זהר וילסון מפרדס חנה-כרכור נבחר להשתתף בפסטיבל פסטיבל דרך גוף BODYWAYS, פסטיבל התנועה הגדול של ישראל שיוצא לדרך ב-4-6 במאי בגליל המערבי, שם יעביר סדנא שהוא פיתח בשם צ’יקו -דאנס. בסדנה לוקחים את הכלים מעולם הצ’יקונג, כולל הכלים התנועתיים והאנרגטיים, ומשמישים אותם עבור רחבת הריקודים.
וילסון (57), בזוגיות ואב לילדה, הגיע לתחום הטיפולי כשהתגורר בניו יורק, שם עבד במשרד פרסום, עוד בשנות ה-90, והרגיש צורך עז לעשות שינוי. “שם בניו יורק התחלתי לעבור לראשונה שינויים, לתרגל יוגה, לאכול מזון טוב יותר, לצאת לסדנאות ולריטריטים והחשיבה שלי והתודעה שלי השתנו”, הוא מספר.
וילסון מצא את עצמו במקום קשה שעובד בעבודה שהייתה פעם חלום חייו, להגיע בתור ישראלי צעיר בניו יורק ולהתחיל להתברג במשרד פרסום בתפקיד זוטר, בדיוק כמו בסרטים ההוליוודיים.
// זהר וילסון בפסטיבל דרך הגוף בגליל. צילומים: אדוארד שמיס
הוא צמח לתפקיד סופרווייזר עם משרד משלו עם חלון הצופה אל האמפייר סטייט בילדינג. לאחר כמה שנים החל להרגיש שהוא כבר לא במקום הטבעי שלו ונמצא במלכוד: עבודה שממלאת לו את הכיסים אך מרוקנת לו את הנשמה.
באותה התקופה נרשם ללימודים במכון לתזונה אינטגרטיבית, ובסיומם החל לסייע לאנשים לשפר את אורח החיים שלהם. עיסוקו החדש נגע בהרבה תחומים כמו בריאות, פעילות גופנית, קריירה, זוגיות, רוחניות. הדבר אפשר לו להתפטר מהעבודה במשרד הפרסום ולהתחיל חיים חדשים בתחום הזה.
כך הקים וילסון בניו יורק את מרכז “ALOK HOLISTIC HEALTH” שם פגש מטופלים באחד על אחד, הנחה סדנאות ואירח מורים בינלאומיים בתחומים השונים: רוחניות, בריאות, תנועה. לאחר 16 שנים בניו יורק, חזר לארץ והתחיל שוב מחדש עם קליניקות בתל אביב ובפרדס חנה. בתל אביב, וילסון מקבל בקומה 28 ואילו בפרדס חנה במעגל טיפולי שיצר בחלק המרוחק של חצר ביתו, תחת עצי רימון, פקאן ושסק. “לטבע יש יכולות ריפוי משלו,”, הוא מציין.
כיום הוא מטפל בפסיכותרפיה המשלבת חיבור לגוף, לרגש, ולרוח, ומנחה שיעורי וסדנאות צ’י קונג, שזה כלי טיפולי מאד עוצמתי העובד על כל מערכות הגוף: שרירים, שלד, מערכת הנשימה, אברים פנימיים וגם על הרגש ומחבר אותנו לצ’י שזה כוח החיים שלנו.
// “החשיבה שלי והתודעה שלי השתנו”
כבר הרבה שנים שהוא משתתף בפסטיבל התנועה הגדול בארץ, כאחד המורים המובילים. “אני מאד אוהב את הפסטיבל וגם את הלוקיישן בכפר המחול בגליל, השילוב של מתחמים סגורים עם רצפה המיועדת לריקוד ותנועה עם מתחמים בחוץ על הדשא ובין העצים”, מסר זהר.
וילסון יעביר סדנא ספציפית בפסטיבל BODY WAYS שיתקיים ב-4-6 למאי בגליל המערבי, בשם צ’יקו -דאנס. זוהי סדנא שהוא פיתח, בה לוקחים את הכלים מעולם הצ’יקונג, התנועתיים והאנרגטיים, ומשמישים אותם עבור רחבת הריקודים.
“זה להשתמש במקומות בגוף שאנחנו פחות מכירים ומחוברים אליהם, למשל האגן. אצל רוב האנשים כיום, האגן הוא די מקובע. לא כל כך בתנועה. כשאנחנו מאפשרים לאגן שלנו יותר תנועתיות, הוא הופך להיות הגה המוביל אותנו באופן בטוח ויצירתי”, משתף זהר לקראת הסדנא.
