מי שהסתובב בשבועות האחרונים בימי שישי במתחם נוף ים סנטר באור עקיבא, ודאי קלט שולחן ומאחוריו מתנדבים ופעילים מסבירי פנים. מדובר במיזם “בואונדבר” – התארגנות עממית ספונטנית ללא שיוך פוליטי שמטרתה לעורר שיח בין האזרחים.
במיזם מסבירים ש”קמנו והחלטנו שאנו רוצים להציע חלופה לשיח הפוליטי המתלהם. אנו סבורים שכך, באופן ישיר, בלי תיווך של מדיה ופרשנים נצליח לפורר דעות קדומות ולהתגבר על מהמורות אי ההבנה ההדדיות תוך חיזוק החוסן הישראלי-דמוקרטי. השיחה מתקיימת ברחוב, בטיילת, במרכז הקניות או בכל מקום הומה אחר. כל מקום לגיטימי וכל בן שיח ובת שיח מוזמנים”.
אחת המתנדבות שנמצאת במקום היא ד”ר דפנה חיים־לנגפורד שסיפורה האישי – הוא סיפור מופלא. בגיל 16 רופא העיניים שלה המליץ לה לוותר על החלומות האקדמיים, כי היא ממילא תתעוור, אך עם ההתמודדות שלה עם מחלת העיניים הנדירה אובאיטיס, החליטה להוכיח לו שהוא טועה. היום היא כבת 50, דוקטור לביופיזיקה שעומדת בראש חברה שפיתחה תרופה מהפכנית לטיפול באובאיטיס שמצילה את הראייה של מאות אלפי אנשים כמותה.
בשנת 2021 התראיינה ד”ר חיים-לנגפורד למוסף “כלכליסט” של ידיעות אחרונות. “הדבר הראשון ששמים לב אליו בשיחה עם חיים־לנגפורד היא החיוביות יוצאת הדופן”, נכתב אז בראיון עמה. “בכל דבר אפשר למצוא זווית חיובית”, היא אמרה, “כל דבר פתיר, רק צריך לחשוב איך לפתור, מאיזו זווית לגשת למשימה. אני כל הזמן מחפש פתרונות ותהליכים חדשים”.
“הדבר השני שמבחינים בו בשיחה איתה הוא ההומור השחור. כך למשל, היא מספרת בחיוך ש”בקליניקה של מומחה אובאיטיס רואים אנשים מאוד מאוד רזים בגלל הכימותרפיה או מאוד מאוד נפוחים בגלל הסטרואידים. אז את מבינה שאת צריכה שני ארונות בגדים בבית לכל אחד מהמצבים. זו גם סיבה טובה לשופינג” .
“היא גדלה באנגליה, גבעתיים ויהוד, וגרה כיום בזכרון יעקב עם בן זוגה ושני ילדיהם. היא היתה ילדה “סופר־פעילה” עם תשוקה גדולה למדע ולטבע, ששאבה השראה מאביה דוד, שהוא “ממציאן ופותר בעיות סדרתי”. בצבא התנדבה לשרת כמש”קית חינוך, אף שבגלל מחלתה היה לה פטור משירות. ובתום השירות עשתה מסלול ישיר לדוקטורט בביופיזיקה בטכניון”.
