שרון דואק, ילידת מדבר (ערד) שהצפינה למושבות הברון, תושבת בנימינה. משוררת, יוצרת, עוסקת בכתיבה. חובבת טבע, מדע ופילוסופיה ונוטה לשלב אותם בשיריה. להוציא מכתיבת שירה, מוזיקאית פעילה ומייסדת ז’אנר הג’אם פואטרי (שירה מדוקלמת על בסיס אלתור מוזיקלי), אוהבת תיבול חריף והומוריסטי להגיגי רצינות, ומייסדת מגזין “סופיה” למדע ופילוסופיה. טעמה מעולם ההייטק, הניהול, הבידול והשיגול ולבסוף התיישבה תחת אקליפט ענק, לכתוב בשלוות עולמים. ספרה הראשון “שירת פֹּה-אֵין-‘תָּה” יצא במימון מלא של הוצאת אחוזה חיפה, במאי 2017, ושירים ממנו התפרסמו ב”הארץ”, “מעריב” ובמגזינים כגון “מיטב” ו-“כביש 1”. לאחרונה יצא ספרה השני – “המשורר את”.
מה הזיכרון הכי מוקדם שלך?
תרחיש אימים של ממש – אמי זורקת לי פלסטלינה לפח שמתחת לכיור… הכל חשוך מסביב, רק הפח מואר, היא מחלצת מילים שאינני זוכרת פשרן אך ניכר שהיא כועסת ומנסה ללמדני לקח, כולי הלומה מהעניין.
אינני יודעת באיזה גיל מדובר, אבל זה וודאי פתח למחקר על עיוותים בתפיסת המציאות אצל ילדים…
מתי היית הכי מאושרת?
כיום אני מאושרת. בעיני אושר הוא מצב פנימי שיכול להיות מושפע מהימצאותם של גורמים חיצוניים כמו זוגיות, נחת רוח, מימוש עצמי, ממון.
ככל שהגורם הוא פחות חומרי, כך הוא משפיע יותר על האושר.
כיום אני בזוגיות אוהבת, בהריון, מוקפת משפחה וחברים טובים, בבריאות ובשפע, ואין ספק שזה תורם לחיזוק תחושה יציבה של אושר. טוב לי ביקיצתי עם שחר ובמשכבי המוקדם מידי למוזיקאית מסתבר… אחד הדברים שתורמים לתחושה הזו היא פרופורציות. המחשבה שאנחנו אבק ביקום, זמניים, ושאל לנו לכלות זמן על ויכוחים והשגות, התובנה הזו מאוד מגדילה אצלי לפחות, את תחושת האושר.
מתי היית הכי קרובה למוות?
יותר מידי פעמים… כשיש אלרגיה לחלב אסור להתרגש מהמוות. צריך להיות זהירים ואם קורה ואכלתי דבר מה חלבי בטעות, ולו במעט, עליי לפעול בקור רוח וברגיעה מוחלטת כדי לשרוד את המצב.
פעם הלשון שלי כבר הייתה כל כך נפוחה מהתקף אלרגיה שלא יכולתי להכניס אותה לפה. עם זאת נשארתי רגועה, ועוד בטרם הגיע האמבולנס, כתבתי את פירוט האלרגיה שלי על דף, וכן שהזרקתי אנדרנלין ולא עזר. בינתיים קיררתי את אזור הפה והלשון עם קרח והרמתי את הראש לפתיחת נתיב חמצן. הפרמדיק שהגיע הופתע לראות את מצבי, ומיד הזמין מסוק לביה”ח, תוך כדי שהוא משכיב אותי באמבולנס עם חמצן וחומרים להזרקה מיידית. כמובן שעוד טרחתי לשאול אותו בגמגום של חצי עילפון מה הוא בדיוק מזריק לי ובאיזו כמות… צחקנו על כך מאוחר יותר. אין ספק שאני חבה לו את הקרב הזה עם מלאך המוות.
מה גורם לך שמחה?
