בעתירה שהוגשה לאחרונה, יצטרך בג”ץ להכריע בשאלה: האם אישה תהיה זכאית למחצית מכספי הפנסיה של בעלה לשעבר? הסוגייה שבעתירה עומדת בניגוד להחלטת בית הדין הרבני הגדול, שקבע כי חלקה של האישה יקופח בשל פער גילים של 17 שנים, בינה לבין הגרוש.
את הערעור שבעתירה, הגישה עו”ד עינבר לב בשמה של האישה. לדבריה, בני הזוג הכירו במסגרת שירותם במשטרה והתחתנו בשנת 2000, כשהאישה הייתה אז בת 20 ובן זוגה בן 37. לבני הזוג נולדו ילדים, וכעבור 13 שנה, נטלו יחד משכנתא לרכישת בית במשותף. אלא שבחלוף שנתיים מרכישת הבית, הגיש הגבר תביעה לגירושין לבית הדין הרבני האזורי נגד האישה.
בתביעתו טען הבעל כי ברכישת הבית המשותף השקיע כספים מהפנסיה שלו, ועל כן, סכומים אלה לא צריכים להיכלל באיזון המשאבים בין הצדדים. מנגד, הגישה האישה, באמצעות עו”ד לב, תביעה לקבלת דמי כתובתה.
בהמשך לתביעות ההדדיות של השניים, קבע בית הדין אקטואר שיחשב את חלוקת המשאבים בין הצדדים, אשר קבע, כי על הגבר לשלם לאישה כ-70 אלף שקלים וכן את חלקה בפנסיה החודשית שלו – לאורך חייהם המשותפים. בעקבות הקביעה, ביקשה עוה”ד של האישה, לקבל את חוות דעת האקטואר כלשונה, אך הגבר התנגד לכך, ודרש חלוקה לא שוויונית של כספי הפנסיה, וזאת כאמור, בשל השקעתו ברכישת הבית.
צילום המחשה: פיקסביי
בניגוד לפסיקות בתי המשפט לאורך השנים, קיבל בית הדין הרבני האזורי את טענות הגבר וקבע כי יש לערוך איזון משאבים לא שוויוני בין הצדדים. גם ערעור לבית הדין הרבני הגדול, שהורה לבית הדין האזורי לבחון מחדש את החלטתו לא צלח ודייני בית הדין לא שינו את החלטתם, אך קבעו כי הגבר ישלם לאישה את חלקו בפנסיה, ממועד מתן פסק הדין, ולא ממועד הקרע ביניהם כמקובל בפסיקה. כלומר, שש שנים וחצי בהן קיבל הגבר פנסיה, ייצאו מחלוקת המשאבים – ויקופחו מחלקה של האישה.
למעשה, על פי פסיקת הדיינים, האישה יכולה כבר עתה ליהנות מכספי הפנסיה של בעלה לשעבר, בשל גיל פרישתו המוקדמת מהמשטרה, אך בשל גילו, הבעל לא יוכל ככל הנראה, ליהנות מחלקו בפנסיה שלה, ולכן יש לקפח את חלקה באיזון המשאבים. לטענת התביעה, מדובר בהפסד כספי משמעותי של האישה שנאמד בכ-300 אלף שקלים.
בהמשך לפסיקה זו, ערערה האישה גם הפעם לבית הדין הרבני הגדול, אולם להפתעתה ערעורה נדחה, ובכך הפכה הקביעה על חלוקה לא שוויונית בין בני זוג בשל פערי גיל – להלכה המחייבת למעשה את כלל בתי הדין הרבניים.
לפיכך, כאמור, הגישה עוה”ד בשם האישה ערעור על ההחלטה לבג”ץ, ביושבו כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הרבני הגדול. לטענתה, הפרשי הגיל בין בני הזוג אינם משמעותיים בכל הנוגע לגיל הפרישה מהמשטרה, ובוודאי שאינם מהווים סיבה לחלק את תקבולי הפנסיה באופן לא שוויוני. “הייתכן שמעתה אישה אשר נישאת לבחיר ליבה, המבוגר ממנה בפער גילים משמעותי, תצטרך להידרש ולדאוג לזכויותיה העתידיות?”, טוענת עו”ד לב.
לדבריה, הגבר פרש מהמשטרה בגיל 50 במטרה לפתח קריירה שנייה, כפי שאכן עשה כעורך דין מצליח במשרד עצמאי שהקים. האישה לעומת זאת, בת 44 כיום, מתקרבת לגיל הפרישה המותר מהמשטרה, אך ללא קריירה נוספת באופק, ועל כן דחיית תשלומי הפנסיה תיצור עיוות דין כלפיה.
עוד נטען בערעור, כי הגבר נישא לאישה כשהיא בת 20 בלבד, ונהנה מאישה צעירה, מלאת חיים, שכוחה במותניה ושהולידה לו מספר ילדים. כעת, לאחר הפרידה, לא ניתן להפוך את גילה של האישה למוקש נגדה, שיצדיק חלוקת הפנסיה במועד מאוחר בכשש שנים וחצי ממועד הקרע. “כאשר בית מגורים משותף נרשם על שם שני בני זוג בחלקים שווים, ומבלי שיש הסכם ממון הקובע אחרת, הבית שייך לשניהם בחלקים שווים, ללא קשר למידת ההשקעה של מי מהם ברכישתו”, נטען, “ברור כי בנסיבות, בהן בוחר בן זוג להטמיע כספים נפרדים בתא המשפחתי המשותף, לרבות לצורך רכישת בית מגורים שנרשם על שם שני בני הזוג בחלקים שווים, כספים אלה הופכים להיות משותפים, מבלי יכולת לבצע התחשבנות רטרואקטיבית לאחר הפירוד”.
בערעור, שהוגש לאחרונה, מתבקש בג”ץ לבטל את פסק הדין של ביה”ד הרבני הגדול, ולהכפיפו לפסיקות ביהמ”ש העליון לאורך השנים ולחוק יחסי ממון בין בני זוג.
