ד”ר אפרת ליאני (48), נשואה לארי, הורים לנעם, יעל ועומר. תושבת בנימינה-גבעת עדה. מחברת רב המכר “נוכחות. משפיעות. מובילות.” בהוצאת כנרת-זמורה-דביר. גדלה ובגרה במושבה הגלילית כפר תבור לשולה ז”ל ויעקב יבדל לחיים ארוכים, אחות בכורה לשלושה אחים. עשתה שירות צבאי פיקודי ומסלול אקדמאי לכדי ד”ר בחקר מודלים בהתנהגות ארגונית. כיהנה כסמנכ”לית, חברת הנהלה בכירה במיקרוסופט ישראל ובמקביל הובילה את תחום הגיוון וההכלה במזרח התיכון ובאפריקה. את הקריירה החלה בעולם הבנקאות ושוק ההון. כיום, מרצה בארץ ומול קהלים בחו”ל של בכירים בארגונים מובילים במשק. מתמקדת בהרצאותיה בחיבור עסקי בין אסטרטגית People להובלה עסקית, מנהיגות ארגונית בעידן של שינוי, ניהול בסביבה גלובלית, עולם העבודה העתידי, ייצוג מגדרי שווה כחלק מתפיסת מנהיגות אחראית עסקית, גיוון והכללה בארץ ובחו”ל, בניית מסלולי קריירה ועוד. השתלבה על ידי העיתון TheMarker בנבחרת הצעירים המבטיחים מתחת לגיל 40 בקטגוריית הניהול הבכיר (2011). מטיילת ברחבי העולם במקומות לא שיגרתיים עם מצלמה לתיעוד תרבויות וא.נשים.
מהו הזיכרון הכי מוקדם שלך?
גדלתי ובגרתי במושבה הגלילית כפר תבור, בין רגבי האדמה ובתוך קהילה מאד מחבקת שבה ערכים של חברות, עזרה הדדית ועשייה חברתית היוו בסיס משמעותי. למדתי בבי”ס החקלאי הידוע כדורי. זו היתה בועה ירוקה מאד רחוקה מהמרכז ומ”העולם הגדול”, פריפריה מפוארת ואהובה.
מתי היית הכי מאושרת?
אני מאושרת ברגעים של הצלחה, של הצבת יעדים והשגתם ושל משפחתיות אוהבת. יש כמה תחנות כאלה עד כה בקריירה ובחיי האישיים ואני מקווה שעוד יהיו.
אושר זה רגעים במסע של עבודה קשה בעיניי. רגעים כמו: התקבלתי לקורס קרבי שמאד רציתי, טקס קבלת הדוקטורט, טיולים למחוזות מרתקים עם המשפחה המורחבת ועם המשפחה המצומצמת. חזרנו מאפריקה לאחרונה ולראות את נעם, יעל ועומר פוגשים תרבות מיוחדת כזו היתה חוויה לחיים. אושר. חוויתי אמהות בגיל מאוחר. האושר של חוויה כזו לצד קריירה אקטיבית מאד ויכולת לג’נגל את שני העולמות עם בנזוג מושבניק מהתיכון, קבלת המינוי לכהן כחברת הנהלה במיקרוסופט בגיל צעיר (33), היום בו המיזם, הפך לספר בהוצאת הספרים הגדולה בישראל כנרת זמורה ואז – לרב מכר וכל המשפחה עומדת בכריכיה בהתרגשות, הרגע בו קיבלתי מחברה תמונה של הספר בידי קצינים וקצינות בתום הקורס גם היא אושר ועוד ועוד.
מה גורם לך שמחה?
להסתכל על חצי כוס מלאה זו תכונה מאד חשובה בוודאי במציאות המורכבת שלנו לצד היום יום שהוא לא תמיד רק משקפיים ורודות. לכן רגעי שמחה עם למשל מהחיוך של נעם, יעל או עומר שצלחו אתגר שנראה בלתי עביר ומרגישים שמחה גדולה, דרך תוצרים של שינוי ותהליכים שאני מובילה בארגונים, הנהלות שחושבות אחרות ומשנות כיוון. המשך להרצאות לקהלים של צעירות וצעירים עם דגש על צעירות שאני מספרת להן כמה הדברים אפשריים למרות עבודה קשה , שאיפות הן דבר מאד משמעותי למסע החיים.
