פעוט בן שנה התקלח עם כלבו ולפתע נשמע בום: “בעלי והבן היו מלאי דם”

“לקחו לי כמה שבועות לעכל ולהבין האם אני רוצה לספר בכלל מה קרה והאם יש מוסר השכל מאחורי כל הסיפור הזה. לבסוף, החלטתי שכדאי שילמדו ממה שקרה לנו”, מספרת רוני, בפוסט שהפך בימים האחרונים לויראלי ברשתות החברתיות. “לפני שלושה שבועות, ישבתי עם אחותי בסלון בבית בזמן שברק הלך לקלח את ג’וןג’ון. שמענו אותם נכנסים למקלחת וכמה דקות אחר כך נשמע “בוםםם” חזק וגדול.

“רצתי לחדר האמבטיה בבהלה וצפיתי במראה המפחיד ביותר שנתקלתי בו עד כה- ברק ויונתן עומדים מלאי דם באמצע המקלחת, כשסביבם אינספור זכוכיות – עליהם, בתוך המקלחת, בתוך אמבט התינוק ועל הרצפה.
בלי לשאול, הסתכלתי על ברק וחיכיתי להנחיותיו. הוא אמר לי לקחת את גוןגון למקלחת השנייה ולבדוק שלא נכנסו לו זכוכיות לתוך הגוף. רצתי עם התינוק המדמם שלי ותוך כדי שהוא צורח את נשמתו ניסיתי להבין איפה הוא נפגע.

“אחותי, שהייתה איתנו, התעשתה מהר והתקשרה ל”איחוד הצלה”, ואת המספר הבא תשמרו: 1221. בזמן שאני מנקה את גוןגון מהדם ומנסה להבין מה הדבר הנכון ביותר לעשות, הפרמדיק מאיחוד הצלה הספיק להגיע, תוך 4 דקות. הוא הסתכל על יונתן (שלא נתן לו להתקרב אליו) ועל הדם שכבר הספיק להיעצר ושלח אותנו למוקד. אחרי סדרת בדיקות- הבנו שג’וןג’ון (וגם ברק) בסדר גמור, הזכוכיות לא חדרו אל תוך העור והשריטות הן מינוריות לעומת מה שיכל לקרות.

הזכוכית שהתנפצה והחבלות של בנה של רוני || צילום מסך: מהפייסבוק

רוני ממשיכה ומספרת: “תשובות על שאלות שבטח יעלו וכמה מסקנות:  אין לנו מושג איך זה קרה. אולי כי האמבטיה לחצה על המקלחון, אולי בגלל הטמפרטורה (כנראה שלא) ואולי סתם בלאי של המקלחון (גם לא סביר) אבל בגדול- לא הייתה לנו דרך למנוע את זה.

“הפרמדיקים של איחוד הצלה מגיעים במהירות, ויכולים להעניק עזרה ראשונה במקום ולשלוח להמשך טיפול במקרה הצורך. התקשרנו אליהם כי זכרנו שהם מגיעים על אופנועים אבל ניתן ורצוי לפנות למד״א שמפנים את הפנייה גם לאיחוד הצלה.

“קור רוח- אחד הדברים שהכי הכי עזרו לנו לנהל את הסיטואציה היה לא להיכנס לפאניקה בעצמנו כדי לא להלחיץ את גוןגון עוד יותר, ולשמור על קור רוח עד כמה שאפשר. ברגע שאחותי לקחה אותו ממני, פרצתי בבכי של 4 דקות, התעשתי מהר וחזרתי לתפקד.

“זכוכית מחוסמת- זו אולי המסקנה הכי חשובה מכל הסיפור הזה. הסיבה שהזכוכיות לא חדרו את העור ולא פגעו בצורה קיצונית יותר, הייתה הזכוכית המחוסמת שמתפוררת ולא נשברת לחלקים חדים. ו… שיתוף פעולה- המזל שלנו היה שיש לנו את היכולת לשתף פעולה בצורה הטובה ביותר, במיוחד בכל מה שקשור ביונתן. ובמקרים כאלה- לא מאשימים, לא תוקפים, לא רבים, לא מחפשים איך זה יכל להימנע. את הסקת המסקנות עושים בסוף- אבל כל עוד הסיטואציה קורית- מתפקדים ומעודדים אחד את השנייה. בשום דרך אחרת זה לא יוכל לעבוד.