ד״ר מירב יוגב, ילידת בית אליעזר, תושבת חדרה, חוקרת מוח, מייסדת מרכז מיר”ב לטיפולי גוף נפש, חברת סגל, מרצה וחוקרת באקדמית עמק יזרעאל. שירתה ביחידת מחקר ופיתוח בחיל המודיעין בצה”ל, בעלת תואר ראשון בהנדסת מזון וביוטכנולוגיה, תואר שני בביו-טכנולוגיה ודוקטורט ברפואה מהטכניון. במסגרת הדוקטורט עסקה בפיתוח תרופה לאלצהיימר. את הפוסט דוקטורט עשתה במחלקה לגנטיקה באוניברסיטת תל אביב. בסיום לימודיה עבדה בחברת סטארטאפ המפתחת טיפול חדשני לאבחון של סרטן. פרסמתי מאמרים רבים שהתפרסמו בכתבי עת רפואיים בינלאומיים רפואיים. כיום, היא חברת סגל, מרצה וחוקרת באקדמית עמק יזרעאל בחוג לסיעוד המכשיר אחים ואחיות אקדמיים בלימודי תואר ראשון ושני. כמו כן משמשת כיועצת לענייני סטודנטים המסייעת לסטודנטים בפתרון בעיות אישיות ואקדמיות, תפקיד שבה לידי ביטוי בצורה משמעותית בתקופת הקורונה בסיוע לסטודנטים בתחומים שונים.
המוח.
כמרצה זכיתי בתעודות הוקרה והצטיינות ואף זכיתי לתואר מרצה מעוררת השראה באקדמית עמק יזרעאל. אני גם מרצה בנושא המוח ומה שמעבר לו לארגונים גדולים, גופים פרטיים ולקהל הרחב. כמו כן, מרצה בהתנדבות בנושאים שונים כגון התמכרויות לבני נוער, ניצולי שואה ועוד. בסוף החודש ארצה בהתנדבות בטורבינה- מרכז צעירי חדרה בנושא מוח ושיווק.
ההיכרות עם שלמה ז”ל
את בעלי שלמה הכרתי בזמן שרותי הצבאי, במהלך התואר הראשון נשאנו ובני הבכור יגל (בן 23, סטודנט) נולד לקראת סיום התואר. במהלך התואר הראשון נולדה בתי יהב (בת 21 גרה ברמת הגולן ועובדת בחקלאות כעבודה מועדפת) ובדוקטורט נולד בני הצעיר הלל (בן 17, לומד בדמוקרטי ומדריך במועדון הימי בחדרה). ילד בכל תואר.
בתקופת הדוקטורט, שלמה בעלי חלה במחלת הסרטן מסוג מלנומה (סרטן העור), הגילוי היה מפתיע ולא פשוט. שלמה היה סגן מנהל של מע”מ חדרה, אדם מיוחד במינו, איש משפחה ובן זוג תומך שתמך בי מאוד במהלך לימודיי ותמיד האמין בי. החלטנו יחד למצוא פתרון. הקדשתי משאבים רבים בחיפוש אחר מזור למחלתו. לאחר שמוצו כל האפשרויות בתחום הרפואה הקונבנציונאלית ונאמר לנו על ידי הרופאים המטפלים שאין בידם עוד איך לעזור לשלמה ומכיוון ששלמה היה אדם מאוד מעשי, החלטתי שחייבים למצוא פתרון ולעשות משהו. פניתי לרפואה ההוליסטית על מנת ללמוד כלים נוספים שיוכלו לסייע לו. למדתי שיטות טיפול רבות, הטיפולים הקלו על שלמה מאוד ושיפרו את איכות חייו, אך לצערי, לאחר שבע שנים בהן סעדתי אותו באהבה, שלמה נפטר וזאת לאחר שלוש שנים מאז שהרופאים אמרו שאין מה לעשות יותר. ביום פטירתו הרופאה שלו התקשרה ואמרה לי – ‘לא יודעת מה עשית אך משהו שעשית הצליח להאריך את חייו הרבה מעבר למצופה’. בעיני זה שילוב של אהבה והטיפול.
שילוב הידע הרפואי האקדמי שלי, מחקרים בהם השתתפתי כחוקרת בתחום המוח והרפואה יחד עם הידע ההוליסטי ורפואת גוף נפש וכמובן הידע שצברתי במהלך מחלתו של שלמה, הובילו אותי לפתח שיטת טיפול וריפוי המבוססת על מדעי המוח והרפואה בשילוב רפואת גוף נפש.
