“החמ”ל נפתח יום לאחר תחילת המלחמה, ב-8 באוקטובר. אני ודימה ישבנו מול הטלוויזיה וראינו את הזוועות”, מספרת חן בראיון לאתר ‘מגדלור ניוז’. “אמרתי לו שאם נמשיך לשבת ככה רק נבכה, ושלחנו הודעת וואטסאפ לראות אם יש היענות לתורמים ומתנדבים ולבירור הצרכים שעלו מהשטח”.
ומה קרה?
“תוך שעה היו לנו כבר 5 קבוצות – הודעות כלליות, נהגים משנעי אוכל ברחבי הארץ, נהגים בתוך חדרה, אורזים ומבשלים. חוץ מזה פתחנו ביט ופייבוקס לתרומות. בקבוצה של ההודעות הכלליות יש מעל 300 מתנדבים, ובפועל יש לנו סיוע מקיף משאר הקבוצות של יותר מ-200 איש. אגב, זה כבר חצה מזמן את גבולות חדרה, ומסייעים לנו גם מעמק חפר, פתח תקוה ואפילו מטבריה”.
מה כוללת הפעילות שלכם?
“התחלנו כמו כולם עם מזון יבש ומוצרי טואלטיקה. החמ”ל פעל בכל יום כמעט כל היום, והסיוע היה הן לחיילים והן לתושבי עוטף שפונו מבתיהם. בהמשך החלו להגיע בקשות אישיות מהרס”פים בשטח, שקיבלו מאיתנו ביגוד חם, מזרונים ושקי שינה. המפונים שהגיעו לחדרה והסביבה קיבלו בין השאר שמיכות, בגדים, משחקים וכמובן אוכל”.
השלב הבא בתפקוד החמ”ל החל עם הגעת בקשות לאוכל חם לחיילים בסופי שבוע. “בשבוע הראשון למלחמה הוצאנו 300 מנות, בשני גדלנו ל-700 וכעת מדי שישי יוצאות כ-2,000 מנות”, מוסיף דימה בגאווה. “חשוב להגיד שלא פרסמנו או פנינו לחיילים, וזו העוצמה הגדולה. כל שבוע יש גדוד, פלוגה או מחלקה ששמעו עלינו ויוצרים איתנו קשר. יש כאלה שאנחנו מלווים מתחילת המלחמה וכאלה שכבר השתחררו. הפעילות שלנו מגיעה לכל מקום מפה לאוזן, והאוכל מגיע לא רק לעזה, אלא גם לשכם ואיו”ש. זה פשוט מטורף”.
אגב, במסגרת החמ”ל מתנדבים כ-50 נהגים, ובני הזוג משתפים בחיוך על הריבים המחויכים בין הנהגים בימי שישי, שכל אחד מהם רוצה לנסוע כמה שיותר רחוק על מנת לסייע לחיילים ולתרום למאמץ המלחמתי. כך או אחרת, האוכל המשובח של ‘כולנו עם אחד’ עושה דרכו בקביעות מהחרמון ועד עוטף עזה.
ומה בתפריט העשיר? בשרים כמו עופות, בקר וקציצות בכל מיני רטבים, תוספות – מאורז ושעועית ועד קוסקוס, תפוחי אדמה ומג’דרה, וסלטים – ירקות, גזר, סלק, הכל כמובן הום מייד. “אנחנו לא שולחים דגים ולא סלטים עם מיונז כי צריך לשמור שהאוכל לא יתקלקל ולא יפגע חלילה בחיילים שנלחמים בשטח”, מבהירה חן לאיזו רזולוציות יורדים בחמ”ל על מנת שהכל יתנהל כשורה. “אנחנו מקפידים כמובן לשלוח חלות, יין תירוש לקידוש, עוגות, עוגיות, חטיפים וגם סכו”ם חד פעמי, שכולם ייהנו מארוחה שלמה”.
עד שיחזרו
חן ודימה יעקובוב מתגוררים כאמור במרכז העיר חדרה. שניהם בפרק ב’, הורים לחמישה ילדים. אשר לתגובות ולפידבקים, מתברר שהם לא רק מקבלים, אלא גם נותנים. “אנחנו מקבלים תמונות של חיילים שנהנים מהאוכל שלנו בתוך נמר ובתוך עזה. זה מרגש מאוד”, אומרת חן. “אני מקפידה לעשות סיכום שבועי וכותבת תודה לכל המתנדבים שלנו. מה שהם עושים ממש לא מובן מאליו. לא משנה באיזו שעה או יום, גשם או שמש, יום או לילה, ולפעמים גם שבתות אם צריך – הם נענים לכל הבקשות. אני תמיד בוחרת תמונות או סרטונים שכבשו אותי במיוחד ושולחת להם”.
מקרה מרגש נוסף התרחש לני מספר שבועות, כשאחד החיילים יצר איתה קשר מהשטח: “הוא אמר לי ‘את לא מבינה מה זה עושה לנו כל מה שאתם שולחים. זה נותן את הכוח להילחם, מחמם את הלב וככה אנחנו מרגישים את הבית’ “, היא משתפת בהתרגשות. “הוא גם הוסיף שנכון שיש את ההורים ולחלקם גם את האישה או החברה, אבל החיבוק שלנו וכל המסביב זה מה שהם צריכים. לא פעם שואלים איך יש לנו כוחות להמשיך – ההערכה הזו היא בדיוק מה שמחזק אותנו”.
“אני עדיין לא מעכלת את ההיקף שהגענו אליו עם הדבר הגדול הזה, והכל מהודעת וואטסאפ פשוטה כדי לבדוק היענות. זה צבר עוצמה מטורפת”, מסכמת חן ומשתפת באנקדוטה נוספת שבעצם מספרת את כל הסיפור: “בשבוע שעבר עשינו ערב הוקרה למתנדבים שלנו. אנשים חשבו שהם באים לקפה ועוגה, אבל קיבלו ערב ‘על האש’ כמו שצריך. בסוף כולם נבהלו כי חששו שאנחנו סוגרים את הבסטה, וביקשו לוודא שכולם נפגשים גם בשישי הבא”.
עד מתי יפעל החמ”ל?
“אנחנו כאן עד לשובו של החייל האחרון והחטוף האחרון לבתיהם לשלום”.
וואו!