“יש עונג מופלא ומיוחד באפשרות לקחת שיר עתיק ולבצע אותו באופן רענן וחדשני”, כך אומר השבוע אמיתי אריכא. אמיתי, יליד חדרה, הוא מוזיקאי וזמר שחוקר את שירת הדיוואן של יהודי תימן. לפני כמה שנים יצר אמיתי את ה– D-ONE, פרויקט שעושה מוזיקה חדשה וייחודית מתוך שירת המסורת התימנית. ב-7.6 (שלישי) בשעה 17:30, יפתח אמיתי את פסטיבל “ימי מוזיקה יהודית” באוניברסיטת בר-אילן, עם הרצאה ומופע.
איך נוצר החיבור שלך לשירת הדיוואן?
“כשהייתי בן 11-12 בערך, הלכתי לבית הכנסת של סבא שלי, בית הכנסת התימני המרכזי ברחוב הגיבורים בשכונת נחליאל. זה היה יום שישי בערב, כניסת השבת. המקום היה מלא. לא כל כך הבנתי מה קורה מסביבי ופתאום התחילו את שירת קבלת שבת. הייתי המום. הרגשתי רעם חזק שמרטיט לי את בית החזה. הצלילים כאילו חדרו אליי וטלטלו אותי והרגשתי כאילו חזרתי הביתה. מאותו רגע ידעתי שגיליתי מעין סוד ושזה הולך להיות חלק ממני לתמיד”.
מאז, מסביר אמיתי, התחיל ללכת מדי שבת לאותו בית כנסת. “סבא-רבא של אבא שלי היה ממייסדיו לפני כמאה שנה” הוא מספר, “הייתי פשוט יושב ומקשיב, כורה אוזן אל הניגונים ומפנים. הרגשתי כאילו כולם הם המורים שלי והשתדלתי לעקוב אחרי כל סגנון וניואנס כדי להבין כיצד לשיר. זה היה תהליך ארוך ומאוד קשה בהתחלה. לא ידעתי איך אפשר בכלל לשיר את הדברים המורכבים האלה. עד שלבסוף באחד הימים שמעתי את עצמי שר משפט מוזיקלי אחד באופן סביר – הרגשתי שנפתחה בפני דלת”.
אמיתי נזכר כי מאותו הרגע החל בתהליך בלתי נגמר של לימוד וספיגה. “יש משהו מדהים בללמוד אמנות מוזיקלית עממית, כי אתה כל הזמן מגלה עוד ועוד אלמנטים חדשים בתוך עולם מאוד מרוכז ומאופיין. יש גם כל הזמן מעין תחושה דואלית יפה – מצד אחד קבלה מתוך מורשת שהיא חיצונית לי וגדולה ממני ומצד שני זה מרגיש כשייך לי ומוכר ומהדהד לי את עצמי בתוכו”.
// חושב על סיבוב הופעות עולמי. אריכא. צילום: בר אלגרנטי
סבו ז”ל של אמיתי נולד בחאן המפורסם שהיה בחדרה (והיום הוא מוזיאון). “הוא נולד בתוך רפת או אורווה, בה גרה משפחתו ביחד עם קבוצת העולים מתימן שעלתה ב-1912” מתאר אמיתי ומתבדח על כך שמדובר היה בשדרוג, שכן “בהתחלה גרו ביער הסמוך ורבים מהם מתו מהקור ומהקדחת. לא יאמן איזה ייסורים וגלגולים עברה המשפחה עד שהגיעה אל רגיעה מסוימת”.
לפני מספר שנים הוצבה תמונת סבא-רבא שלו על בריכת המים בשכונת נחליאל, “הוא יושב באמצע שדה, ככל הנראה רחוב הגיבורים של היום, ומסביבו ילדים בשעת השיעור. סבי אמר לי פעם שהוא אחד הילדים היושבים שם” מספר אמיתי.
כאמור, גם אמיתי נולד בחדרה ולדבריו מגיע לעיר לעתים קרובות לביקור משפחתי. “כשאני בא לביקור אני נוהג ללכת אל חופי ילדותי באזור גבעת אולגה. לפני כמה שנים ישבתי שם אל מול הים ושרתי שיר מתוך שירת הדיוואן שעבדתי עליו באותו זמן” נזכר אמיתי, “לפתע הופיעה מאחורי אישה שנמשכה אל הצליל והתיישבה בשקט לידי בקשב וריכוז. כשסיימתי היא קמה ואמרה לי: אני רוצה בבקשה עוד הרבה מוזיקה כמו זאת… בשבילי זה היה סימן מעודד להמשיך בדרכי”.
המפגש עם אותה אישה הגיע לאמיתי בתקופה לא פשוטה. “זה היה לאחר שעזבתי את הדירה ששכרתי בת”א ומשרה בתחום הוצאת ספרים” הוא מסביר, “התחלתי לנדוד ולטייל ברחבי הארץ. לא מצאתי סיפוק יותר במה שעשיתי. אפילו במוזיקה. אמנם השתתפתי בכמה פרויקטים מוזיקליים, הייתי סולן בכמה מקומות, למדתי מוזיקה וביצוע בשני בתי ספר ואצל מורים פרטיים, אבל לא מצאתי את מקומי. היה לי רפרטואר קטן של שירת דיוואן תימנית, שהופעתי איתו לפעמים, אבל זה נשאר מצומצם ולא מפותח. ולכן נטשתי את הכול ואת המוזיקה ויצאתי למסע”.
