קארין גוטמן, מתגוררת באור עקיבא. בהרגשה בת 18, אבל לפי תעודת הזהות היא בת 38. נשואה ואמא לשני בנים מתוקים וחתולה אחת. אוהבת מילים ואנשים והכי אוהבת לחבר ביניהם. עיתונאית במקצועה, עבדה במשך עשור בקבוצת המגזינים של “ידיעות אחרונות” וכיום בעלת העסק “עיתון בהפתעה” – מגזין יומולדת בעיצוב אישי, שבשנתיים האחרונות שימח לא מעט לבבות קטנים וגדולים. בצבא הייתה אמורה לשרת ביחידת ל”א (לוחמה אלקטרונית) אבל בסוף זה לא הסתדר. ביום שבו חזרה להורים לחופשה בין התפקידים, הכירה את מי שהפך לבעלה. התברר שכמעט כל החיים גרו 500 מטר אחד מהשני (“נו, אין על אור עקיבא. איזה מזל!”). אחרי תואר ראשון בספרות עברית ולשון פלוס תעודה בעריכה לשונית התחילה לעבוד כעורכת לשון במגזין האופנה לנערות דאז, GoStyle, והתקדמה לתפקיד עורכת בירחון הבריאות “מנטה”. כשהפכה לאמא לשניים הרגישה רצון וצורך להיות יותר בבית והחליטה לצאת לדרך עצמאית. וכך, לפני כשנתיים – נולד “עיתון בהפתעה”.
מהו הזיכרון הכי מוקדם שלך?
שנשארתי לבד בגן ילדים. בטוחה שזה השפיע על האימהות שלי לא מעט.
מתי היית הכי מאושרת?
אין ספק שהאוקסיטוצין שהשתלט עליי אחרי הלידה של הבן הבכור שלי הביא להצפת אושר שאי אפשר לתאר במילים (וזאת למרות שאני בחורה של מילים, כן?), אני לא אשכח את זה! ולמקרה שהבן הקטן שלי יקרא את זה – אז גם אחרי הלידה שלו!
מה גורם לך שמחה?
הילדים שלי, המשפחה שלי, ועכשיו שהילדים קצת גדלו – גם העשייה שלי. כשאני עובדת על עיתונים של אנשים מבוגרים, אני מבינה כמה שהחיים קצרים באמת. למשל כשאני מעצבת עיתון לסבתא שחוגגת 80 ופתאום נתקלת בתמונה שלה מגיל 20, כשהיא בחתונה שלה או בהיריון – ממש מזהים את הפנים שמתחת לקמטים, ומבינים איך הזמן עושה את שלו. אז כן, אני מתמלאת שמחה מהדברים הכי פשוטים – הירוק של הדשא מהחלון, הקפה של הבוקר, הצחוק של הילדים שלי. אני מנסה ליהנות מכל רגע שאפשר ולקחת הכל בפרופורציות, כי הזמן שלנו על הכדור הזה מוגבל.
מהו הפחד הכי גדול שלך?
שהעולם שלנו ימשיך להתנהל באלימות. וגם ג’וקים.
// גוטמן. “עמוק בתוך תוכנו כל אחד מאיתנו היה רוצה לככב בעיתון, לא?”. צילומים: פרטי, באדיבות המצולמת
איפה את נוהגת לבלות?
רוב הבילויים שלנו הם משפחתיים – מסלולים בטבע, קמפינגים. בימי שישי לסירוגין אנחנו גונבים את הילדים מהמסגרות ועושים טיול מיוחד שאנחנו קוראים לו “שישי משפחתי”, וזה זמן איכות ממש מיוחד שאני בטוחה שהם יזכרו בהמשך. חוץ מזה אנחנו אוהבים חופשות ספונטניות, אלה הזיכרונות הכי טובים שלנו. הנה, רק בשבוע שעבר אמרו בתחזית שצפוי שלג בגולן, מיד סגרנו מקום לינה בקיבוץ אלרום ותפסנו שם שלג משגע.
מהי אור עקיבא בשבילך?
הגעתי לאור עקיבא מבת ים בשנת 1996, היישר לכיתה ו’ בחנה סנש – בית הספר שבו הילד שלי לומד היום. ולמרות שכזוג צעיר גרנו כמה שנים בהרצליה – לפני שהילדים נולדו חזרנו לעיר, גם כדי להיות קרובים למשפחות שלנו, וגם כי זה פשוט הבית.