לפני כעשר שנים, הגשמתי חלום והקמתי את מרכז מי”רב (מירב יוגב ריפוי באור) לרפואת גוף נפש בחדרה, בו אני מטפלת בקליניקה ומסייעת לאנשים רבים, החולים במחלות שונות ומסייעת להם לרתום את כוח המוח שלהם להבראה ולחיים טובים ומאושרים. כמו כן, אני מעבירה קורסים וסדנאות על מנת להעביר את הידע שלי הלאה במטרה לעזור ולסייע לכמה שיותר אנשים. הבנתי שבעצמי לא אוכל לסייע לכל האנשים ולכן נוצר צורך להכשיר מטפלים נוספים. החלום שלי שכמה שיותר אנשים ידעו שאפשר להיעזר ביכולות של המוח שלהם לבריאות מיטבית ולחיים טובים ומאושרים. הכול קיים בתוכנו.
לפני כשנתיים, הוענקה לי תעודת הוקרה מטעם עירית חדרה ומועצת הנשים על היותי אישה פורצת דרך.
המוטו שלי שאותו אני מעבירה גם לסטודנטים שלי באקדמיה וגם במרכז מיר”ב, שהמטופל הוא לא רק המחלה אלא קודם כל אדם המורכב מגוף ונפש ויש להסתכל עליו בהסתכלות שלמה. מאמינה באהבה ובעשיית טוב בעולם ובכך שניתן לסייע לאנשים להירפא ע”י רתימת כוח המוח שלהם עצמם בעזרת כלים פשוטים. על כך יעידו מטופלי הרבים וכן מטפלים רבים שלמדו אצלי את שיטת הטיפול.
מהו הזיכרון הכי מוקדם שלך?
אני בת כשנה וחצי פוסעת יד ביד עם סבתי האהובה הולכות לכיוון משאית שיש בה קרח. שנים חשבתי שאולי זה דמיון אך ששאלתי את סבתי אמרה שזה זיכרון אמיתי.
מתי היית הכי מאושרת?
שאני רואה את הילדים שלי צומחים ומתפתחים כל אחד בדרכו שלו, מאושרת לראות אותם חיים על פי ערכים של אהבת אדם ועזרה הדדית. גם הסטודנטים שלי מאקדמית עמק יזרעאל גורמים לי לאושר רב ונחת, כאשר אני פוגשת אותם כבוגרים, כאחים ואחיות, מלאכים אנושיים.
מתי היית הכי קרובה למוות?
עם גילוי מחלתו של בעלי ז”ל וכמובן עם מותו. ליוויתי אותו בכל רגע ורגע עד נשימתו האחרונה החזקתי את ידו כל הזמן, היה לי חשוב שירגיש שהוא לא לבד. מבחינתי מוות הוא של הגוף, והנשמה היא נצחית ונוכחת תמיד.
מה גורם לך שמחה?
אני אדם ששמח מכל דבר קטן, מפרח שפורח בגינה, מהכלב שלנו שמקשקש בזנב, מחיבוק, ממפגש משפחתי, מהילדים, מחיוך, ממעשה טוב, שאני רואה את הניצוץ בעיניים של הסטודנטים שלי באקדמית עמק יזרעאל שלי כאשר הם מבינים נושא חדש, שאני יכולה לעזור ולסייע למישהו. האמת שקל לעשות אותי מאושרת, גם ברגעים פחות טובים תמיד מוצאת על מה להודות וממה לשמוח.
מתי טיילת בחו”ל בפעם האחרונה ולאן?
ממש לא מזמן, טסנו בסוף פברואר לפסטיבל המסכות בוונציה. חלום שהיה לי כבר מספר שנים להגיע לשם. כבר היו ידועים מקרי קורונה מעטים והתלבטנו אם לבטל. בארץ עדין לא היו מקרים וגם באיטליה היה מקרה אחד ברומא כך שחשנו בטוחים. נחתנו בוונציה והיה מקסים, המסכות הססגוניות, התחפושות המרהיבות בשילוב יופייה של העיר. תוך כדי השהות בפסטיבל החלה ההתפרצות הגדולה באיטליה והפסטיבל קוצר. מהטיול הזה חזרנו הישר לבידוד של שבועיים שיצאנו מהבידוד הצטרפנו לכל עם ישראל לסגר הכללי.
מתי בכית לאחרונה?
אני רגישה ומתרגשת. רואה ביכולת להתרגש עוצמה, היכולת לראות את היופי בכל ולהוקיר. הרבה מדמעותיי קשורות להתרגשות. אחד החלומות שלי היה לחתן זוגות בחתונה רוחנית ואישית. זו זכות גדולה ומרגשת מאוד לחתן זוג להקמת בית ומשפחה, ללוות אותם במעבר בין אני ואנחנו. שבוע שעבר זכיתי לחתן זוג יקר לליבי אביב ונוי ולערוך טקס אישי עבורם בנוכחות משפחה וחברים. זלגה לי דמעה של אושר שראיתי את התרגשות והשמחה שלהם.
