ספיר כדורי היתה אחת הכדורגלניות המבטיחות של כדורגל הנשים בישראל. שיחקה במכבי כישרונות חדרה, בהפועל רעננה, בנבחרות ישראל לנערות, עד גיל 17 ועד גיל 19 ועתידה היה עוד לפניה – עד שלפני 5 שנים גילתה כי היא חולה בסרטן נדיר ומאז השתנו חייה.
היום כשהיא בת 30, מתמודדת עם המחלה לצד מערכת חיסונית מוחלשת, היא מספרת על הקשיים שלה מול הביטוח הלאומי שמסרב לטענתה להכיר בה כמאה אחוז נכה.
“אני חולת סרטן גיסט גרורתי כבר 5 שנים”, מתארת כדורי. “הגוף שלי במלחמה מתמדת, המערכת החיסונית שלי מוחלשת ורק ביטוח לאומי, הארגון האופטימי ביותר במזרח התיכון מסתבר, מסרב לקבל ולהאמין לגזרה הגרורתית ולא מפסיק לטרטר אותי כל חצי שנה מחדש לועדה לקביעת אחוזי הנכות שלי.
“הסרטן תפס אותי בשיא חיי, בהפתעה, כדורגלנית צעירה בת 25, ספורטאית בריאה שכל עתידה לפניה. חלום שנגדע ונלקח ממני בעקבות המחלה.
אם לא הייתי חולה היום העתיד התעסוקתי שלי היה פורח. במקום זה, כל מה שעבדתי עבורו שנים והשקעתי נעלם ללא יכולת להמשך תעסוקה או אופק תעסוקתי.
“מחלת גיסט היא סרקומה של דרכי העיכול- סוג נדיר של סרטן. בשלבים הראשונים של גידול כזה בדרך כלל אין תסמינים, הם צצים רק כשהמחלה כבר מתקדמת. אין לי אפשרות לחזור לעבודה, לשום עבודה, הלוואי ויכולתי. הטיפול עצמו מאוד קשה עם תופעות לוואי שמקרקעות אותי לבית. אני חלשה מאוד פיזית וכל יום אני קמה אחרת. גם בגלל שמערכת החיסון שלי חלשה, זה הופך אותי למאוד חרדתית בקרבת אנשים ומונע ממני קצת לצאת ולשנות שגרה. אבל בביטוח לאומי מסרבים לקבל את המצב ולא מפסיקים להכריח אותי להתייצב בפני וועדות רפואיות כל חצי שנה מחדש”.
כדורי מתארת עוד: “מעבר לסבל שכרוך בהגעה לוועדה ועמידה מולה, והתמודדות כל חצי שנה מחדש עם הצורך להסביר שזה המצב! אני גרורתית (נושא שהיה נחמד להדחיק מדי פעם), בכל חצי שנה אני עוברת שוב ושוב את הסרט הרע הזה ובחרדה שאיכשהו ייקחו ממני את ההכרה ב-100% נכות (סתם כי הם יכולים, אפילו שהסטטוס שלי זהה). ואם הנכות שלי תרד מ-100%, כל הבדיקות שאני עושה, כל טפסי ה-17, הזכות שלי להתפנות למיון בעת הצורך ללא טופס 17 – הכל יורד מהפרק. מכיוון שאין לי יכולת לעבוד, אין לי גם יכולת לממן את כל ההוצאות סביב המצב הרפואי שלי.
“אני נלחמת יום יום בסרטן הזה, אין בי כוחות להילחם על הזכויות שלי בביטוח הלאומי. אין לי את היכולת לקחת עו”ד שתלווה אותי ואני ממש מיואשת ומאוכזבת. אני לא מצליחה להבין למה לא להגדיר 100% נכות כללית כל זמן שהסטטוס שלי מוגדר חולה גרורתית, למה שלא אוכל לקבל פשוט את מה שמגיע לי? הלוואי שלא היינו צריכים להיות בקטגוריה של גרורתיים אבל כל עוד חולה אונקולוגי מוגדר כגרורתי – אין סיבה להתעמר בו ולטרטר אותו להגיע לביטוח לאומי לוועדה עבור אחוזי נכות. הלוואי שדבריי יגיעו לאוזניים נכונות ויתחולל כאן שינוי משמעותי, בפרט לגרורתיים”.
אין לך ברירה, קחי עו”ד טוב שיגבה את העמלה בסוף התהליך וכמובן בהצלחתו.