עסקת שכירות בית בפרדס חנה-כרכור שכבר כמעט הבשילה – התפוצצה בטונים צורמים והגיעה לבית המשפט לתביעות קטנות בחדרה.
על פי כתב התביעה שהגיש, התובע ניהל מו”מ לצורך השכרת דירה מהנתבע והעביר לנתבע סך של 6,300 ש”ח (דמי שכירות של חודש אחד) כ”דמי רצינות” עד שיחתם הסכם שכירות.
הנתבע העביר הסכם שכירות שעל פי התובע, הדליקו אצלו נורו אדומות. כך למשל, ביקש בעל הנכס חוזה לשנתיים על אף שעל פי התובע סוכם רק על שנה אחת, וכן הנתבע ביקש הפקדת כספי השכירות שלא לחשבון על שמו מטעמי מס.
בית המשפט הסכים כי אין מחלוקת שאכן הסכום הועבר לנתבע אך המו”מ שניהלו הצדדים לא הבשיל להסכם שכירות שלא נחתם לבסוף לאחר סחבת. בהתאם לכך, ביקש התובע לקבל את דמי הרצינות בחזרה מאחר ולא נחתם הסכם זאת על סך של 6,300 שקלים.
ואולם, על פי התובע – הכסף לא הוחזר מעולם. “הנתבע החל למשוך את התובע באמתלות שונות….”, ציין השוכר בכתב התביעה. הנתבע בכתב הגנתו, טען שמאחר ונוהל מו”מ ובסופו של דבר לא נחתם הסכם, נאלץ הנתבע לפנות למתווך לצורך השכרת הנכס ועל כן הוא דורש לקזז מסכום ששולם על ידי התובע את עלות המתווך וכן את התקופה של 20 יום שחלפה עד השכרת הנכס לשוכר אחר.
סיבוב בדירה | צילום מסך: אילוסטרציה, המחשה
השוכר לא וויתר והגיש כאמור תביעה על סך של 7,500 שקלים ואילו בעל הנכס הגיש תביעה שכנגד על סך 10 אלף שקלים עקב הנזקים שנגרמו לו לטענתו בעקבות סיבוב הפרסה של השוכר המיועד.
השופט אביהו גופמן ציין כי מדובר בהסכם לשכירות דירה ועל כן על פי חוק המקרקעין חובה שיהיה צורך בהסכם בכתב כאשר הסכם בכתב לא נעשה. למעשה טוענים הצדדים כי מדובר בחוסר תום לב בניהול מו”מ ועל כן כל צד טוען לנזקיו.
“כאשר מדובר בתביעה לחוסר תום במו”מ זכאי הצד לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו במהלך מו”מ ולא מעבר לכך. ברור כי התובע אכן העביר את הסכום של 6,300 שקלים ומאידך אין מחלוקת כי במהלך המו”מ נגרם לנתבע נזק בגין 20 יום שהנכס לא הושכר. סך הכל מדובר בכ-3,000 שקלים. לאחר ששקלתי את כל האמור בכתב התביעה ובכתב ההגנה וכן בכתב התביעה שכנגד ולאחר שהוסמכתי ליתן פסק דין על פי סעיף 79 א’ סבור אני שבנסיבות העניין הנתבע (התובע שכנגד) להשיב לתובע סכום של 3,500 שקלים”.