אסי פרץ (Asi C) , דיג‘יי ומפיק מוסיקלי בן 32, בן זכרון יעקב, בוגר בית ספר “החורש” במושבה ואורט בנימינה. בוגר מכללת מיוזיק תל אביב, וסקרץ‘ אקדמי ניו יורק, שירת בצבא בב״ח חיל הים בת גלים בתפקיד מפעיל מערכות ERP , מנגן במועדונים, מסיבות ועל הבמות הגדולות ביותר בארץ לצד כמה טורים מצליחים בארצות הברית, שיתף פעולה עם אמנים כמו הראל סקעת, קפה שחור חזק, נצ״י נצ״, טליסמאן, פלד, האחיות כרקוקלי, טיפקס ועוד. מייצג את ישראל בתחרויות דיג‘ייז בארץ ובעולם. כיום, בעלים של אולפן הקלטות בתל אביב ושל חברת Kaseta djs, מפיק מוזיקה אלקטרונית מקורית לרחבות הריקודים ובשנה האחרונה גם הפיק מוזיקה לוידאו ופרסומות, כשהבולט ביניהם הוא שיתוף פעולה עם חברת Xbox העולמית.
מהו הזיכרון הכי מוקדם שלך?
ככל הנראה, חצר בית ספר החורש, זוכר את החברים, המורים, הכיתות והאווירה הכללית של אותה תקופה שהייתה כייפית, פשוטה ושמחה.
מתי היית הכי מאושר?
בשנת 2012 השתתפתי וזכיתי במקום הראשון בתחרות דיג’ייז ארצית בהשתתפות של מאות דיג’ייז מכל רחבי הארץ, אחרי חודשים ארוכים של אימונים וציפייה, אני זוכר גם את הביצוע שהבאתי בו את עצמי ב-100 אחוז וכמובן את רגע ההכרזה – רגע מאושר בהחלט.
מתי היית הכי קרוב למוות?
מאמין שבכל פעם שאני עולה לכביש, נתקל בהמון תופעות מסוכנות. סעו בזהירות, אנשים.
מה גורם לך שמחה?
לשמח אנשים אחרים. במקצועי אני משמח אנשים דרך המוזיקה, אך גם בחיי היום יום, כל מי שמכיר אותי מקרוב יודע ששמחה היא ערך עליון עבורי, והנתינה ממנה לאחר לא לוקחת ממני אלא מכפילה אותה!
צפו ב- DJ ASI C לאחר ההסכם עם דובאי, הקליקו כאן.
מתי טיילת בפעם האחרונה ולאן?
הפעם האחרונה שטסתי הייתה לרומא עם זוגתי אלינור, קצת לפני ההכרזה והבהלה על הנגיף ההוא שזעזע את העולם. זאת פעם שניה שלי באיטליה ואני מאוהב במקום הזה. בכללי אוהב מאוד לטייל באירופה. וגם, בתקופה הזאת שאין טיסות, יצא לי לטייל ולחקור קצת יותר את המקומות היפים שיש לנו בארץ, בעיקר את הצפון המדהים והיה כיף מאוד.
מתי בכית לאחרונה?
בצפייה במספר סרטונים וכתבות על אישה שמראיינת חסרי בית, מביאה את הסיפורים שלהם בצורה הכי אותנטית ופשוטה ונותנת לקולם להשמע. היו שם כמה סיפורים קורעי לב על אנשים טובים שפשוט המזל לא האיר להם פנים. תמיד עצוב לראות את הפערים האלו בחברה שלנו, נקודת האור היא שהיו שם גם כמה אנשים שבעקבות הכתבה נחשפו לאנשים טובים אחרים שעזרו להם לצאת מהמצב, למצוא עבודה והזדמנות שניה.
מה הפחד הכי גדול שלך?
מי שמאמין לא מפחד.
איפה אתה נוהג לבלות?
הייתי מבלה בדרך כלל במקומות שבהם הייתי גם מנגן ומופיע, בעיקר בעיר הגדולה – מקומות כמו רדיו איפיג’יבי, כולי עלמה, בוקסה, ג’ימי הו ועוד. אלו גם המקומות שמנגנים מוזיקה טובה ומגיע אליהם הרבה קהל מגניב שאוהב מוזיקה. כשאני מרגיש שאני צריך להתאוורר, אני בדרך כלל אחפש את הטבע הכי קרוב אליי.