אני בכלל מעדיפה חיוך וחשיבה חיובית ובעיקר לחפש מה “כן” ולא מה “לא”. אספר סיפור קטן… כשהגיתי את מיזם הספר הזה – “נוכחות. משפיעות. מובילות”, היה לי רעיון ואף לא טקסט אחד. התחלתי ליצור קשר עם מובילי הוצאות הספרים הגדולות בארץ וסיפרתי, כולם התלהבו מאד, אבל כולם אמרו שאין סיכוי שנשים יסכימו, יכתבו וישתפו פעולה. אחרי חודשיים היו בידי 88 כתבים. השאר היסטוריה. שמעתי “לא” ולגמרי דירבן אותי ל”כן”.
מהו הפחד הכי גדול שלך?
שיקרו דברים רעים. עם השנים אני הופכת להיות אמא חרדה. מפתיע גם אותי.
איפה את נוהגת לבלות?
אוהבת אוכל טוב וסביבה אוהבת אז בשילוב של שניהם.
מהי בנימינה בשבילך?
הגענו לבנימינה לפני 20 שנה לערך, היא המקום בו בניתי את ביתי ונולדו בה ילדיי. היא נותנת עד כה לילדי את הסביבה הכפרית מושבית שחיפשנו על ציר מרכזי.
“נוכחות. משפיעות. מובילות”. איך נולד הספר ומה זה בעצם אומר “ספר הנשים השיתופי הראשון בישראל”?
חיברתי 2 חוויות אישיות. בדידות סביב שולחן הנהלה וחוויה של מיעוט נשים בכירות בסביבת הקריירה שלי, לצד מפגש עם קהלי צעירים וצעירות ששאלו המון שאלות על קריירה, ג’נגול, איך עושים את זה? למה? “הלמה” היה המפחיד ביותר, כי הבנתי שיש פה דור חדש, חכם הרבה יותר מאיתנו, גלובלי, חשוף, ששואל את עצמו שאלות ועשוי, בבוא היום, לנהל חיי עבודה אחרים שעשויים להשאיר ארגונים ללא נוכחות נשית קריטית להצלחה ובכך להותיר אותי ונשים נוספות – בודדות.
הוא הספר השיתופי הראשון כי שותפות בו 111 נשים, אשר שיתפו את הכי אישי שלהן. וכולן שותפות למסר החשוב הזה. חשבתי שככל שאאסוף יותר ויותר סיפורים של נשים מכל הגילאים ומקשת רחבה בחברה הישראלית של תחומי עיסוק ונסיון – כך הקוראות (והקוראים, זה ספר שהיום נרכש על ידי מנכלים והנהלות בהן רוב גברי בכדי ללמוד איך לעשות אחרת) נחשף למגוון אפשרויות לבחור בקריירה. המדריך לקרייריסטית ולקרייריסט. שיתפו איתי פעולה גם צה”ל ושירותי הבטחון שמיד נרתמו וחשוב שנכון לספר את הסיפור מזוית של נשים בתפקידים שונים בארגונים הללו. אגב המסע המשותף עם הכותבות בספר מאז הוצאתו אל מול קהלים בכל הארץ הוא מרתק ממש.
מהי הכתיבה בשבילך?
אני כותבת מקצועית, עסקית, מפרסמת בעיתונות מקצועית וכלכלית. בספר שילבתי פרקים בהם הצעתי כלים להתמודד עם האוקינוס העצום של המידע והערוצים לניהול קריירה בעולם עבודה חדש של אי ודאות.
באת מעולם ההיי-טק, את מרצה ומומחית לעולם העבודה החדש. אילו תובנות את מגלה בקשר לעולם העבודה של כולנו? מתי נצליח לאזן בין בית לקריירה והאם התחושה שאנחנו “עובדים קשה והרבה” היא נחלת הכלל?
