונה. בסוף הסרט התברר שהיא שיקרה להורים שלה כדי להסתיר את זה שהיא נמשכת לבנות.
“בסוף הפרויקט נערך טקס סיום עם ההורים של כל התלמידים. בית הספר בחר לצנזר את סוף הסרט שלנו בגלל הנושא הלהט״בי. בתגובה לזה, אחת מחברות הקבוצה, שהייתה גם המנחה בטקס, עלתה לבמה וסיפרה לקהל מה בדיוק קרה. מנהלת בית הספר זימנה אותנו כמה ימים מאוחר יותר לשיחת נזיפה בעקבות התגובה שלנו בטקס. הסיפור הגיע לעיתון ״מעריב לנוער״ וגם ל-mako (לכתבה – הקליקו). החוויה הזאת הייתה מאוד קשה עבורי. לא הייתי מחוץ לארון וזה גרם לי לחשוב שמוטב שלא אצא ממנו לעולם. הרגשתי שאנשים כמוני צריכים להיות מצונזרים בעיר שלי, שאין מקום לאנשים כמוני באור עקיבא. זה כאב לי והשפיע עליי למשך תקופה ארוכה”.
// ספרות ישראלית לנוער בוגר כמעט ולא קיימת כאן. דוידוב בספרייה העירונית באור עקיבא. צילומים: פרטי
“יש כאן דור איכותי, שלפעמים לא שמים לב אליו”
דוידוב (26) מתגורר באור עקיבא. הוא בוגר תואר ראשון בתקשורת ומדע המדינה מאוניברסיטת תל אביב וכיום לומד עיצוב גרפי בבית הספר ״חשיפה״ של האוניברסיטה הפתוחה. הוא בעל עסק עצמאי לניהול רשתות חברתיות ולעיצוב גרפי. “האהבה שלי לכתיבה תמיד הייתה נוכחת”, הוא מתאר. “אני זוכר עוד מימי הלימודים בבית הספר היסודי ״רבי עקיבא״ וגם בגיל מאוחר יותר בתיכון ״עתידים״ כיצד מורים ומורות התרשמו מהדרך שבה כתבתי.
“זכורות לי כמה פעמים בהן מורות החליטו להקריא סיפורים שכתבתי מול כל הכיתה. בהתחלה זה נורא הביך אותי, אבל אחרי כל הקראה כזאת הרגשתי סיפוק אדיר. משהו שכתבתי הגיע לאוזניים של אנשים. מחשבות שחשבתי, דמויות שיצרתי, עולמות שבניתי – כולם קיבלו חיים של ממש”.
אתה מרגיש שגם אור עקיבא עיצבה אותך למה שאתה היום?
“הלימודים בתיכון ״עתידים״ מאוד עיצבו אותי בהקשר הזה. החוויה בבית הספר הייתה מאוד מאפשרת. אמנם לא תמיד זה בא לידי ביטוי בכתיבה, אבל כן הרגשתי שאני יכול לבטא את עצמי בדברים אחרים. למשל, בלימודי תקשורת, בכתיבת תסריטים לסרטים שיצרנו ועוד הרבה. בנוסף, אני חייב לציין את צוות המורים והמורות בתיכון ״עתידים״ בתקופה שלמדתי. יש לי כל-כך הרבה חוויות טובות מהתקופה הזאת”.
דווידוב מודה שהיו שהיו לפעמים חוויות קשות ומבלבלות, אבל על תושבי אור עקיבא הוא מעיד שיש בה גם אנשים פתוחים ומקבלים. “נולדתי כאן ואני גר כאן כל חיי. אור עקיבא היא הבית שלי, וזו הסיבה שאני נאבק כדי לקדם נושאים שחשובים לי. אני רואה המון נערים ונערות באור עקיבא שמדברים על הנושאים שאני מדבר עליהם. יש כאן דור איכותי, שלפעמים לא שמים לב אליו ולא מייחסים לו מספיק חשיבות”.