כשדברים חיוביים שנמצאים בדמיוני הופכים למציאות. זה יכול להיות שיר חדש שהיה בדמיוני ומצא את דרכו אל הרדיו, וזה יכול להיות יבול מוצלח בגינה.
מתי טיילת בחו”ל בפעם האחרונה ולאן?
טיילתי בשנה שעברה בדרום אתיופיה עם חברה. דרום אתיופיה היא יעד קשוח ביותר. אם הודו היא מדינת עולם שלישי, דרום אתיופיה היא עולם שישי. כפי קפא העולם בארבעת אלפים השנה האחרונות. קשה לתאר זאת במעט מילים, אז אני עובדת כרגע על כתבה רחבה לגלובס. בינתיים יוצא שההיקף הוא כמעט חצי ספר.
מתי בכית לאחרונה?
אני בחודש תשיעי כעת, זה מתוכנת כברירת מחדל שבועית…
מהו הפחד הכי גדול שלך?
אינני אדם שחושב רבות על פחדים או תרחישי אימה (במילים אחרות – אינני פולניה), ועם זאת, לא הייתי רוצה שאסון כלשהו יפקוד את האהובים והחשובים לי.
איפה את נוהגת לבלות?
אין כמו בבית. וכשנמאס הבית – מסעדה טובה, סרט, הופעות, שירה, והשיא יהיה בוודאי פסטיבל הג’אז הגדול באירופה המתקיים מידי שנה בהולנד. אקסטזה של שלושה ימים, בעלות די אטרקטיבית יש לציין, שמכניס אותי לאופוריה אמנותית של ממש.
מהי בנימינה בשבילך?
השכנים שמזמינים לארוחת שישי, השדות לצד פסי הרכבת, והקרקע הנושמת בין הבתים. אני כמה שנים טובות באזור, ומושבות הברון הפכו עבורי לבית שאינני מפסיקה לתור את שביליו. אגב, הירקות והפירות האיכותיים באזור שאנחנו רוכשים מחקלאים הם חרב פיפיות – שום סלט במקום אחר כבר לא טעים לנו באותה מידה כמו בבית…
היריון בקורונה. חוויה קשה או מאתגרת ומעצימה?
אין בי חשש מבחינה בריאותית או שינוי בהתנהלות היות ואני ממילא עובדת מהבית, וכן לא חלה עליי חובת מסכה בשל ההיריון. ואולם הקורונה נתנה את אותותיה ברבדים אחרים בחיי, עבודות שבוטלו, סגר מתמשך. אני צפויה ללדת בסגר הבא הצפוי, האם יוכלו לבוא לבקר אותי? הדברים הללו מעורפלים כרגע, ואין ספק שההתנהלות הממשלתית לא תורמת לבהירות.
עולם התרבות ספג מכה קשה. איך בונים את עצמך מחדש?
אני פחות דואגת למשוררים. ממילא התחום שלנו נישתי, מצומצם וחסר פרנסה גם בימים רגילים. ראית פעם משורר עשיר? ביאליק – ברגע שהקצו לו בית מפואר ומעמד – הפסיק לכתוב… אני כן דואגת לעמיתי לתחום המוזיקה. אני אינני מתפרנסת מהמוזיקה לבדה, אבל אלו שכן מתפרנסים מאמנויות, חוטפים אותה הכי קשה וזוכים להתעלמות כמעט מוחלטת מהממשלה. מדובר בציבור גדול ואינטיליגנטי, שאמור להיות הרוח שמנתבת את ספינת המפרשים שנקראת ישראל.
הוצאת לאור ספר שירה חדש – “המשורר את”. איזה מקום תופסת השירה בחייך?
היא שם מאז שזוכרת את עצמי. ותהיה שם אחרי שאמות. כבתי הבכורה, ככה היא השירה. בעבר לא חשבתי שמישהו יהיה מעוניין בה, אבל הנה, יצאה לאור ומחזרים לה לרוב.
