תלמידת כיתה ז’ לא הולכת לבית הספר כבר שלושה שבועות. ולא, זה לא בגלל הקורונה או קפסולות שונות. התלמידה נשארת בביתה כי היא מפחדת. מאוימת. תלמידה אחרת בבית הספר הפכה את חייה לבלתי נסבלים, עצובים, מדוכאים.
זהו סיפורה של נוי (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת), תלמידת כיתה ז’ בבית הספר “החיטה” בזכרון יעקב. רק לאחר תקופה ארוכה במהלכה הפכה לכבויה, חסרת חשק ומצב רוח, תוך שהיא מסרבת ללכת ללימודים, חשפה בפני המטפלת שלה והוריה את שארע לה בבית הספר.
“בתי לומדת זו השנה השלישית שלה ב”החיטה”, מספר אביה למגדלור ניוז. “בתחילת השנה, התחלתי להרגיש שהבת שלי מתחילה להיות כבויה, שמשהו קורה לה. היא לא רצתה לשתף אותי במה שהיא עוברת ופניתי לבית הספר. אמרו לי: זה גיל ההתבגרות, זה שום דבר, זה יעבור לה.
“הילדה התחילה להגיד לי שהיא לא רוצה ללכת לבית הספר. ניסיתי להבין מה קורה. ‘אבא, משהו לא טוב קורה בבית ספר, המערכת יודעת את זה’, סיפרה לי. לא פירטה מעבר לכך”.
האב המודאג פנה לצוות בית הספר כדי לברר, לשאול שאלות. “אמרו לי – ‘תקשיב, אתה צריך לקחת אותה לכל מיני בדיקות, כי כנראה שיש לה משהו עם עצמה’. לקחתי את הילדה לבדיקות, פסיכולוג, פסיכיאטר. התחלנו טיפול פסיכולוגי”.
לפני כ-4 חודשים, נוי החלה לחשוף מה עובר עליה: היא חשה מאוימת על ידי תלמידה אחרת בבית הספר. לטענת האב, כאשר פנה לבית הספר, בצוות הכחישו: “אמרו לי שהן חברות, ולא יכול להיות מצב כמו שתיארתי.
האב ממשיך: “אמרו שיטפלו. עדיין ניסו לשכנע את הבת שלי שאותה נערה תיפגש איתה. הבת שלי אומרת שהיא לא רוצה ולא מעוניינת”.
האב ביקש מבית הספר: הפסיקו את הגעת התלמידה האלימה
בחודשיים האחרונים, לטענת האב, החל מסע אלים עוד יותר מצד הנערה כלפי נוי – הכולל קללות איומים ואף אלימות פיזית. “בית הספר ניסה להכחיש לי את הדברים”, מבהיר האב. “ניסו להסביר שבתי לא מסתכלת על הדברים מנקודת מבט נכונה.
“לא היו לי אסמכתאות להוכיח את הדברים. הפסיכולוגית של הילדה אמרה לי לשים עין עליה כי משהו לא טוב קורה. הייתי מנסה לשאול את המורה דברים והמורה היתה מתכחשת.
“לפני כחודש פנינו לאמה של הנערה כדי שהיא לא תתקרב לבת שלי. היא הפסיקה לאחר מכן לענות לנו לטלפונים. פנינו שוב לבית ספר, שלא ידע לתת לי תשובות”.
האב ממשיך לספר על מקרה, במהלכו לפני שבועיים, במהלך טיול בטבע, יחד עם משפחתו, הבחין כי נוי החלה לפתע להתכנס בתוך עצמה. “היא היתה מחויכת בבוקר, ופתאום הפכה לכבויה. לקחתי את הטלפון שלה והתחלתי לשמוע הקלטות שהיו שמורות עליו.
“שלחתי את ההודעות למחנכת הכיתה. שאלתי אותה מה זה הדברים האלה? למה גרמתם לי לחשוב שמשהו איתי לא בסדר או עם הילדה? כל הדברים האלה התרחשו אצלכם בבית הספר. ניסינו להשיג את האם של הנערה שוב, והיא לא ענתה”.
לדברי האב, בבית הספר לא ידעו להבטיח לו כי הנערה הבעייתית לא תחזור למוסד החינוכי. נוי חזרה לאחר חופשת הפסח ללימודים, וכעבור זמן קצר חייגה לאביה שיבוא בדחיפות. “הנערה הכתה ושרטה את הבת שלי. בבית הספר נקבעה פגישה עם הפיקוח. לפני הפגישה, המנהלת אומרת לי – ‘אל תעשה מזה יותר מדי רעש, כי אתה לא תושב זכרון’. לא הבנתי מה הקשר, עד שפתאום היא שלפה משפט נוסף מעליב ופוגע: ‘אתה יכול לקחת את הילדה שלך ולהוציא אותה מבית הספר’.
“שאלתי אותה – ‘את נותנת לגיטימציה לאלימות? הבת שלי הותקפה, קיבלה מכות. מה שעשיתם כאן, גרמתם לי כל השנה להבין, בכאב גדול, שמשהו לא בסדר עם הילדה שלי’.
“התחלתי להזיל דמעות. הילדה אמרה ופתחה את הסיפור, דיברה על זה”. האב מספר כי בתום הפגישה, כאשר יצאו ממנה למסדרון, המתינה אותה נערה לנוי. “בלי שום סנטימנטים היא באה לתקוף את הבת שלי. ניגשנו למשטרה”.
האב מתאר כיצד אמה של הנערה ביקשה ממנו לא להתלונן על מנת שיוכלו לסייע לנערה. “האם הציעה שאולי הנערה תבוא למשטרה, וכך תהיה מאוימת מהשוטרים כדי שלא תהיה אלימה. שמו אותי במקום של מערכת החינוך. אף אחד לא הציע לי אלטרנטיבות”.
“הילדה שלי יושבת כרגע בבית, לא הולכת לבית הספר. מפחדת מאותה נערה. היא מרגישה רע. תמיד שואלת אותי: מה עשיתי שהגעתי למצב הזה?’. לדברי האב, שבימים אלה פועל להעברת בתו לבית ספר אחר, ביקש לחשוף את הסיפור האישי והכואב הזה על מנת שהורים נוספים יהיו מודעים למתרחש בקרב ילדיהם. “אני מבקש מהורים – הקשיבו לילדים שלכם ולצרכים שלהם. זה כל עולמנו. לפעמים אנחנו עסוקים בחיי היום יום שלנו, ולא שמים לב”.