בחודש שעבר היו אלה הימים האחרונים של איתמר בן דוד, יו”ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה במחוז חיפה, בתפקיד. בן דוד מונה לתפקיד על ידי שר האוצר לשעבר משה כחלון ב–2017, והצעד היווה מינוי מפתיע ביותר כאשר בן דוד צגיע לתפקיד הבכיר מהחברה להגנת הטבע. בן דוד התראיין בחודש שעבר לאתר “The Marker” וסיפק כמה התייחסויות מעניינות על אזור חדרה, והמושבות בנימינה-גבעת עדה וזכרון יעקב, רשויות שהוועדה המחוזית היתה אמונה על אישורי ושינויי תכניות מתאר ובנייה בשטחן.
איזה יישוב במחוז חיפה יפתיע אותנו, נשאל בן דוד. “תתפלאי, אבל דווקא חדרה, עיר שאנחנו רגילים להכיר רק כתחנת התרעננות בדרך למקום אחר. מתוך 15 הערים הגדולות בארץ, חדרה היא דבר שרק מתחיל. עיר שעובדת בעוצמות גדולות בשקט, כי רוב הקרקע בעיר היא פרטית ולא קרקע מדינה. העיר צפויה לשלש ואף לרבע את עצמה, ומאחר שהקרקע פרטית, היא גם תתעשר מהיטלי השבחה”.
// אזור מלון “רמדה” בחדרה. “העיר צפויה לשלש ואף לרבע את עצמה”
בהתייחסו לעיר חריש, תיאר בן דוד: “חריש התפתחה יותר מהמצופה. היא מעולם לא תוכננה להיות עיר גדולה, היא עיר בינונית ויש לה צרכים של עיר בינונית. יש לה פוטנציאל לשווק ולאכלס שטחי תעסוקה בהיקפים שלה, אם כי חבל שלא פיתחו את שטחי התעסוקה במקביל לשיווקי המגורים. היא לא תוכננה ולא אמורה להיות מוקד תעסוקה אזורי. גם פתרונות לקשיי תחבורה מצויים בעבודה בימים אלה. אבל ההצלחה של חריש ניכרת דווקא במגוון האוכלוסייה בה, החל בחרדים ועד ערבים”.
בן דוד נשאל על הסירוב של המושבות זכרון יעקב ובנימינה-גבעת עדה להצטופף ולגדול וסיפק תשובה שלא תשמח את תושבי המושבות. “בכל מקום צריך להצטופף. גם ביישובים שהם עירוניים, קטנים ופרבריים צריך להיות ציפוף, אבל באופן מתאים ואחראי. זכרון יעקב לא אמורה להיות חדרה, ובנימינה לא אמורה להיות נתניה, אבל ההתבדלות של חלק מהיישובים, ראיית עצמם מיוחדים — ויש להם צביון מורשתי וכפרי שיישמר — כל זה לא ימנע את העובדה שגם הם צריכים לספק דיור לבניהם ולעבות את הבינוי הקיים. עם חלקם הצלחתי להגיע לשפה משותפת.
“מנגד, מי שמזועזע מהיתר לשש יחידות דיור לדונם בוועדה המחוזית, ימצא עצמו במועצה הארצית, שם תינתן ההכרעה. צפיפות של 3.5–4 יחידות דיור לדונם היא לא הגיונית כיום. המינימום צריך להיות 6–8 יחידות דיור. אני אומר לתושבי זכרון, למרות התנגדות ראש המועצה, צריך להבין שהיישוב מבוקש, מחירי הנדל”ן בו גבוהים, תוכנית המתאר נותנת לכם ודאות ותשמור עליכם. אי־אפשר להבין את שרה גיבורת ניל”י בלי זכרון יעקב, ותוכנית המתאר תבטיח שימור איפה שצריך להיות שימור. מצד שני, בבנימינה למדנו את הלקח מזכרון, שם קבענו צפיפות של 6–10 יחידות דיור לדונם בשיתוף עם המועצה, והוולנת”ע (הוועדה לנושאי תכנון עקרוניים) החליטה על 15 יחידות לדונם. אף שאני מבין את ההחלטה, אני מצר על הצפיפות הגבוהה, והתנגדויות יישמעו”.
באשר לתכנית המתאר לבנימינה-גבעת עדה ועל כך שהוולנת”ע הפחיתה את שימושי התעסוקה המתוכננים במושבה, מבקר בן דוד: “כשעושים תוכנית מתאר כוללנית כל כך משמעותית לבנימינה־גבעת עדה, לשנים קדימה, מגבילים שטחי תעסוקה? אני מסכים עם האמירה הגורפת שיש עודפי שטחים של תעסוקה במחוז ובארץ בכלל, אבל צריך לתת הזדמנות לרשויות חלשות. כל מקרה הוא נקודתי. צריך לזכור שרשויות שמגיעות מאוחר עם תוכנית מתאר, הן רשויות פחות חזקות מאלה שכבר אישרו תוכניות מתאר, והבטיחו לעצמן שטחי תעסוקה”.
