רחבי הרשת
החלטות רבות של בתי המשפט למשפחה קבעו לאורך השנים, כי על מרחק המגורים בין ההורים להיות מצומצם ביותר, על מנת לטלטל כמה שפחות את הילדים בדרכים, ולאפשר להם ליהנות מנוכחות שני ההורים בחייהם. בנוסף, נוטים בתי המשפט שלא לאשר שינויים במקום מגוריהם של הילדים, מתוך רצון שלא לעקור אותם מחבריהם וממסגרות החינוך שאליהם התרגלו.
על כן, כמעט בכל הסכם גירושין שמתקבל בסופו של עניין בבית המשפט, נקבע באופן מפורש כי מרחק המגורים בין בני הזוג לא יעלה על 10-20 קילומטרים. במקרים שבהם אחד מבני הזוג מבקש לעקור לישוב מרוחק יותר, מרבים בתי המשפט לאסור על המעבר, ובמקרה שהמעבר בוצע ללא היתר, בית המשפט ייטה להגביל את הסדרי השהייה של הילדים עם ההורה העוקר, תוך חיובו במזונות גבוהים להורה שהפך בעל כורחו למשמורן עיקרי.
כל זאת השתנה באחת, בהחלטה תקדימית שהתקבלה ממש בימים אלה, בבית המשפט המחוזי מחוז מרכז בלוד, על ידי כבוד השופטים מיכל נד"ב אב"ד, ורדה פלאוט וצבי ויצמן, בקבלם את ערעור האישה אותה ייצג עו"ד אבי גפן, על החלטת ביהמ"ש למשפחה.
בני הזוג, הורים לשני ילדים, התגוררו לאורך רוב שנות נישואיהם בראשון לציון. לפני כשנתיים, לאחר משבר ביחסיהם, עקרו בני הזוג למושב, שבו התעתד הבעל לבנות בית אותו רכש בנפרד. חרף מאמציהם, עלו יחסי השניים על שרטון והם החליטו להיפרד.
האישה עזבה את המושב ועברה להתגורר עם הילדים בסמוך לבית הוריה באזור יהוד, במרחק כ-35 ק"מ מהמושב. לטענתה, היא עשתה זאת בידיעתו ובהסכמתו של הגבר.אך הגבר שלא שבע נחת מעקירת אשתו, וחשש כי האישה פועלת על מנת לרשום את הילדים למוסדות חינוך באיזור מגוריה החדש, פנה לביהמ"ש למשפחה, על מנת שיורה לאישה לחזור ולהתגורר במושב. האישה הגישה התנגדות לבקשתו של הגבר, באמצעות עו"ד אבי גפן.
לדברי עו"ד גפן מעבר המגורים נעשה על מנת שהאישה תוכל להיעזר בהוריה לשם גידול הילדים, ולהקל עליה במציאת עבודה במקצועה כמדריכת כושר, שכן עד לגירושין הגבר הוא שנשא בעול כלכלת המשפחה, והאישה היא זו שגידלה את הילדים.לחלופין, הציע עו"ד גפן שבני הזוג ישובו להתגורר בראשון לציון, היות ורוב חבריהם מתגוררים בעיר, ולאישה יהיה קל כך יותר לפתח את העסק שלה, ולהסתייע בהוריה ובחבריה בעול הטיפול בילדים.
כדי להכריע בסכסוך, מינה בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון פסיכולוגית כמומחית מטעמו. בחוות דעתה קבעה המומחית כי המושב מהווה את מרכז חייה של המשפחה, ועל כן יש להעדיף את אינטרס הילדים, שהוא המשך חינוכם ומגוריהם במושב, על פני הידרשות לנסיעות יומיומיות ארוכות. המומחית גם קבעה כי עבודת האישה, כמדריכת ספורט, היא עבודה גמישה יחסית, ועל כן היא תוכל להמשיך ולעסוק בה גם באזור המושב.
לאור זאת קבעה המומחית כי טובת הילדים מחייבת שהאישה תחזור להתגורר באזור המושב, ובמרחק שלא יעלה על 15 קילומטרים ממנו. באשר להסדרי השהות, המליצה המומחית שהילדים ישהו עם אימם במשך שלושה ימים בשבוע, ואילו עם אביהם יומיים בשבוע וכן בכל סוף שבוע שני. בית המשפט לענייני משפחה אימץ בפסק דינו את המלצות המומחית מטעמו כלשונן. האישה, שכלל לא שבעה נחת מפסק הדין, הגישה באמצעות עו"ד אבי גפן, ערעור לבית המשפט המחוזי מחוז מרכז בלוד.