שאלה גדולה. המון תובנות. כולנו מבינים שבעשור האחרון קורה פה משהו גדול שמשנה את פני עולם העבודה. הקורונה אולי נתנה לכך בעיטה חזקה אבל זה היה קיים גם לפני כן. כמה כוחות פועלים ביחד: ארגונים משתנים בשל אי ודאות תמידית, הטאנלט בשוק העבודה בכל הסקטורים שונה ומחפש קצב אחר ועניין אחר ומעסיקים שמתמודדים עם תחרות בלתי פוסקת. מקומית וגלובלית. אני חושבת שנכון כמעסקים להגיב לשוק ולא להרתע. לייצר Growth mindset כלומר חשיבה שתצא מחוץ לקופסא ותשאל למה ? איך אפשר אחרת ? מה שנכון עכשיו, לא יהיה נכון מחר. מצד צעירים וצעירות כבר משלב בחירת מגמת הלימוד, תתאמצו, תחשבו איפה הכי נכון לכם ומעניין ותשקיעו את כל כולכם.ן. המתכון להצלחה באמת טמון – בעבודה קשה. בעולם הטכנולוגי שבו אני נמצאת מרבית הקריירה שלי, הלמידה היא קריטית וככל שתשיגו הישגים בתחילת הדרך כך תצליחו לאחר מכן. מציעה בעיקר לך לא להרתע מכיתה מדעית גם אם את לבד, שכנעי חברה, את מעולה ומצויינת ותצליחי. ההרגשה הזו של לבד מוכרת לי ואני רואה כמה היא מרתיעה. אסור לתת לה לנצח. תקשיבי ללב שלך ולא לרעשי רקע.
בבחירת מסלול צבאי, התנדבותי, שירות לאומי יש ערך רב להמשך הדרך. ומשם לאקדמיה – חייבת לציין שיש שחושבים שאפשר בלי תואר אקדמאי, אני לא נמנית על החושבים כך. לאקדמיה יש מקום ביצירת עניין אישי, הרחבת אופקים, היכרות עם קהלים מגוונים, התפתחות אישית, משמעת, השקעה ועוד ועוד. היא בסיס מעולה לשלב הבא – קריירה. ולכל מי שנמצא ונמצאת בתוך מעגל העבודה בתחנות שונות, קריירה ראשונה או שלישית עצמאיים או שכירים – לחשוב מחוץ לקופסא זו לא קלשיאה זה שריר חובה בעולם המשתנה שלנו.
ועכשיו באשר לשאלה על איזון… צומח פה דור שלא מוכן להיות וורקוהוליק , אני מהדור הקודם כנראה. הדור הזה רוצה גם וגם וגם, מעסיקים היום מבינים את זה – ראה את מבנה העבודה ההיברידי שלא מודד שעות/נוכחות אלא תפוקה, עשייה, תוצאות. זו הדרך הנכונה. אני פוגשת חברות, צוותים, מנכלים שמאד קשה להם עם המודל הזה. נכון כי גדלנו אחרת – עבודה היא החיים. אבל קורה פה משהו ואפשר ללמוד ממנו. צריך אגב. בדור הזה גם ישנם שלא רואה בעבודה מהות ליבה אישית של הגשמה ושאיפות, אלא פרנסה. הקורונה בהקשר הזה יצרה שיח שונה שבו מעסיקים היום משמרים עבודה מהבית כי טאלנטים מאיימים בעזיבה אם תלקח מהם האפשרות הזו לאיזון.
אגב ישנם מחקרים שמראים כי העבודה מהבית מעלה את התפוקה וישנם הפוכים. בחוויה שלי כמי שעבדה בחברות גלובליות בהם הצוותים והמנהלים הם גם בחו”ל וגם בארץ אני יודעת להגיד שאין שום הבדל בהשגת יעדים. המהות היא תרבות ארגונית שמבינה שצריך לבנות יעדים ברורים ולמדוד אותם ולא שעות במשרד כמדד.
מילה, לסיום.
עבורי, ייצוג שווה של הן והם, בכל ארגון, הנהלה, חברה – הוא חובה. חובה ליצירת חברה בריאה ומצליחה. זה חינוך בסיסי ומהותי בעיניי. אני עסוקה מאד בקידום האג’נדה החשובה הזו. הנגשה לדור הצעיר ועד עירנות לאי שוויון בוטה שנמצא לצערי במחוזותינו.
