ביום חמישי, ה-28.12.2023, יערך טקס סיום קורס טיס מחזור 187 במסגרתן יוענקו דרגות הקצונה וכנפי טיסה לבוגרי ובוגרות הקורס. את קורס הטיס יסיימו השנה 36 צוערים וצוערות, אשר יעמדו על רחבת המסדרים במעמד קבלת כנפי הטיסה.
סגן י’, בן 22 מחדרה יסיים את את קורס הטיס כטייס קרב. י’ הוא הקטן מבין ארבעה אחים. אמו עובדת ברפואה משלימה ואביו מפיק אירועים. י’ ובת זוגתו הכירו בתיכון והם ביחד כבר 5.5 שנים. סגן י’ למד בתיכון חדרה. התחרה בספורט תחרותי ואוהב מאוד את הים. הוא רצה להתגייס לקורס חובלים בעקבות אהבתו לים אך לאחר השלב הראשוני של קורס הטיס, הבין שזה מה שהוא באמת רוצה. “בשלב הראשוני אתה חווה פעם ראשונה את חדוות הטיסה ומתחבר למקצוע”.
במהלך מלחמת “חרבות ברזל”, חולקו צוערי הקורס לטייסות המבצעיות, סגן י’ שובץ בטייסת 113, שם צבר המון חוויות. הוא מספר שהמלחמה הוכיחה כמה צריך את הכוח האווירי.
לאחר 3 שנים בקורס הטיס, הוא מסכם: “בסוף המשמעות שווה את הכל, ועל הדרך גם נהנים וצוברים חוויות”.
סגן ג’, בן 21 מזכרון יעקב, מסיים את קורס טיס כטייס קרב. לסגן ג’ אח ואחות גדולים. אמו הקימה בית ספר בין-לאומי ואביו מורה למדעי המחשב. את בת הזוג שלו, שמשרתת כפקחית טיסה, הכיר במהלך הקורס. הם יחד כבר שמונה חודשים. אביו היה ממקימי ענף רכיבת האופניים בארץ. סגן ג’ המשיך בעקבותיו, ורכב גם הוא על אופניים במשך שנים רבות. בתיכון הרחיב ג’ את המגמות תאטרון ומדעי המחשב.
הוא מתאר את האופן החברתי של הקורס (“אנחנו קורס חזק, שמים ממש דגש על הפן החברתי”) ועל האווירה במגמת קרב (“זה מקצוע שממש דוחף למצוינות, משהו שמאוד חשוב לי”). במהלך מלחמת חרבות ברזל, נשלח לטייסת 201 בכדי לתגבר משם מספר: “היה מדהים לקחת חלק בפעילות המבצעית. המלחמה נתנה הרבה פרופורציה, וגרמה לי להבין שאני רוצה להיות הטייס שיצליח לעשות את המשימה כשהזמן שלי יגיע”.
לאחר 3 שנים בקורס הטיס מסכם סגן ג’: “תחושת מסוגלות מטורפת, הקורס לימד אותי שכל פעם שיש משהו שאני חושב שלא אצליח אני מצליח לשבור את החומה ולהוכיח שאני מסוגל”.
סגן ג’, בן 22 מפרדס חנה כרכור, מסיים אף הוא את הקורס כטייס קרב. לג’ שתי אחיות קטנות: אחת תלמידת תיכון ואחת משרתת כפקמ”צית. אמו מורה לביולוגיה ואביו טייס מסוקים לשעבר וכיום הוא יועץ בחיל האוויר. בתיכון, הרחיב ג’ פיזיקה ומדעי המחשב. לפני הצבא, שיחק כדורסל 12 שנים בקבוצה מקצועית.
לפני הצבא, עשה ג’ שנת שירות בקיבוץ צובה דרך התנועה הקיבוצית, שם עבד בחקלאות ועם ילדים מהחינוך המיוחד, הוא מספר: “זו חוויה מאוד מעצימה. פגשתי שם אנשים מדהימים שיישארו איתי לכל החיים”. ג’ מספר על הבחירה ללכת לקורס טיס: “זה משהו שתמיד רציתי. אמא שלי רצתה שאהיה ספורטאי מצטיין, אבל הרגשתי שזה המקום שיוציא את ממני את המיטב. זה גם קרוב לעולם של אבא שלי, אני מכיר את דמות של צ”א ממנו, זה משהו שתמיד היה נוכח מאוד בחיים שלי, יש לנו חיבור מאוד מיוחד”. ג’ התחיל עם פרופיל 45, ונלחם כדי להעלות את הפרופיל ולשרת שירות קרבי.
במהלך מלחמת חרבות ברזל, נשלח לטייסת קרב בכדי לתגבר משם מספר: “עשינו כל מה שיכולנו כדי לעזור. היה משמעותי מאוד, למדנו המון. הפקנו מזה את המיטב”. לאחר 3 שנים בקורס הטיס מסכם סגן ג’: “במילה אחת- חוויה. לטוב ולרע. אם הייתי צריך לחזור על כל הקורס מהתחלה- הייתי עושה הכל בדיוק אותו דבר”.
בדובר צה”ל מפרגנים לשלושה: “סגן י’, סגן ג’ וסגן ג’ – אתם ההשראה שלנו! יישר כוח ובהצלחה בהמשך!”.
שמתם לב שלכל אחד יש אבא או אמא מוכרים?
ההוא בן של טייס, השני בן לאמא שהיקמה בית ספר בינ”ל ואבא שהקים את ענף הרכיבה, השלישי בן של מפיק אירועים וכו’.
איפה הבנים של עובדי הכפיים?
אותם זורקים לקרבי שימותו בשביל אלו שבעוד כמה שנים יפגינו ויחזיקו את כל עם ישראל בביצים מתי שבא להם…
בושה של חוסר הגיוון הזה בצבא.
דואגים לעשירים לקריירה מיד לאחר הצבא. להקיא!!
כך בטיס וכך ב-8200, זה חוסר שוויון האמיתי.
ועוד אלו יטיפו לנו אח”כ על אנשים שאשכרה הקריבו את חייהם הפרטיים לטובת עם ישראל בהקשר של שוויון?
אלו לא אחים לנשק, אלא אחים לקריירה על חשבון המדינה