מהי זכרון יעקב בשבילך?
חד משמעית בית – גדלתי בזכרון יפה, פשוטה, ללא פקקים ועם מלא חניה. כולם הכירו את כולם והמילה ״מושבה״ תיארה באופן מדוייק את הלך הרוח. יודע שהיום גדלנו, התפתחנו, התבגרנו ושדברים השתנו, אבל הקסם עדיין כאן. הליכה ברגל במדרחוב עדיין עושה מה שאף מקום אחר בעולם לא עושה, הנוף ממגדל המים בגבעת עדן עדיין עוצר נשימה, החמימות והמשפחתיות שבשיכון הדרומי עדיין נוכחת עוד ועוד. כיום זכרון מורכבת עבורי בעיקר מפינות קטנות של קסם וזכרונות טובים שמעלים חיוך.
מהי מוסיקה בשבילך?
אני עוסק בתקלוט מגיל 12 והייתי אפילו הדיג‘יי בבר מצווה של עצמי, התחלתי בתור ילד במסיבות בבתים וחצרות ועם הזמן התקדמתי למסיבות יותר גדולות ולציוד יותר טוב. באותה התקופה גם התחלתי ליצור מוזיקה בתוכנות פשוטות במחשב ולעשות רמיקסים, כיום אני משתף פעולה עם אמנים גדולים ברמיקסים רשמיים וגם יוצר ומפיק מוזיקה מקורית משלי שאפשר למצוא בכל מקום – יוטיוב,ספוטיפיי וכו’.
תחום האירועים הוא מאלה שניזוקו הכי הרבה במהלך תקופת הקורונה. איך שורדים?
מהרגע שהבנתי שלא הולכים להיות אירועים בזמן הקרוב, היו לי 2 אפשרויות: האחת היא לבכות על מר גורלי מול הנטפליקס, והשניה היא לעבור למצב של עשייה. שאלתי את עצמי ‘מה עוד אני יודע לעשות’. כמובן שבחרתי באופציה השניה – בתקופה הזו שמתי יותר דגש על ההפקה המוזיקלית, הפקתי מוזיקה לכל מיני זמרים וראפרים, עשיתי הקלטות לטלוויזיה ופרסומות והפקתי מוזיקה ליוטיוברים ובלוגרים מכל העולם. בנוסף, העברתי 3 סדנאות דיג‘יי בזום, בכל סדנה היו כ-50 משתתפים, התחלתי להעביר שיעורים פרטיים בתקלוט מתקדם והפקה מוזיקלית, התחלתי ליצור וולוג ביוטיוב על ציוד מוזיקה ואפילו הקמתי קהילה של דיג‘ייז שעוזרת ומקדמת אחד את השני שזה נורא כיף ומרגש לראות. אני באמת מאמין שהגישה בתקופות מאתגרות היא להפוך את ‘מה איבדתי?’ ל-‘מה האפשרויות שעומדות בפניי?’. קו מחשבה כזה גם מוציא אותנו בקלות מסטייט אוף מיינד נמוך וגם מכוון אותנו לחשוב פתרונות.
מה אנשים לא יודעים עליך?
שבגיל 27 טעמתי קפה בפעם הראשונה, שהצבע האהוב עליי הוא כחול, שעזבתי את הלימודים בגיל 16 והלכתי להגשים את חלומי וללמוד מוזיקה בתל אביב, שאני אוהב לאכול שקדי מרק סתם ככה ושאני בוגר סדנת מהות.
איפה אתה רואה את עצמך בעוד 20 שנה?
ממשיך לעשות את מה שאני אוהב, ליצור, להפיק ולנגן לרחבות ריקודים ענקיות בארץ ובעולם, עם המוזיקה שמגיעה כמה שיותר גבוה ולכמה שיותר אנשים. לצד זה, להמשיך ולהתפתח, ללמוד ולהציב יעדים גדולים ומאתגרים ולצלוח אותם, בעיקר להיות בריא, חזק, שמח ומאושר.