1973. מלחמת יום הכיפורים. 49 שנים חלפו מהמלחמה הנוראית ההיא – בה איבדה ישראל את חייהם של 2,656 הרוגים. שניים מההרוגים יצאו אל הקרב מאור עקיבא – ולא שבו. אנו מביאים חלק מסיפוריהם.
באתר “יזכור”, פרויקט ההנצחה של משרד הביטחון, מסופר על אליאס (אלי) ברגר, בן אסתר ויוסף, שנולד ביום י’ באב תש”ח (15.8.1948) ברומניה ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1964. אלי היה חובב ספורט ונלהב מאוד לכדורגל. הוא נמנה עם חברי קבוצת הכדורגל של “מכבי” אור-עקיבא. מאמנו מעיד עליו, שהיה שחקן רציני, בעל אופי חזק, אחראי מאוד וממושמע, שהתנהגותו הייתה למופת. נוסף על הכדורגל היה חובב טניס וחובב-צילום, והרבה לצלם את בני משפחתו ואת נופי הארץ.
אליאס גויס לצה”ל במחצית פברואר 1967 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס לתותחני טנקים והשתתף במלחמת ששת-הימים ובמלחמת ההתשה שלאחריה. הוא היה תותחן מצטיין, אחראי ומסור לתפקידו, שימש דוגמא לחבריו במזגו הטוב, בסבילותו ובצייתנותו, והיה אהוב על מפקדיו. על השתתפותו במלחמה בשנת 1967 הוענק לו “אות מלחמת ששת-הימים”.
לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר היה נקרא לתקופות של שירות מילואים בסיני. אלי היה גבוה ותמיר. מטבעו היה שתקן ומסתגר בעצמו ועל פניו חיוך טוב ומרגיע. הוא היה חברותי ומוכן תמיד לעזור לזולת. בכל עבודה שעשה היה חרוץ ומתמיד, רציני ועקשן ולפיכך שימש דוגמה ומופת לחבריו בהליכותיו ובכנותו. כאדם היה ישר ובעל מצפון. בשנת 1972 נשא לאישה את חברתו דולי וברבות הימים נולדה להם בת. כאיש משפחה היה בן מסור, בעל נאמן ואב אוהב. במלחמת יום-הכיפורים השתתף אלי בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית סיני. בקרב שהתחולל ביום י”ב בתשרי תשל”ד (8.10.1973), ליד גשר הפירדאן, נפגע אליאס בטנק שלו ונהרג במקום. תחילה נחשב כנעדר, ולימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין באור-עקיבא. השאיר אחריו אישה ובת, אם, שלושה אחים ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.
משפחתו הוציאה לאור חוברת לזכרו שכלולים בה דברי בני המשפחה וחברים על דמותו, דברי זיכרונות ותצלומים.
חוזרים אל הגלויה של סמי עובדיה ז”ל – והמכתב מרעייתו עליזה, שלא הספיק לקרוא
סיפורו של יחזקאל, סמי, עובדיה ז”ל, חלל צה”ל מאור עקיבא שנהרג במלחמת יום הכיפורים, הוא סיפור נוגע ומצמרר. גלויה שכתב במהלך מלחמת יום הכיפורים לרעייתו בה דרש בשלומה ובשלום המשפחה, זכה למענה, אך סמי לא הצליח לקבל את המכתב ולקרוא אותו. לאחר שסיים בהצטיינות את שירותו הסדיר, שוחרר משירותו הסדיר בחטיבת “גולני” והוצב ביחידת מילואים. הוא חזר לאור עקיבא ועבד כנהג מונית בקו אור עקיבא-חדרה.
סמי עבד קשה כדי להקים בית חם ונוח וכדי לעזור להוריו, עשה חיל בעבודתו. עשה תקופות רבות וממושכות של שירות מילואים בשדה. הוא היה קשור בקשרי ידידות עם רבים מתושבי העיר ופעל תמיד לפיתוחה וקידומה. במלחמת יום-הכיפורים, לחם בגדוד מרגמות כבדות מתנייעות ברמת הגולן. יחידתו עברה את נתיב הקרבות נגד הסורים, את קרבות הבלימה ואת המתקפה בתוך שטח סוריה.
מספר ימים לפני שנפל, שיגר גלויה לאשתו ולבני המשפחה, בה כתב: “לכבוד עליזה שלום רב, אני אשאל בשלומך ואני מקווה שהכל בסדר. אני מבקש שאת תלכי להורי ותבקרי אצלם. דרישת שלום להורייך ולאחים ולאחיות שלי ושלך, סמי עובדיה. שלום ולהתראות.” עליזה כתבה לסמי מכתב חזרה ובו ביטאה את דאגתה ואת רצונה כי סמי יחזור הביתה ולו לביקור קצר. ביום כ”ב בתשרי תשל”ד (18.10.1973), אחרי שלב הבלימה, נתקל הכח של סמי עם הסוללה בהפגזה קשה של הסורים, וסמי נפצע. הוא הועבר לרכב פינוי, אולם רכב הפינוי נפגע אף הוא וסמי נפגע ונהרג.
סמי עובדיה ז”ל הותיר אחריו אישה ובן שנולד אחרי מותו, הורים וארבעה אחים ואחיות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-טוראי.
