יאיר ערמן (56) מגבעת עדה, ראש צוות אחזקה מכנית בתחנת הכוח “אורות רבין”, הקים ביחד עם חבריו לעבודה את מיזם “בשביל החיילים”, ומאז ה-7 באוקטובר הוא לא נח. “אני קם ב-6 בבוקר לעבודה, מסיים את היום, מעמיס יחד עם החבר’ה את הציוד – ואנחנו נוסעים לאיפה שהחיילים צריכים אותנו כדי לעשות להם על האש”.
“בתקופה האחרונה כולנו בדאגות ובחששות, גם אצלי בבית. הבת שלי היא סמ”פ בגבול הצפון והבן שלי בסיירת נח”ל. כדי להפיג את התחושות האלה התחלנו את הפרויקט הזה, רצינו לעזור במשהו והחלטנו שהכי כיף יהיה לנו להאכיל את החיילים שלנו. מאז בכל שבוע אנחנו ביחידה אחרת – בשדה, בחיל האוויר, בכל היחידות שאנחנו יכולים להגיע”.
“פתחנו קבוצת וואטסאפ עם 15 עובדים מתחנת הכוח, כולם נרתמו בצורה מדהימה ונתנו ממיטב כספם. הצלחנו לגייס כמה עשרות אלפי שקלים כדי לממן את הארוחות. בשבוע שעבר עשינו על האש ליחידה של הנח”ל שיצאה מהתמרון בעזה, וכל הזמן מחפשים עוד מקומות לתרום בהם”.
“נשאר לנו קצת כסף מאחת הארוחות שארגנו, אז השתמשנו בו כדי להרים קייטרינג לחתונה של חייל בודד שגויס למילואים בצו 8. חברה שלו התעקשה שיתחתנו לפני שהוא הולך לחזית, אז עשינו מאמצים ודאגנו שתהיה להם חתונה מדהימה עד כמה שאפשר”.
“באופן אישי החברים שעובדים איתי בתחנת כוח מכירים מקרוב את אירועי הזוועה של בוקר שמחת תורה. שלושה ילדים של עובדי האתר הצליחו להימלט מהנובה, וחלק גם נמצאים במילואים. גם במסגרת הפרויקט שלנו יצא לנו הרבה להתקרב לחזית, היו לידנו בומים, ספגנו הרבה יירוטים ושמענו וראינו את הירי של צה”ל”.
“בנימה אישית אני רוצה לאחל לעם ישראל להיות מאוחד. כבן למשפחה שכולה, אני מאחל שכל החיילים שלנו יחזרו הביתה בשלום, רפואה שלמה לכל הפצועים – ושננצח. אבל יותר מהכול, הכי חשוב זה להחזיר את החטופים. אני מסתובב כל הזמן עם הדסקית, ועונד את הסרט הצהוב על היד. חייבים לדאוג להם”.
אנחנו מבשלים לחיילים מתחילת המלחמה בצפון ובדרום ולא עשו עלינו שום כתבה….
נוסעים צוות של עשרה אנשים ומבשלים להם בשטח