בשבוע שעבר צוין בכל רחבי העולם היום הבינלאומי לאלימות נגד נשים. גם בעיריית חדרה ציינו את היום עם קמפיין מיוחד שעלה במכוונים בעיר ובאתר העירייה, פעילות של אגף הרווחה והמרכז לשלום המשפחה והארת בניין העירייה באדום.
פגשנו שתי נשים שיצאו ממערכת יחסים אלימה ושמענו מהן על הכלים שקיבלו, נורות האזהרה, נשות המקצוע והנשים הטובות שפגשו בדרך, שגרמו להם להחליט ולבחור לחיות בלי איום, טרור מבית ופחד.
א’, הכירה את בעלה כסטודנטית באוניברסיטה. הקשר ביניהם התחיל כחברים טובים ולאט לאט היא מספרת שהוא “סימן” אותה כאימא של הילדים שלו, וככה הוא גם התנהג אליה. “בדיעבד, יכולתי לזהות את זה מההתחלה ואני חושבת שגם זיהיתי, אחרי חודש, ידעתי שהוא כוחני ואלים, אבל לא הייתי חזקה מספיק לקום וללכת. פחדתי”.
א’ התחתנה והפכה לשק חבטות. המילים והקללות שספגה, הפכו למכות ולאלימות כלכלית שחלחלה לכל תחום בחייה, לאט לאט החופש שלה הצטמצם והיא הפכה לאסירה כלואה. “הוא היה קונה לי בגדים, אומר לי איך להתלבש, מה שהיה לכאורה כמחווה ואהבה, הפך לנורה אדומה בוהקת”.
א’ ניסתה מספר פעמים להיפרד מבעלה, רק כשהייתה בהריון וקיבלה ממנו מכות וברחה להוריה, היא לא חזרה. “כל פעם שניסיתי להפסיק את הקשר הוא לא נתת, סגר אותי בחדר, הרחיק אותי, התנהג בצורה מסוכנת. ידעתי שאם אני נפרדת ממנו אני עלולה להיות כותרת בעיתון”. אבל אז הגעתי למרכז לשלום המשפחה וכבר לא הייתי לבד, מפה ליוותה אותי מערכת שלמה שלא נתנה לי ליפול למקומות הידועים, אלא נתנה לי קרש קפיצה לאיפה שאני נמצאת היום, בזכות עצמי.
למה את לא מוכנה לעמוד בפנים חשופות, למה את עדיין חיה בחשש?
“כי אני לא רוצה להיות האישה הזו שמסתכלים עליה ומדברים עליה. אני לא רוצה שהילדים שלי ידעו ויחשפו לכל מה שאני עברתי. אני מנסה להגן עליהם”.
מאיה ויסמן, מנהלת המרכז לשלום המשפחה באגף הרווחה בעיריית בחדרה, מכירה את הסיפורים של כל אחת מהנשים וגם הגברים, שמגיעים למרכז. יחד עם צוות של עובדות ועובדים סוציאליים, הם עוטפים את הנשים האמיצות שמגיעות אליהן. ” אנחנו רואים עליה במספר מקרי האלימות בתוך הבית מאז תחילת המלחמה ביחס לשנה שעברה. יש עליה של כמעט 50 אחוזים במספר המקרים שהפננו למקלטי נשים. המרכז נותן מענה טיפולי, ייעוצי, וכן ליווי והגנה כאשר מישהו מבני הזוג מרגיש שהוא נמצא בתוך מערכת יחסים זוגית אלימה וזקוק לעזרה. האלימות היא לא רק פיזית, היא יכולה להיות מילולית, פסיכולוגית , כלכלית וחשוב לא לעשות צעדים כמו פרידה או עזיבה של הבית לבד”.
במרכז פועלים עובדים סוציאליים מיומנים בתחום האלימות במשפחה נותנים טיפול ומלווים גברים, נשים , ילדים ובני נוער.
את רותי, פגשנו בערב היום הבינלאומי לאלימות נגד נשים, והיא ביקשה להיות הקול שמסביר לילדות צעירות כמה זה חשוב לקחת אחריות על החיים שלך בכל התחומים כבר מהרגע הראשון. “עד גיל 40 חשבתי שזה הגורל שלי וזה מה שמגיע לי, הייתי ילדה מרצה שחשבה שלא מגיע לה כלום וההורים שלה חשבו שהיא תמיד תסתדר. האמנתי שככל שאני אהיה ילדה יותר טובה ואישה יותר טובה אני אחטוף פחות”.
15 שנה חיה במערכת יחסים אלימה בבית, כשהיא מאחלת לעצמה למות או שבעלה ימות, כי מבחינתה זו הייתה הדרך היחידה לצאת מהמציאות שבה היא חיה, לברוא מציאות חדשה, עבורה ועבור ילדיה, נראתה לה כמו חלום בלתי אפשרי. “בכל פעם כשהיינו רבים ורציתי להיפרד, אז הוא היה אומר ‘רק בקבר אנחנו ניפרד’ וזה שיתק אותי מרוב פחד והרצון להיפרד נעלם”.
“במסגרת הקבוצה במרכז לשלום המשפחה למדתי שהנרקסיסטים צדים בדיוק את הבחורה הזו שהייתי, ואפשר להבחין בזה מהרגע הראשון. הם אומרים לך מה לחשוב ומה להרגיש, איך להתלבש ומתנהגים אליך כמו חיה פצועה”.
יום אחד, אחרי תקופה שבה חששה בכל יום לחזור הביתה, ואחרי שהרגישה שהאלימות מופנית גם כלפי בני משפחתה, עזבה רותי את הבית. היא חיפשה בגוגל “איך נפרדים מבעל אלים” ובחיפוש עלה הטלפון של מרכז לשלום המשפחה. “תוך שעה הם חזרו אלי וביקשו שאגיע, מאז הם צועדות איתי צעד צעד, בזכותם לא פחדתי לעמוד מולו בבית המשפט, הם הוכיחו לי שאני מסוגלת לעמוד מולו”.
במרכז לימדו את רותי למצוא את הכוחות הפנימיים שבה, כדי לעמוד מולו. “מתי שאת תחליטי אני איתך, אמרה לי העובדת הסוציאלית ואני זוכרת שזו הייתה נקודת המפנה”.
מה לאחל לך?
“שאני אהיה בריאה. שאמשיך להצליח בעבודה, אני מסתכלת על עצמי – אני כבר לא צעירה ואני רוצה להחזיר לעצמי על השנים שפספסתי. לאהוב את עצמי ולהיות מאושרת. מגיע לי”.
אל תישארי לבד ואל תיפרדי לבד! ניתן לפנות, להתייעץ ולקבל עזרה מקצועית. יש סודיות. אל תישארו עם האלימות לבד. פנו לעזרה מקצועית. המרכז לשלום המשפחה: 04-6303306. קו הסיוע של משרד העבודה והרווחה 118.