כשנשאל מה הריקוד והתנועה מאפשרים לו ענה: “אני כבר לא ילד. זה נותן לי להיות בתפקוד גופני טוב, זה משפיע על הבריאות וגם על מניעת כאבי גב וברכיים שהיו מנת חלקי בעבר. זו פעילות שמאד מיטיבה עם הגוף ומלמדת אותו איך להתנהל נכון. גם ביציבה, גם בתנועה. יש משהו מאד נעים בחיבור לגוף. כשאני מחובר לגוף האינטראקציה שלי עם העולם היא אחרת”.
ומה לגבי החלום שלו? “יש לי חלום לחיות בקהילה עם חיבור לטבע. קהילה שיש בה יחסים טובים, אקולוגיה, חיים על אדמה. מקום וקהילה שיאפשרו לאנשים להגיע ולהיחשף לדברים שונים שהם מעוניינים בכדי להיטיב לעצמם את החיים”.
ולא רק וילסון יהיה נציג המושבה בפסטיבל: סיגל זיו הפכה להיות רקדנית מגיל צעיר מאוד, מהרגע שהיא מכירה את עצמה, כבר בעברה למדה ריקודי בטן קלאסי, מודרני ,ג’ז, פלמנקו, טרייבל פיוז’ן- תחום שהביאה אותו בעצמה לארץ ועוד.
אבל את רוב ההכשרה המקצועית שלה קיבלה סיגל לאחר שבמשך 8 שנים רקדה בלהקת ענבל בארץ ובכל רחבי העולם, והפכה בעצמה להיות יוצרת עצמאית במחול כשיצאה מהלהקה בשנת 1997, מאז ועד היום. “אני יוצרת עצמאית, כוריאוגרפית המוכרת על ידי מנהל התרבות, עמותת הכוריאוגרפים.
“יצרתי שפה תנועתית עם השנים, שפה שבעצם ממזגת ניואנסים של תנועה מהמזרח ומהמערב יחד לשפה תנועתית הרמונית ונשית שמשפיעה על חיבור של נשים לעוצמות הפנימיות שלהן”, מספרת סיגל.
// סיגל זיו. צילום: רוית זיו
עד הקורונה סיגל היתה רגילה לחיות על הקו ולטוס לחו”ל להעביר סדנאות אבל בשנים האחרונות, מאז הקורונה, היא בעיקר מעבירה קורסים לנשים בפרדס חנה-כרכור ובתל אביב וגם הקימה להקת מחול שנקראת “נביעה” עם 6 נשים שמביאות הרבה אנרגיה של אופטימיות, אחדות, שמחה ומה שנקרא מחוללות בציר האהבה.
כיום סיגל מלמדת את החיבור בין עולם הרוח והתודעה, לבין עולם התנועה והגוף, מטפלת בגוף בשיטת אילן לב, פיתוח של הפלדנקרייז, עבודה על השלד, במטרה להעיר את הגוף ליכולות ולפוטנציאל שיש לגוף לרפא את עצמו.
כאמור, היא תשתתף בפסטיבל בגליל המערבי, שם היא מרגישה פלטפורמה רצינית המביאה לידי ביטוי את המורים גם כפרפורמרים וגם כתלמידים. “כולם מגיעים להתלכד יחד ולעשות את הדבר שאנחנו הכי הרבה אוהבים, שזה לתת תשומת לב לתנועה של הגוף שלנו, של הנפש שלנו ושל הנשמה שלנו. זו בעצם מהות החיים” מספרת סיגל בהתרגשות.
// צילום: משה מוזס נחומוביץ
בפסטיבל סיגל תנחה סדנא של מחול האלה, שכוללת את תנועת האינסוף ונפלאות האגן. “אני מרגישה שכל אישה צריכה לדעת את כל הפוטנציאלים המדהימים בגוף שלה, לחולל אהבה, שמחה ובריאות. מבחינתי, זה היעוד שלי לפתוח לנשים את הדרך לעצמן”.
המחול עבור סיגל הוא כלי להזכיר לאנשים, לא רק לנשים, את קדושת החיים על פני האדמה. “אנחנו על פי רוב נוהגים להסתחרר מהמטריקס שבחוץ ושוכחים את הגוף שלנו, נכנסים לתנועה אוטומטית שבעצם מרדימה לנו את המוח ואת הנשמה. מה שהריקוד עושה בפועל הוא מחבר חזרה לתחושת נוכחות של כאן ועכשיו, מחבר חזרה לנשימה, מחבר לשים את הלב במרכז ולהתייחס אלייך , לגוף שלך. סוג של משאב אנרגטי לגוף ולנפש”.