“יהודי תימן שימרו לחנים השונים לגמרי מלחני הסביבה הערבית-מוסלמית”
תוך כדי המסע, השירים העתיקים של המסורת התחילו להעלות ולעורר באמיתי רגשות וזיכרונות. “הייתי מטייל ושר, שר ומטייל, מפתח רעיונות לביצוע ומגלגל מחשבות על עיבוד חדש. וכך, כמו בילדות, המוזיקה הזו התחילה למלא לי את הנפש מבלי שהתכוונתי, כאילו הופכת אותי לכלי בידיה, למימוש חדש שלה” הוא נזכר בערגה, “מתוך המסע הזה, נולד לי פרויקט מוזיקלי שלם וחדש. והנה באותו זמן חידשתי קשר עם שני אנשים יקרים שלא פגשתי אותם שנים. עם אסתי קינן-עופרי, זמרת ואמנית מופלאה, שכיום אני מלמד במרכז המוזיקה שהקימה לשימור והצלה של מוזיקה שורשית, ועם ירדן ארז, מלחין ומעבד ומולטי-אינסטרומנטליסט שאליו הבאתי את כל האוצר המוזיקלי שהתעורר אצלי”.
אמיתי מוסיף ומציין כי בעקבות המפגש המחודש, החלו הוא וירדן בעבודה יצירתית מופלאה: “יש לו קרדיט ענק ומרכזי בכל היצירה הזו. תוך כדי התהליך ולפני שהיה בידי חומר למופע שלם, כתבתי למרכז ענבל בת”א שאני מעוניין להופיע אצלם עם שירת הדיוואן החדשה. הם התלהבו וקבענו תאריך. בינואר 2019, שנים אחרי שהקזתי דם כדי ללמוד את השירים הללו שלבסוף נטשתי בדרכי, עליתי עם ירדן ארז, ירום איטה וגל מאסטרו על הבמה ועשינו הופעה חלומית”.
מאז פיתח אמיתי עוד שני הרכבים, שמבצעים מוזיקה חדשה ומקורית לשירת הדיוואן השורשית, אחד עם שירים שנועדו למחול ושני עם שירי אבן גבירול בלחנים תימניים. “חשוב לי שיבינו”, הוא מדגיש, “בשירת יהודי תימן יש שני ז’אנרים מרכזיים ושניהם חשובים ומיוחדים. האחד הוא שירת הדיוואן, שהיא שירה מתוך טקסטים כתובים על ידי משוררי תימן וספרד שקובצו בתוך ספרי הדיוואן ועוסקת בתפילה ובתכני רוח של העם בכללו, והשני הוא שירת היום-יום שהייתה שירה בעל-פה עם טקסטים עממיים ושעסקה בענייני הפרט ובעיקר בחוויות מעולם האישה”.
למה בחרת להתמקד דווקא בדיוואן?
“זה עולם שמעסיק אותי ומניע אותי יותר, גם מבחינת הטקסטים וגם מבחינת הלחנים. יהודי תימן שימרו לחנים השונים לגמרי מלחני הסביבה הערבית-מוסלמית שמסביבם וזו תופעה ייחודית מאוד. עבורי זה אוצר בלום של סאונד וניגון ואני מחויב אליו בכל כולי. משום מה בעשרות השנים האחרונות, כמעט בכל כינוס או אירוע שרצו לבצע בו שירה תימנית ביצעו את אותם שלושה-ארבעה שירים שגורים ומפורסמים, ובדרך כלל באותו אופן. אני לא מבין מדוע לא קם מישהו ומחדש ומביא שירים נוספים מהרפרטואר העממי. לדעתי הדבר נובע מאי ידיעה או משיכחה, וזה דבר שאני מעוניין לעצור”.
ומה הלאה?
“התכנית היא לקחת את המוזיקה שלנו בהזדמנות הראשונה לסיבוב הופעות עולמי. על אף שהיא נטועה עמוק בתוך שורשיות יהודית יש בה משהו אוניברסאלי חזק ואני שומע את זה מכל תייר ואורח שיוצא לו להגיע במקרה להופעה כלשהי. חשוב לי לצאת עם זה החוצה ולתרום את הסאונד הייחודי הזה למערבולת הצלילים הבינלאומית. כיום אני מבצע רפרטואר חדש שיכול למלא לפחות ארבעה אלבומים ואני עוד ממשיך לחקור ולפענח. אני מעביר סדנאות שירה לילדים ומבוגרים ובקרוב גם פותח קורס מחול ביחד עם הרקדן אייל עוגן, לחידוש ומהפכה גם בתחום הצעד התימני, שבדומה למוזיקה עבר גם הוא תהליך רידוד והשטחה”.
אמיתי מסביר כי הוא חש אחריות רבה כלפי המסורת המוזיקלית-רוחנית שלו. “כשאני מופיע ומלמד, אני זוכר בגעגוע את כל אותם ישישים בבית הכנסת ובמפגשי הג’עלה שמהם למדתי מתוך הקשבה והתבוננות. אני מרגיש שכמותם אני מעביר הלאה את הניגונים הללו בחזרה אל הקהילה אל כל לב אנושי שהשירה נוגעת בליבו” הוא מסכם.
כאמור, ביום שלישי, 7.6, יופיע אמיתי ביחד עם ההרכב שלו בפסטיבל “ימי מוזיקה יהודית” בבר אילן, בניהולו של ד”ר יובל רבין, מוזיקולוג ונגן עוגב בינלאומי. “ד”ר יובל רבין פנה אלי ואמר שהוא עוקב אחרי המוזיקה שאנחנו יוצרים וישמח לארח אותנו בפסטיבל. הפסטיבל, שמציין עשור, מעוניין לתת במה איכותית למוזיקה יהודית לגווניה תוך הקפדה על איכות, מתוך רצון ליצור גשרים אמנותיים בין מזרח ומערב, בין ישן וחדש ובין העממי והאקדמי”.
