“לבריאות” / מאת אדרת טרכטינגוט ● האם גם בימינו אנחנו משועבדים?
לפני כ- 3000 שנה עם ישראל היה משועבד לפרעה במצרים.
כל שנה ושנה אנו חוגגים את החג הזה מחדש, ומזכירים את היציאה מעבדות לחירות.
מה לשעבוד אז והיום? היום אנחנו במדינה משלנו, עם “חופשי” בארצנו
ובכל זאת למה אנחנו מזכירים ומתעסקים בנושא של היציאה מעבדות לחירות?
כמי שעוסקת בשגרת היום יום בתחום הבריאות אני פוגשת המון, אבל המון אנשים שמספרים לי על השעבוד שלהם לאוכל האוכל שולט בהם, מנהל אותם ואין לכם את היכולת לעצור, ולעשות שינוי. זה יכול להיות קפה, עוגות, שוקולדים, מאפים, לחם ואפילו סודה. דחף בלתי נשלט לצרוך ללא גבול מאכל מסוים שבטווח הרחוק גורם להמון סבל, עוגמת נפש, עליה במשקל, בושה ובעיות בריאות.
בספר שמונה פרקים לרמב”ם הוא מתאר מה הוא חושב על אדם שאוכל מאכלים שיכולים להזיק לו לבריאות: “כי האדם שיבוא ויאכל מזון ערב אל החך, טוב הריח שנפש האדם מתאווה לו, והוא מזיק לו, ואפשר שיהיה סיבה לחולי קשה או למיתה פתאום- זה ובהמות אצלי שווין”. בהחלט דברים קשים וחדים… ולכאורה למה היחס כל כך שלילי לאדם שמתאווה לאוכל? הרי האדם נברא עם תאוות האכילה, אז איך אפשר להאשים אותו על כך שהוא אוכל, ולהשוות אותו לבהמה?
אכן האדם נברא עם תאוות חזקות מאד, תאוות האכילה, תאוות המין ועוד. ולמה הקב”ה עשה זאת? זה יוצר כל כך הרבה בעיות… התמכרויות.. והתנהגות הרסנית.
אך בעצם צריך להבין שהתאוות הללו יש להן מטרה חיובית והיא לקיים את העולם. ללא תאוות המין לעולם לא הייתה המשכיות ולא היו נולדים ילדים, ללא תאוות האכילה האדם היה יכול למות ממחסור באוכל, על כן הקב”ה טבע בעולם את המשיכה הטבעית לאכילה, כדי שנהנה מהאכילה ולא נשכח בטעות לאכול. יחד עם התאווה הקב”ה גם נטע באדם את יכולת הבחירה, מה שאין לחיות ולבהמות. וזוהי עבודתו של האדם בעולם, לנהל את התאוות שלו בצורה הנכונה על מנת שהן יקבלו את המקום הנכון שלהם, ויהיו מווסתים כך שיקיימו ויחזקו את הגוף והנפש של האדם, ויגבירו טוב בעולם ולא להפך יגרמו לנזק ולחולי.
הבעיה שנוצרה בימינו היא שהאדם לא אוכל את מה שהוא צריך בשביל להתקיים, אלא את מה שהוא מתאווה. וכך הגענו למצב בו השעבוד לאוכל מתגבר ומתגבר, ובמהלך השנה האחרונה אף הגיע לשיאים חדשים בעקבות הסגרים והבידודים.
ובמקביל רואים את ההתעוררות הגדולה שיש בקרב הציבור לחזרה לטבע, למזון טבעי, מזון בריא, מזון שמחזק את כוחות החיים ולא מחליש אותם.
אחת המצוות החשובות בפסח היא אכילת מצה, המצה נקראת “לחם עוני” והמהר”ל מסביר שמצה היא הלחם הפשוט כמות שהוא בלי תפיחה, תוספות ותענוגות, ללא הריחות שאנו מריחים מרחק קילומטרים מהמאפייה….ובעצם באכילת המצה בליל הסדר אנו מתקנים את תאוות האכילה, ע”י כך שהמצה מסמלת את החירות הפנימית שלנו, חירות מהשעבוד ליצרים ולתאוות.
