בני זוג התחתנו לפני כעשור, ולהם מספר ילדים. השניים הגישו תביעות הדדיות זה נגד זה. בתביעת הגירושין שהוגשה, טען הגבר כי ספג מאשתו יחס משפיל לאורך שנים. לדבריו, היא נהגה לקללו, להעביר עליו ביקורת ולהקטינו אל מול בני המשפחה, וכן מול אנשים זרים לחלוטין.
לטענתו, סירבה אשתו לקיים עמו יחסים אינטימיים מפני שהוא “מגעיל ומסריח”, ואף הביעה בפניו לא אחת את רצונה להתגרש.
אך חרף כך, לאחרונה הגישה האישה תביעה לשלום בית, וזאת שנתיים תמימות לאחר פתחת הליכי הגירושין בין הצדדים.
במסגרת בקשתה טוענת האישה, כי שימשה רעיה ואם למופת, והסיבה היחידה לרצונו של הבעל להתגרש, היא שיש לו מאהבת שעיוורה את עיניו.
למרות קיומה של אותה מאהבת, טענה האישה, כי היא אוהבת את בעלה ומוכנה לסלוח לו על הכול, העיקר שישוב לביתם המשותף.
במכתב התשובה אותו הגיש הבעל באמצעות עו”ד עינבר לב, נטען כי תביעת האישה אינה כנה בעליל, הוגשה בחוסר תום לב, מתוך רצון להסב לו נזקים, ממוניים ונפשיים, והכל מתוך מניעי נקם.
לטענת הבעל, הוא ניסה שוב ושוב לשקם את יחסיו עם אשתו, למרות יחסה המשפיל כלפיו, אך זכה בכל פעם לכתף קרה מצדה.
בנוסף, טען הבעל כי אשתו הפצירה בו לבגוד בה, ואף התחננה בפניו שיתגרש ממנה, אך כשלבסוף פתח הגבר תיק גירושים, הגישה האישה מיידית תביעה לשלום בית, “בטקטיקה משפטית זולה”, לדברי עו”ד עינבר לב.
לדברי עו”ד לב, העוסקת בתחום דיני משפחה, כאשר מצויה ברשות בני הזוג דירת אחת בלבד, והיא משמשת למגוריהם עם ילדיהם הקטינים, יכולה האישה, על פי ההלכה, לבקש שלום בית, ובמסגרת בקשתה זו, היא רשאית לעתור לקבלת ‘מדור ספיציפי’ – כלומר, רשות להמשיך ולהתגורר בבית עם ילדיה, במרחב שקט, מוגן ובטוח, וכל זאת מבלי לשלם על המגורים הללו דבר, ומבלי שאיש יוכל לסלקה מהבית.
למעשה, טוענת עו”ד עינבר לב, ניסתה האישה במעשייה, להשתלט על דירת השניים, ולא לאפשר את מכירתה.
בדיון שהתקיים בביה”ד הרבני האזורי בסמוך למקום מגוריהם, טענו הדיינים כי לא ניתן לכפות על אדם שלום בית, בשעה שהאשה טוענת כי הוא בוגד בה הלכה למעשה עצם אזכור המאהבת על ידי האישה, שומט את הבסיס לבקשתה לשלום בית.
