“זו הנקמה שלנו בהיטלר”, אמרה היום מלכה סולומוביץ, תושבת המושבה, כאשר הוציאה והראתה לראש המועצה פרדס חנה-כרכור, הגר פרי יגור, את תמונת המשפחה שצמחה והתרחבה.
סולומוביץ סיפרה: “78 שנים אני פה בכרכור, מאז עליתי לארץ, זו הנקמה שלי. איבדתי את בני שלמה שנפל במלחמת יום הכיפורים. איבדתי את בני הבכור זאב לפני כארבע שנים כתוצאה ממחלה קשה. נותרו לי שני בנים. ישראל ואהוד. כבר 78 שנים אני פה, מסתכלת על המדינה והיא עדיין לא נרגעה. אני מקווה שנדע כבר שקט”.
סולומוביץ נולדה בשנת 1930 בעיר רוזבליה שברומניה. בתחילת המלחמה הייתה בת 15, כשהועברה לגטו טרגומורוש. היא הופרדה ממשפחתה בעלייה לטרנספורט. במאי 1944 נלקחה לאושוויץ בירקנאו ובאפריל 1945 שוחררה בברגן בלזן.
// סולומוביץ עם פרי יגור. צילומים: מתוך עמוד הפייסבוק של ראש המועצה
ביולי 1947 עלתה לארץ עם “עליית הנוער” באוניה ‘רנה’ הגיעה לבת גלים בחיפה, משם עברה לכפר סבא ואחרי שלושה חודשים הגיעה לכרכור. במאי 1948 נישאה ליעקב שלום סולומוביץ (שולם). הוא היה אופה. היא גידלה ארבעה בנים. בת 94.
פרי יגור כתבה בחשבון הפייסבוק שלה בתום הפגישה: “יכולתי לטבוע בעיניה הכחולות והזכרונות והמראות שהן ידעו והיא זוכרת הכל. זו החובה שלנו לזכור הכל. לזכור ולהזכיר.
“6 מיליון הנרצחים והשורדים שהולכים ומתמעטים בינינו, חובתנו אליהם אינה הזיכרון לבדו אלא מימושו יום יום בארץ אהבתנו, בבית(!) שהיה כחלום רחוק ובלתי מושג עבורם.
“אנו נישא יחד את לפיד הזיכרון, מלכה יקרה, אני מבטיחה לך!! לך ולמשפחתך ולכל דור השואה, ששת המיליונים שנרצחו ואלה ששרדו והמעטים שעוד חיים עמנו.
בחסות אותה זכות ובשם אותה מחויבות ערכית.
“עוֹד יָבוֹאוּ יָמִים בִּסְלִיחָה וּבְחֶסֶד”. עם אחד אנחנו, גורל אחד, מחויבות אחת, בית אחד. מן האדמה אל קו השבר, אל קו האופק, אנו חוליות השזורות זה בזו, פלדה שנוצקה בדמעות ובתקווה. יהי זכר אחינו ואחיותינו הנספים צרור בצרור החיים”, סיכמה פרי יגור.