המיזם “עיתון בהפתעה”.
לפני שנתיים, כשאמא שלי היקרה חגגה יומולדת (לא נזכיר מספרים) וחיפשתי לה מתנה קצת אחרת – ניסיתי למצוא משהו מיוחד שיצליח לרגש אותה באמת. משהו שתפור במיוחד בשבילה, שהיא תרגיש שטרחו והשקיעו עבורה. מפה לשם – אני ואחותי פשוט כתבנו עליה עיתון שלם! וזה היה כל כך מוצלח ומרגש, שהיה ברור לי שאני ממשיכה עם זה. מכיוון שכעיתונאית אני מכירה היטב את שלבי העבודה הכרוכים בזה – זה היה ממש טבעי והתגלגל מהר.
למה דווקא עיתון?
קודם כל, כעיתונאית, זה הכי קרוב ללבי. עיתון זו דרך מצוינת להכניס הרבה סוגים של מידע בדרכים מעניינות, המגוון עצום והאפשרויות לא נגמרות. אני משחקת עם סוגים שונים של אייטמים כדי לספר על חתן או כלת השמחה מזוויות שונות – זה יכול להיות מדור מצחיק, סקופ משעשע, מודעת דרושים, “פרסומת” ומה לא. כבר יצא לי להיות מוזמנת לאירוע במסעדה שבו כל אורח קיבל עותק מהעיתון על כלת השמחה – כולם קראו וצחקו יחד, וזה פשוט היה מקרב לבבות בצורה יוצאת דופן. וחוצמזה, עמוק בתוך תוכנו כל אחד מאיתנו היה רוצה לככב בעיתון, לא?
עולם העיתונות הולך להיכחד?
כמו כל תחום – גם עולם העיתונות משתנה, אבל להיכחד זו ממש לא אופציה. לא מאמינה שזה יקרה. אין כמו פעולת הדפדוף, הריח של הדפים. תתפלא, אבל אפילו כשמזמינים את העיתון לאירועים של בת מצווה או בר מצווה – שזה ילדים שכבר נולדו עם הטאבלט ביד מה שנקרא – הם ממש מתרגשים לקבל מגזין בכיכובם ולקרוא על עצמם, זה טבעי להם. חוץ מזה, הם מקבלים עיצוב קצת יותר מגזיני, סטייל ווג או מגזין מיינקראפט למשל.
מהי הכתיבה בשבילך?
יש משהו מדהים במילים, כי כשמשתמשים בהן נכון הן יכולות להיות כל כך מלאות רגש, שהן ילכו איתך למשך שנים. בכתיבה שלי בעיתון אני משלבת בין מציאות, רגש והומור, ולאחרונה התחלתי להשתעשע בכתיבת סיפורים קצרים.
מה המטרות שלך לתקופה הקרובה?
ברמה האישית, עכשיו כשאחוזי המשרה של “להיות אמא” ירדו קצת – להמשיך ולפתח את עצמי. ברמה העסקית, בימים אלה אני מפתחת ערכה של קפסולת זמן לבנות מצווה – ממש כמו שעשינו כשהיינו ילדים, רק בסטייל. בערכה יש חוברת מעוצבת עם שאלון על החיים, ההעדפות והזיכרונות של הילדה, וגם קפסולת זמן מיוחדת כדי להחביא בתוכה פתק עם סוד. ממלאים את השאלון, מכניסים לקופסה עם כל מיני מזכרות מהתקופה – ומחביאים. פותחים בגיל 30, ומתמוגגים 🙂
את עורכת לשונית. צריך לדקדק בלשון כשנמצאים לידך? 😊
הכי לא. אני בחיים לא אתקן מישהו שמדבר בשגיאות (למרות שאני מתכווצת כשמתייחסים לאופניים בנקבה), ואני גם מאמינה שצריך למצוא את נקודת האמצע בין העברית התקינה למדוברת. הנה, אמרתי “למרות ש” על אף שזו צורה לא נכונה, אבל ככה זה בשפה מדוברת. אז בעיתון אני כמובן מאוד מקפידה על עריכת לשון, אבל שומרת על איזון.