דוידוב תמיד אהב לכתוב. לאורך השנים כתב יומנים אישיים, יותר ממקום של פורקן ושחרור. כתב גם הרבה סיפורים קצרים, אבל מעולם לא היה לו זמן לשבת ולבנות עלילה שלמה. “זה שואב ממך הרבה כוחות נפשיים”, הוא מסביר. “בתקופת הקורונה מצאתי לזה זמן ויום אחד פשוט התחלתי לבנות עולם מאפס. עברתי עם הדמויות בספר מסע שעזר לי לגלות את עצמי. את חלקן שנאתי לאורך הדרך ולא הבנתי למה. לאט-לאט נפלה עליי ההבנה שהדמויות הזכירו לי דברים שאני שונא בעצמי. הייתי חייב ללמוד לקבל את עצמי כדי להמשיך לכתוב. זה היה מסע מאוד מעצים, מלא בקבלה עצמית ובהתפתחות אישית”.
הוצאוחת הספרים – אתם באמת מפרסמים ספרים שמעניינים את הנוער?
״הקו החם לאהבה״ הוא סיפור בארבעה קולות על אלימות במשפחה, התמודדות עם נטייה מינית, ביטחון עצמי ודימוי עצמי. מיקה, תלמידת כיתה י״א, מתנדבת בעמותת ״הקו החם״. העמותה נותנת מענה לאלפי נערים ונערות בשנה ומסייעת להם להתמודד עם מגוון קשיים. שחר לומד בשכבה של מיקה אבל מעולם לא דיבר איתה. הוא איבד את אביו במלחמת לבנון השנייה וחי עם אימו ובן זוגה האלים בדירה קטנה בעיר. דרך שיחה גורלית אחת בעמותת “הקו החם” משתלבים חייהם של מיקה ושחר, שאינם יודעים זה את זהותה של זו. האם יצליחו השניים להעמיק את הקשר ביניהם, והאם הקרובים אליהם יצליחו להיחלץ מהמצב הקשה אליו נקלעו?
“בתור נער, אני זוכר שחיפשתי בספריה העירונית באור עקיבא ספרים שידברו על נושאים שבוערים בי”, נזכר דוידוב. “אף פעם לא מצאתי ספרים כאלו. ואם כן מצאתי, תמיד היו בהם גיבורים שלא גרים בישראל. כל-כך רציתי להרגיש שייכות, לדעת שאני לא היחיד שמרגיש ככה, שיש עוד נערים ונערות כמוני בישראל. זה נושא כואב בעולם הספרות הישראלי, אבל חשוב לדבר עליו – ספרות ישראלית לנוער בוגר כמעט ולא קיימת כאן. קשה לי עם זה גם מהצד של הסופרים והסופרות הישראליים – ויש המון מהם – אבל גם מהצד של בני ובנות הנוער בכל רחבי הארץ שמאוד רוצים לקרוא ספרים. אחר כך באים לבני נוער בטענות שהם לא קוראים מספיק. האם מישהו שאל את עצמו מדוע הנוער בישראל לא קורא מספיק? האם יכול להיות שההוצאות לאור בישראל מפספסות את התכנים שבאמת מעניינים את בני הנוער?”.
דוידוב. “הרגשתי שאנשים כמוני צריכים להיות מצונזרים בעיר שלי”
חושב כבר על הספר הבא?
“בימים אלה אני עובד על ספר המשך, ובמקביל מנסה עוד לעכל את המילים החמות שאני מקבל מבני ומבנות נוער בכל הארץ. זה מרגש לגלות שמילים שכתבתי נוגעות באחרים ומדברות את הקשיים שלהם”, הוא מסביר בחיוך. “אני גם עובד מאוד קשה בשביל להגיע לעוד אנשים עם הספר שלי. אני באמת מאמין שיש בו תוכן חשוב והכרחי, ולא רק לנוער. הספר מתאים גם למבוגרים – לכאלו שרוצים לדעת מה מטריד את ילדיהם, לכאלו שמנסים להבין את המצוקות של ילדיהם וגם לכאלו שרוצים לגלות את עולמם של בני הנוער בישראל קצת יותר מקרוב”.