אם היו לך 3 משאלות, מה היית מבקשת?
משום מה אני מתעסקת בשאלה הזו הרבה. כנראה שהייתי מבקשת שייעלמו כל הטפילים מבלי שתופר שרשרת המזון, שאוכלוסיית האדם על פני כדור הארץ תידלל משמעותית על משאביה, ושכל מי שמונע מאגו או מכוח לא יהיה בעמדת שליטה. הייתי רוצה גם לבקש שגברים יוכלו ללדת, שיהיה שיוויון בין נשים וגברים, ושלא תימצא פסולת משמעותית שאינה אורגנית. בקיצור יש לי הרבה בקשות, אם זו פנטזיה אני רוצה תשע משאלות.
איפה אתה רואה את עצמך בעוד 20 שנה?
מנהלת עם בן זוגי הוסטל בחו”ל, מגדלת אורגני, ומקפידה להוציא לאור כל תו ומילול שבאים לשפתיי, עד כתיבת שירים לאמנים בסדר גודל עולמי.
הַפּוֹלִיטֶיאָה / שרון דואק (“השיר זיכה אותי בטיסה להונגריה כמשוררת אורחת באקדמיה הלאומית לתרבות שם”)
עַם יִשְׂרָאֵל הוּא יְצִירָה תַּחַת לַחַץ
שֶׁלֹּא הָיָה נִתָּן לִצֹּק אַחֶרֶת
עַם יִשְׂרָאֵל הוּא אָמָּן מְתֻסְכָּל
שֶׁחָתַךְ אֶת אֵיבָרוֹ לְמַעַן יֵדְעוּ שֶׁמּוּכָן
לַעֲשׂוֹת הַכֹּל בְּשֵׁם
שְׂדֵה חִטָּה עִם עוֹרְבִים
בְּנִגּוּד לְוָאן גּוֹךְ
אֵין חֵן בַּקַּוִּים
שֶׁל הָאָרֶץ הַזֹּאת.
עַם יִשְׂרָאֵל הוּא אַשַּׁף הַזְּכוּכִית
נָפַח עַד לְדַק אֶת נִבְכֵי הַמַּבְחֵנוֹת
בָּהֶן שִׁלֵּחַ נִסּוּיִים כִּימִיִּים
עַל שִׁלּוּבֵי עַמִּים
עַם יִשְׂרָאֵל חַד הוּא
מִנִּי רַבִּים
עַם יִשְׂרָאֵל עָקַב אֶת אָחִיו
כִּבְמַעֲשֵׂה רַתָּכִים
עַמְיִשְׂרָאֵל אַחִים.
וְהִַלֹּא חִכְּתָה פֹּה אַחַת חַמָּה, כֹּה יָפָה
שָׁדֶיהָ חֵיפָה
מֶרְחֲבֵי עַכּוּזָהּ בְּתוּלִים
טִפּוֹת זוֹלְגוֹת עַל גַּבָּהּ
רָכַבְתִּי עֲלֵיהֶן
עַד לַאֲגַם תְּשׁוּקָתָהּ
וְהִנֵּה הִתְהַפַּכְתִּי לַמָּוֶת
הַאִם הַמַּרְבִּיעַ יָדַע
שֶׁאֵין רְבִיָּה עַל אַדְמַת הַמְּלֵחָה?
הַמַּבְחֵנָה מַעֲלָה עָשָׁן
הָאָמָּן מְדַמֵּם לָרִצְפָּה
הַלַּחַץ מַתְסִיס צְבָעִים
עַד שְׁחֹר בְּנַחֲלַת הַקְּדֻשָּׁה
וְגָדֵל בְּעֶרְוָתָהּ כָּל טוּב
אַךְ כִּסּוּ טֻמְאָתָהּ רְעָלָה
וּבֵין תְּרִיסֵי הַמֻּטְרָדִים בְּהוֹלַנְד
נִפְלֶטֶת תְּפִלַּת
הַגּ’וֹיְנְט.