הנה מבט מיקרוסקופי על משפחה אחת שעסוקה כולה בהגנה על המדינה: האב, סגן אלוף גיל כהן, הוא מפקד תא דלק במטה הכללי ולמעשי אחראי על מאגרי הדלק הכלל צה”ליים בחילות השונים. “כבר בשעה 7:00 בבוקר התחלתי לקבל הודעות מהיחידה שיש אירוע חריג”, הוא משחזר בשיחה עם אתר ‘מגדלור ניוז’. “אחרי חצי שעה זה כבר עבר לנוסח של ‘יכול להיות שנצטרך שתגיע’. עוד קצת וההקפצה הפכה לרשמית ובשעה 9:10 כבר פתחנו חמ”ל בקריה והתחלנו לעבוד”.
סא”ל כהן למוד הניסיון מיהר למשימה, לא לפני שהעיר את שני בניו – יובל בן ה-22 שנכנס החודש לשירות קבע כקצין חי”ר ומ”מ נמר בחטיבת ביסל”ח, ותומר בן ה-21, חייל בסדיר ביחידה מיוחדת של חיל האוויר, שבאופן לא מפתיע כבר חתום אוטומטית ובעוד כשנה יחל גם הוא בשירות קבע.
“אמרתי להם להכין תיק ל-21 יום כי יכול להיות שיקפיצו אותם ונסעתי”, מספר גיל על ההכנה המוקדמת. עוד בדרכו לקריה הקפיצו את יובל, ושעה לאחר מכן גם את תומר. אם תרצו – צו 8 משולש משולב בברכת כהנים.
בימים אלה נמצא האב במטה הקריה ל-48 שעות ולאחר מכן יוצא להפוגה בת 12 שעות בבית. עבור שני בניו הקרביים הלו”ז הרבה פחות מסודר: “אתה יודע מתי הם יוצאים, אבל לא מתי הם חוזרים”, הוא מתאר. “היתרון הוא שאני יכול לראות את הכלים שלהם ומה קורה איתם במערכות הצבא”.
ואכן, בשונה מביקור שגרתי של אבא ממוצע, סא”ל כהן מקפיד לבקר את בניו, ובכן, בעזה וסביבתה. “בשישי בערב יובל תפס לראשונה עמדות עם הנמר מול עזה, אז הפתעתי אותו בביקור והבאתי ארוחת שישי עם אוכל של בית – קוסקוס, אורז, שניצלים וסלטים”, הוא מספר.
פעילות נוספת הייתה כאשר סייר בכיפת ברזל באילת ומשם לבארי וזיקים. כשכבר התקרב הביתה לחדרה קיבל טלפון ושינה כיוון. “תומר עדכן ששוחרר לשבת בבית אז כמו אבא טוב נסעתי להביא אותו מבאר שבע”, הוא מוסיף בחיוך.
אין פחד, יש דאגה
גיל כהן נולד וגדל בחדרה. הוא בעל משרד עורכי דין בעיר, נשוי לליליאן ואב לחיילים הלוחמים יובל ותומר, ולשני, שתחגוג אוטוטו בת מצווה. “אין פחד כי בסופו של דבר אנחנו יודעים מה אנחנו עושים, מאמינים בדרך ופועלים ממקום של שליחות”, הוא מתאר את המציאות העכשווית. “כמובן שלא הכל בסדר, אי אפשר להתעלם מהמצב ויש דאגה לכולם”.
מתי אכלתם יחד כל המשפחה בערב שישי?
“האמת היא שאני לא זוכר. או שאני לא בבית או שהבנים לא בבית. יותר קל לי לראות אותם כרגע בעזה ובעוטף. אני מקווה שנשמור כולנו על אחדות ולא יהיה יותר פילוג בעם, כי כוחנו באחדותנו. ברמה המשפחתית, הלוואי שנוכל בקרוב לצאת יחד כולנו למסעדה טובה ולחגוג את הניצחון”.