בערעור נטען כי הגבלת מקום מגוריה של האישה עומדת בניגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. עו"ד גפן טען בערעור שהמומחית נטתה באופן קיצוני לטובת הגבר וכלל לא התחשבה בנימוקיה ובצרכיה של האישה. שלושת חברי הרכב בית המשפט המחוזי מרכז לוד – כבוד השופטים מיכל נד"ב אב"ד, ורדה פלאוט וצבי ויצמן – קיבלו לאחרונה את ערעורה של האישה, והדגישו בפסק דינם, כי בית המשפט לא יכול לשמש "חותמת גומי" לחוות דעת של מומחים: "…אנו סבורים, כי בחלק מהמלצות המומחית, אותן אימץ בית המשפט, יש כדי לפגוע באופן לא מידתי במערערת, ועל כן מצאנו להתערב בהן", קבעו השופטים.
לדבריהם, המומחית לא נתנה משקל ראוי לעובדה, כי בני הזוג גרו במושב כשנתיים בלבד, וכי לפני כן ובמשך שמונה שנים, התגוררו בראשון לציון. "לא ניתן להתייחס למושב כמקום שבו קבעו הצדדים את מרכז חייהם, ולחייב את המערערת שלא להתרחק ממנו מרחק של מעל 15 ק"מ, מרחק מצומצם ביותר הפוגע באופן ניכר באפשרויות השתכרותה והתפתחותה", קבעו השופטים.השופטים ציינו עוד, כי מאחר והאישה גרה במושב תקופה קצרה יחסית, אין לה שם קרובי משפחה וחברים, אך המומחית לא נתנה כל משקל לעובדה זו. "אך טבעי הוא שהמערערת תחפוץ לשנות את מקום מגוריה", קבעו השופטים, "החלטתה לעבור ליהוד, בסמוך לעיר מגורי הוריה, שבה היא זוכה לתמיכה ולעזרה מאמה, סבירה והגיונית בנסיבות אלו".
השופטים גם מתחו ביקורת על קביעת המומחית, לפיה נוכח עיסוקה של האישה כמדריכת ספורט, היא יכולה למצוא עבודה בסמוך למושב. "קביעה זו", פסקו השופטים, "אינה בתחום מומחיותה של המומחית… קביעה זו אינה סבירה גם משום שיש בה הגבלת חופש העיסוק וחופש הפרט של המערערת באופן שאינו מידתי".עוד קבעו השופטים, כי אין לקבל את המלצת המומחית, לפיה רק על אחד ההורים – במקרה זה האישה – לערוך שינוי בחייו, כדי לפתור את סוגיית מקום חינוכם של הקטינים. "אנו סבורים, כי יש להכריע את המחלוקות בין הצדדים באופן שבו טובת הקטינים תילקח בחשבון, אך תילקח בחשבון גם טובת ההורים ושלוות נפשם, כמו גם מתן החופש למערערת לבחור את מקום מגוריה ועיסוקה… על שני בני הזוג להשתתף במאמץ הדרוש, על מנת לשמור על טובתם של הקטינים ונוחותם", פסקו השופטים.
לסיכום קבעו השופטים, כי לאישה הזכות להתגורר במרחק העולה על 15 ק"מ מהמושב, אך במרחק סביר יחסית ומצומצם יותר מהמרחק שבין המושב למקום מגורי הוריה. "המערערת תוכל לגור בראשון לציון, הקרובה יותר לאזור המושב (כ-30 ק"מ), בה התגוררו הצדדים בעבר, או בכל מקום אחר שלא מרוחק יותר מ-30 ק"מ מהמושב". לדברי עו"ד אבי גפן מדובר בפסק דין חשוב ותקדימי, אשר יחייב מעתה את כל בתי המשפט למשפחה בארץ. לדבריו, השופטים הדגישו בפסיקתם כי טובת הילדים נובעת פעמים רבות מטובתם של הוריהם, ומהחופש שלהם לבחור את מקום מגוריהם ואת מקום עבודתם. "כמו כן, הדגישו השופטים כי במקרה של מחלוקת, על שני ההורים להקריב מנוחותם האישית, ועל כן, לא מומלץ לחייב רק את אחד מהצדדים להיעתר לדרישותיו של האחר, ומן הסתם, כל פתרון חייב לשקף במידה מסוימת פגיעה מידתית באינטרסים של שני הצדדים" דברי עו"ד גפן.
