“הבנתי שאני הראשון בצה”ל שמראה איך מתכוננים לגיוס ואיך עוברים טירונות והכשרה והכל מהפרספקטיבה האישית שלי. נורא התרגשתי ושמחתי שיש לי הזדמנות להראות לאחרים איך עוברים את זה ומתכוננים לזה בדרך ובגישה הטובה ביותר”.
הכירו את ירדן פליס, בן 19 מבנימינה. היה הראשון לקחת חלק בפרוייקט “אח שיודע”, בתור מלש”ב. הוא קיבל את המצלמה בשלב מוקדם יחסית וצילם קטעים קצרים מהשגרה שלו ” בהתחלה חשבתי שזה קליל ורק צריך להתרגל לזה שיראו את הפנים שלי מול מצלמה ולא להיות מובך. עם הזמן הבנתי שזה כיף לעשות משהו מחוץ לקופסה”.
ירדן התגייס לחיל השיריון בגיוס מרץ האחרון, מצויד במצלמה, מוכן להיכנס ישר לתפקיד “אח שיודע” ולשקף למלשב”ים את הרגעים האותנטיים, הקשים והטובים שבשירות הקרבי- בתקווה לעודד כמה שיותר מלש”בים להתגייס ליחידה קרבית. החלטנו לשאול את ירדן כמה שאלות, כדי להבין כיצד התחושה לחוות את הטירונות עם המצלמה, מה התהליך שעבר מאז שנכנס לפרויקט- ואיך זה לחוות את כל זה במציאות הקורונה.
האם ציפית שכך תעבור הטירונות?
“הטירונות היא לא מה שציפיתי. לפני שהתגייסתי כבר הודיעו לי שהוא יוצא שבת ראשונה הביתה. אני עדיין מחכה לשבת הראשונה. אני לא הייתי במכינה או בשנת שירות ולפעמים קשה להיות זמן ממושך מחוץ לבית. הטירונות שונה לחלוטין ממה שהיא הייתה אמורה להיות בלי הקורונה .הכול נורא שונה, שומרים על מרווחים. הכול מזורז, קיבלנו כבר בשבוע השני את הנשק. גם לנו וגם לסגל. חשוב להגיד כי המורל מדהים- לעומת כל מה שעובר עלינו, אצלי במחלקה שומרים על צחוקים ואווירה טובה והביחד. יש רגעים טובים ורגעים שפחות. כל יום בשעת טש אני מדבר עם חברה שלי רוב הזמן ואז ב10 דקות האחרונות אני עושה שיחת וידיאו עם אמא ואבא שלי”.
איך זה לחוות את הטירונות עם מצלמה?
“ללכת בבסיס ובגדוד ושכולם יודעים את השם שלך, זה מטורף. הרבה אנשים ראו את הכתבה ומבינים מה אני בא לעשות פה. זה מרגש וכיף לשמוע. לפעמים זה יכול להיות קשה כי אם יוצאים למסע, כולם עם ווסט שתי מימיות נשק ואני יוצא גם עם תיק מצלמה. זה עוד משהו שאני צריך לשים לב אליו ולראות מה אני מצלם. למדתי שאני נהנה מזה . זה מדהים שאנשים רואים אותי כפתח להורים שלא יכולים לראות את הילדים שלהם ואפילו יצא לי לעשות סבב דש”ים בכל המחלקה שאשלח אחרי זה לחברים מהטירונות. גם הסגל מרוויח מזה כי בסופו של דבר זה מראה את חיל השיריון”
אילו דברים חשוב לך לתעד?
“אני רוצה להראות רגעים קשים יותר וכייפים- יש דברים שכל לוחם מחכה להם- לקבל את הנשק, לירות בנשק, שבוע שדאות ומסעות- לוחמה פרקטית והטנקים.לפעמים צריך לנסות לעבוד עם הטיימינג של המצלמה, פעם יצא לי לעשות תורנות מטבח ונורא רציתי לצלם ולא היה לי איך. לפני שאני מוציא את המצלמה אני שואל את המפקדים- לרוב אין בעיה אבל לפעמים הם גם יכולים להגיד שזה לא מתאים. אני מכבד ושומע למפקדים, וכולם בשיתוף. זו הזדמנות מיוחדת”.
מה החשיבות מבחינתך בלקחת חלק בפרויקט שכזה?
בפן האישי אני רוצה לצלם כמה שיותר כדי שיהיה לי למזכרת אישית. החלום שלי בכל העניין הוא שמספיק שיהיה מלש”ב אחד שיגיד – אני לא יודע לאן רציתי להתגייס, הייתי מבולבל, ראיתי את הסרטונים שלך, ורציתי להתגייס לחיל השיריון. אני מקווה להשפיע על כמה שיותר מלשב”ים.”
משהו שחשוב לך להגיד?
“חשוב לי להגיד שצריך להישאר אופטימיים. במסגרת הצבא אני לומד על כל מיני סיפורים של מורשת קרב ומשברים שהמדינה עברה ועם כמה שזה נורא הדבר הזה קטן עלינו כמדינה.אני מקווה שייגמר כמה שיותר מהר ושנחזור לשגרה. נהנים פה בטירוף- אבל אין ספק שמתגעגעים קצת הביתה”.
