פעם פנו לרב באמצע תפילת שבת ואמרו לו: רבינו, תרנגול נפל לבאר, מה דינו? הרב הרהר ואמר שבת קודש, אין לנו אישור לחלץ אותו. אמרו לו החסידים: אבל כבודו, זה התרנגול שלך….ענה להם הרב: אם כך, זהו פיקוח נפש… וכידוע פיקוח נפש, דוחה שבת!
גילוי נאות: הוריי נהגו לקחת את אחי ואותי לשוק, בבוקרו של יום הכיפורים, על מנת לקיים את מנהג הכפרות המסורתי. זכורה לי היטב התמונה, בה היו מסובבים את העוף מעל ראשו של כל אחד מאיתנו, תוך אמירת “זו חליפתי, זו תמורתי, זו כפרתי, זה התרנגול ילך למיתה ואני אכנס ואלך לחיים טובים וארוכים ולשלום”. בסופו של תהליך, כל התרנגולים (כמספר בני המשפחה) היו נשחטים לעיניי כל, ובשרם הועבר לנזקקים וזאת כסמל ואות לפדיון הנפש.
לדעתי, אין שום הצדקה להרוג “שעירים לעזאזל” בשיטתיות ובאופן גלוי, מתוך מטרה לכפר על החטאים שלנו. מלבד זאת, הדרך שבה מועברים יצורים אומללים וחלשים “לבאזר” בדחיקות, ללא מרווח, תוך מניעת אכילה ושתייה בחום הכבד, היא נוראית וטראגית בעיניי.
שימו לב לציטוט של הגאון הרב חיים דוד הלוי: “ולמה צריכים אנו דווקא בערב היום הקדוש, להתאכזר על בעלי חיים, ללא כל צורך, ולטבוח בהם ללא רחמים, בשעה שאנו עומדים לבקש חיים על עצמנו, מאת אלוקים חיים”!?
יום הכיפורים הוא יום של חשבון נפש, לא רק בין אדם למקום ובין אדם לחברו, אלה גם בין אדם לסביבה. מסיבה זו, אני מבקש לחסוך מילדינו מראות אכזריים וברברים הכוללים, שחיטה והרג של חיות תמימות בפרהסיה. בינינו, הרי גם ככה השיח הציבורי מזוהם וקשה מאוד. לכן, חשוב שנקדם כל מסר המבטא אי אלימות, שוויון וסולידריות חברתית.
חשוב לציין שאני מתחבר מאוד למנהגים מסורתיים מובהקים, המביעים תחושת הזדהות והשתייכות עם העם היהודי. עם זאת, אנו חייבים לצעוד ברוח הזמן, לגלות יותר רגישות ורחמים כלפי בעלי חיים ולהתאים את עצמנו לפעולות יותר ידידותיות ונעימות לסביבה.
לסיכומו של עניין, אל לנו להיות כמו הרב מהבדיחה שנזכר בצער בעלי חיים, רק כשהדבר נגע אליו. אין שום הגיון להתעמר בעופות לשווא, קל וחומר כשמדובר במנהג ולא בציווי הלכתי. לפיכך, מומלץ ועדיף לקיים את הכפרות באמצעות כסף וכך לקיים מצווה ענקית בפרנסת עניים. וכבר אמרו חז”ל: “צדקה תציל ממוות” (שבת קנו ב).
מאחל לכולנו כתיבה וחתימה טובה, שנה מבורכת, בריאה ומלאת עשייה וסיפוק.