גם אתמול זלגה לי דמעה מהתרגשות מהמפגש בין בני הבכור הלומד בחו”ל שחזר לארץ לחופשה ושלח לי תמונה מרגשת שלו ושל האחיינית החדשה שנולדה לנו לפני ארבעה חודשים ובשל הקורונה נפגשו לראשונה רק עכשיו.
מהו הפחד הכי גדול שלך?
שיקרה משהו לאחד הילדים שלי. זה משהו טבעי במשפחה שחוותה אובדן. אך אני לא נותנת לפחד להשתלט עלי ולשבש את החיים, משתמשת בשיטות בהם אני מטפלת גם באחרים של יצירת מציאות וחשיבה חיובית. מאמינה שדאגה מחלישה גם את האדם הדואג וגם את זה שדואגים לו.
איפה את נוהגת לבלות?
אני מאוד אוהבת לטוס ולהכיר תרבויות שונות. בתקופה זו אני עובדת בעיקר מהבית וזה מאפשר יותר זמן איכות עם המשפחה. מאוד אוהבת לבלות בחיק הטבע, לטייל בארץ ולנשום את אוויר הים, מבחינתי לשבת מול הים זה סוג של מדיטציה.
מהי חדרה בשבילך?
עיר מולדתי, המקום בו גדלתי, המקום בו גרים משפחתי ואנשים יקרים לליבי. האנשים הטובים והאכפתיים בעיר מרגשים אותי, ישנם פרויקטים רבים של עזרה הדדית. המיקום של חדרה נפלא, הקירבה לים ולנופים הירוקים.
גוף-נפש. עד כמה החיבור הזה חזק ומשמעותי?
הגוף והנפש מבחינתי מהווים יחידה שלמה היוצרת את האדם השלם, הגוף הוא מקום משכנה של הנפש. ללא הנפש הגוף הוא חסר חיים אך ללא הגוף הנפש לא מוצאת את מקומה בעולם הגשמי. אחד לא יכול להתקיים ללא האחר. כאשר אדם נמצא במשבר נפשי הגוף נותן אותות וכאשר הגוף פגוע זה עלול להשפיע על הנפש, כך נוצרות מחלות. המוח שלנו הוא זה שיוצר את המחלות שלנו כפתרון ביולוגי למצבי משבר וסטרס. לכל מחלה יש בסיס של קונפליקט משלה, הבנת הקשר זה מאפשרת למוח ליצור ריפוי פיזי ונפשי. זה כל פעם מרתק ומרגש אותי מחדש לשמוע סיפורים אישיים של מטופלים ולעזור להם להבין מתוך הסיפור האישי שלהם את הדרך לריפוי.
איפה את רואה את עצמך בעוד 20 שנה?
שיטת הטיפול שפיתחתי, משלבת ידע רפואי עם ידע מתחום הגוף והנפש. כיום יש עשרות מטפלים שלמדו את השיטה ורבים מהם מחדרה והסביבה. החזון שלי שעוד ועוד אנשים ילמדו את השיטה שבהחלט משנה חיים, לטפל בעצמם ובאחרים ולהשתמש בכלים המדהימים הללו לשיפור איכות החיים והבריאות. רואה עצמי מלמדת את השיטה גם מחוץ לישראל, בכל העולם כך שעוד מטפלים ואנשים יוכלו לרכוש את הכלים הללו. אני מאמינה כשהכלים הללו יגיעו לעוד אנשים זה יכול להשפיע לא רק ברמת הפרט אלא ברמת הכלל והחברה. אני שוקדת בימים אלו על כתיבת ספר המשלב את עקרונות השיטה ועוסק ביכולתו של המוח לרפא אותנו ואיך אפשר להשתמש ביכולת זו בחיי היום יום לחיים טובים, בריאים ומאושרים. רואה את הספר יוצא לאור ומתורגם לשפות רבות.
רואה עצמי ממשיכה להתפתח בתחום האקדמי ומפתחת מחקרים באקדמיה המשלבים ידע רפואי קונבנציונלי עם מחקרי גוף נפש, במטרה למצוא פתרונות שישפרו את איכות החיים ותוחלת החיים…
מניחה שבעוד עשרים שנה אהיה גם סבתא לנכדי ומאחלת לכולם נחת ובריאות.