בית המשפט המחוזי בחיפה גזר בחודש שעבר 34 חודשי מאסר על תושב פרדס חנה (36), לאחר שהורשע, במסגרת הסדר טיעון, בהצתה ובאיומים.
הנאשם והמתלוננת גרושים והורים לשלושה ילדים קטינים. על פי גזר הדין, ב-3.6.22, בשעת צהריים, הגיע הנאשם אל בית המתלוננת בזכרון יעקב, בניין בן שש קומות, ללא תיאום מראש, וזאת במטרה לקחת את ילדיו הקטינים לטיול.
הנאשם התיישב בסלון הבית, פנה אל המתלוננת ואמר לה “אני לא פראייר, אני אז**ן את כולם”. המתלוננת דרשה מהנאשם לעזוב את ביתה, שאם לא יעשה כן היא תזמין משטרה והנאשם ובנו הקטין עזבו יחדיו את הבית.
ב-19.6 אותה שנה, הגיעה המתלוננת לביתו של הנאשם במטרה להסדיר את תשלום דמי קופת החולים עבור ילדיהם, ובקשה מהנאשם כי יעביר את התשלומים לחשבונה. הנאשם סירב ובעקבות כך בין השניים התפתח ויכוח והמתלוננת עזבה את המקום. על רקע כעסו כלפי המתלוננת הגיע הנאשם בלילה שבין 20 ל-21 ביוני אל רחבת החנייה הממוקמת בסמוך לבית המתלוננת כשהוא מצויד במצית ובמיכל ובקבוק פלסטיק שבתוכם בנזין, וזאת במטרה להצית את ביתה של המתלוננת.
באותו מועד, ישנו המתלוננת והקטינים בבית. הנאשם ניגש לעבר החצר, נעמד ליד גדר התוחמת אותה, שפך אל תוך החצר את הבנזין והציתו באמצעות המצית. בשלב זה פרצה אש בחצר הבית והנאשם נמלט מהמקום. שכן אשר הבחין באש הזמין את כוחות ההצלה, ואלו הגיעו למקום וכיבו את הדליקה. כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו לחצר ולבית נזקים בשווי של 9,000 .שקלים.
עוד עולה מגזר הדין, כי ב-26.6, בהיותו של הנאשם בחדר החקירות בתחנת משטרת זכרון יעקב, בנוכחות החוקרת, איים הנאשם על המתלוננת בפגיעה בגופה באומרו: “בפעם הבאה היא תמצא את עצמה בקבר.. אני אשב עליה עד שהיא תרד למטה.. אם תשימו אותי בתא שנתיים – שלוש מה זה יעזור, אני יוצא, עושה בום, בום, בום ולא פתרתם שום בעיה.. איפה שהיא לא תהיה, אני בן ז*נה שרמוטה אם אני לא יוריד את כל המשפחה הזאת לאדמה… אני מלאך המוות שלה, שתמות. אתם תגרמו לי בסוף לרצוח אותה.. את אמא שלך ואותך אני ידליק בפעם הבאה.. אני אשבור את כל המשפחה הזאת לרסיסים…”.
במסגרת הטיעונים לעונש, הפרקליטות הדגישה את חומרת מעשיו ועתרה לגזור עליו עונש שנע בין 30 ל – 50 חודשי מאסר. מנגד, סנגורו, עו”ד ישי ניב, הדגיש את נסיבותיו האישיות של מרשו, שלדבריו אך הובילו אותו לביצוע המעשים, ועתר להסתפק בעונש בתחתית מתחם ענישה שנע בין 10 ל-24 חודשי מאסר.
הנאשם עצמו הביע חרטה, דיבר על הידרדרות במצבו וביקש לשלב אותו בהליך טיפולי. שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית והמליץ על ענישה בדמות מאסר בפועל.
לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, השופט גיל קרזבום, התייחס למעשיו של הנאשם ולסיכון שהיה בהצתת האש. “כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו נזקים לחצר ולבית (קיר חיצוני) אולם הנזק הפוטנציאלי יכול היה להיות רב בהרבה, זאת בשים לב לעובדה שההצתה בוצעה בחצר בניין מגורים בן 6 קומות, בשעת לילה מאוחרת עת הדיירים ישנים בדירותיהם. רק במזל האש לא אחזה בבניין, ולו הייתה עושה כן לא מן הנמנע שהיו נגרמות פגיעות בגוף ובנפש. הנאשם נמלט מהמקום ובכך גילה אדישות לגורל המקום ולאפשרות שהאש תתפשט ותאחז בבניין על דייריו”.
בנוגע לאיומים בפעם השנייה, קבע השופט כי “האיומים היו חמורים וקונקרטיים, וכללו איום בהצתה וגרימת מותה של המתלוננת, והכל לאחר שהנאשם כבר הצית את חצר ביתה של המתלוננת, והוכיח כי איומיו אינם איומי סרק”.
בסופו של דבר, השופט לקח בחשבון גם את מצבו של הנאשם ונסיבותיו האישיות וגזר עליו 34 חודשי מאסר, מאסרים על תנאי ופיצוי בסך 10 אלף שקלים למתלוננת.
